לפני שהתחלתי לקרוא הוזהרתי שזה "ספר כבד" ו"לא משהו", אך בכל זאת נתתי צ'אנס כי התקציר עורר בי עניין והכריכה משכה אותי. ובואו, זו שרה פינבורו. ה-שרה פינבורו שכתבה את "מאחורי עיניה", אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי וחקוק בראשי עד היום. הפעם הספר די קצר, כתוב כלבבי בגוף ראשון בזמן הווה מפיו של הגיבור טובי הנגוע בנגיף מסתורי ומתגורר בבית המוות, ומשלב פלאשבקים לאירועי העבר בגוף שלישי. לרוב הקריאה די זורמת, אך אכן לאורך כל הספר כלל לא מרגישים שמדובר בשרה פינבורו הגאונה. יותר מזה, אם היו מוחקים את שמה ומבקשים ממני לנחש מי הסופר, בחיים לא הייתי מאמין שזו היא. ההתחלה בכלל לא מותחת. אכן יש בו משהו מלנכולי ומדכא לכל אורכו. אפילו עשיתי הפסקות קריאה של כמה ימים כי משהו בו קצת הכביד ולא תפס אותי. היה מעניין לקרוא על הדינמיקה החברתית בין הילדים, היחסים בין המינים והקבוצות הנרקמות בבית המוות הסגור. רק באמצע הספר מתחיל להתעורר איזשהו מתח, אבל גם אז זה מרגיש כמו מתח עדין מאוד לנוער. למען האמת, הוא הרבה יותר דרמה ממתח בעיניי והסיווג שלו כספר מתח מטעה. מקריאת התקציר לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, ציפיתי למשהו אחר... הייתי מגדיר אותו כסיפור מדע בדיוני המשלב חברות ורומנטיקה. הוא גם מרגש ושובר לב, בעיקר לקראת הסוף.
מילה לגבי שם הספר- באנגלית הוא נקרא "THE DEATH HOUSE" ובתרגום העברי הוחלט לשנות את שמו. אולי המתרגם הרגיש שזה שם קשוח מדי כי הספר ראה אור בישראל בתקופת הקורונה. עם זאת, בעיניי גם השם הנבחר משרת את המטרה ומעביר את האווירה המלנכולית של הספר.
לסיכום, מדובר בדרמת מד"ב כבדה ומרגשת בסופה, אך כלל לא מותחת. לגמרי ציפיתי ליותר משרה אהובתי וזה כלל לא מייצג את שאר ספריה שיצאו ב"ידיעות ספרים" ואהבתי מאוד את כולם.
אגב, מישהו קרא את הספר "13 דקות"? האם הוא באמת מתח או שגם שם צפויה לי אכזבה?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
