בשעה טובה סיימתי לראשונה רב־מכר של ה־New York Times.
תמצית העלילה: ילדה נחטפת בעבור חופן דולרים, שאותו אמה תשמח לשלם. אלא שכדי לשחרר את בתה, יהיה עליה לחטוף ילד אחר בתמורה לכופר. מכאן "השרשרת".
היא רק חוליה אחת בשרשרת החטיפות. כל סטייה מההוראות תוביל למות בתה, והיו כבר כאלה שניסו לשבור את השרשרת. משפחה שלמה נכחדה. ראי הוזהרת.
זהו מותחן קצבי ומטריד, בעיקר משום שנראה שמייסדי הפירמידה חשבו על כל פרט. אני, מהשזלונג הממוזג, מחפש לאורך כל הדרך את הפרצה. איך לעזאזל קוטעים את השרשרת הזאת ועדיין שומרים על המשפחה בחיים? ואיך האם, שהאלימות התדפקה לפתע על דלתה, תצליח תחת הלחץ להפוך את הקערה על פיה?
לאורך החלק הראשון, "השרשרת" באמת מרגיש כמו הפשע המושלם. אני לא הצלחתי למצוא אפילו חור אחד בתוכנית. ולאט־לאט מחלחלת גם לקורבן וגם לקורא ההבנה שהסחיטה הזאת לעולם לא תיגמר. בשלב הזה כבר ברור: מישהו חייב לקטוע את השרשרת, ויהי מה.
עד כאן, מבחינתי, מדובר ב־5 כוכבים. ואז מתחיל החלק השני, שבו הפתרונות כבר פחות עומדים ברף שהחלק הראשון מציב. ועדיין, הספר שומר על קצב טוב ומספק אחלה תמורה למחיר.

לכן אני מדרג: 4/5 בסולם מאני.

מסמך כנה ומרתק לתוך נפשו של רכז שב"כ מיוסר. אין פה פילטרים. הוא לא מרחם עלינו או על עצמו ולא נותן לנו גרסת גיבור מצונזרת וקלה לבליעה. שומרי הסף שעל דלת הגיהנום הם לא גיבורים לבנים לובשי גלימות צחורות, אלא אנשים אפלים שבכדי לשמור עלינו צריכים להיות לעיתים אכזריים יותר מהאויב.
הם משלמים מחירים כבדים מנשוא כדי לחצוץ ביננו לאכזריות העולם.
אנסה לתאר את חווית הקריאה במשל.
תארו לכם ובערב החג הביוב בביתכם עולה על גדותיו. האורחים צריכים להגיע, הצחנה ממלאת את הבית ותחושת הקבס והמצוקה ממשיים.
האינסטלטור שהזמנתם, פותח את מכסה הביוב ובידיים חשופות מכניס את ידיו לצנטרום של הגועל שיצרנו, בכדי להציל אותנו מלטבוע בצואה. אנחנו מעקמים את פרצופנו בסלידה, שמחים לשלם כל מחיר העיקר לא לשכשך בחרא.
עכשיו דמינו שהאינסטלטור הזה מסב איתכם בבגדי העבודה לשולחן החג.
יזהר דוד, בדומה לאנשי כח 100. גיבורים שחורים, לעבודות שחורות.
גיבור אמיתי, לא מפולטר שאינו קל לעיכול.
מחשבות קשות בלב איש, מעייף להיות יזהר דוד. סיימתי את הספר ב5 שעות, תשוש נפש.

⅘ בסולם מאני

מי שאהב יהנה גם מ: 'עמוק בעזה', 'אל נקמות', 'לכתוב על המים', 'כי בתחבולות'.

ריצ'רד בויל, מורה לספרות בתיכון אמריקאי טיפוסי, מבחין באדם חשוד בעיצומו של דיון כיתתי על הספר 'הדרך' של קורמק מקארתי. כל מדינה והחרדות המובנות שלה: אם כאן הפחד הוא מפיגוע, בארצות הברית החשש המיידי הוא מנערים חמושים, יורים שלוחי רסן נוסח 'באולינג לקולומביין'.
ברגע אחד הגיבור הופך לגיבור.
אלא שהתהילה קצרה, ובילי פינסטר, תלמידו לשעבר של בויל, מזהה את פניו על מסך הטלוויזיה ומריח הזדמנות לסחיטה. עברו של הגיבור מעלה תהיות, והשאלה האם הוא מפוקפק דיו כדי לשמש מנוף לסחיטה מרחפת מעל העלילה כולה.

בניתוח הדרך של מקארתי מתעכב הסופר על העובדה שאנשים מגיעים לקניבליזם כדי לשרוד עולם אפוקליפטי. ספרו של ברקלי מתכתב עם התמה הזו לכל אורכו: גם כאן, בעולם לכאורה נורמטיבי ומסודר, אנשים “אוכלים” זה את זה כדי לשרוד. עולה השאלה האם הסופר מבקש לרמוז שאנחנו כבר חיים בעולם אפוקליפטי – פשוט קרובים מדי אליו מכדי להבחין בכך.

זהו ספר מתח חביב וקצבי. באיזשהו שלב הוא מאבד מעט מומנטום, אך לקראת הסיום ממריא מחדש ומגביר קצב. זהו הספר הראשון של ברקלי שאני קורא, ובהחלט אחפש נוספים שלו.

⅘ בסולם מאני
מומלץ בחום.

עולמו של גואל בן-עטר, לוחם מוסד לשעבר שהודח מתפקידו בשל טעות מבצעית סוגר עליו. הלום ומיוסר הוא מוצא את עצמו במסע חיפוש ארכיאולוגי אחרי שרידים מבית המקדש בעקבות מחקר שסבו הארכאולוג לא הספיק להשלים. כל זאת כדי לנסות להחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות ואת הטעם לחיים.
הוא חודר בזהות בדויה לבית חולים פסיכיאטרי בבית לחם כמתנדב מוסלמי מצרפת שם הוא משתמש ביכולות אותן רכש בתור סוכן ביון ולפני זה כלוחם בדובדבן.
מתח ישראלי טוב.
5/5 בסולם מאני.

רומן מזרחי עדין ומעורר מחשבה. אופיר, קצין צנחנים משוחרר בקלון, מוצא את עצמו נאלץ לעזוב את עולמו המוכר ולנסות להשתלב בעיר הגדולה בתקווה לפרוץ את תקרת הזכוכית של ירוחם . בין סמטאות תל אביב הוא נאבק לא רק על קיום אלא גם על זהות בין הרצון להיטמע לבין הפחד להיעלם.
הקונפליקט בין המרכז לפריפריה, בין מזרח למערב, נוכח לאורך כל הדרך ומעובד כאן ברגישות וביושר. הדמויות אמינות, אנושיות ומעוררות הזדהות, והמפגש ביניהן מעלה שאלות כואבות אך אמיתיות על שייכות, גאווה ומקום.
שמחתי להיתקל ברומן שמאיר פן אחר של החברה הישראלית.

⅘ בסולם מאני

This is Sparta!
דייויד גוגינס, איש 'אריות הים' קשוח לוקח אותנו לסיבוב.
מילדות קשה וחיים שמנמנים ובינוניים הוא מצליח להביא את עצמו לשבירת שיאים פיזיים ונפשיים וצליחת שבעת מדורי גיהינום. ביניהם 3 מחזורים של 'שבוע הגיהינום' במיונים של אריות הים, בית הספר לרינג'רים וגיבוש לכוח דלתא. מרתונים ואולטרה מרתונים והשתתפות בתחרויות הספורט הקשות בעולם. הוא רץ עם שברים ברגליים אותם הוא עוטף באיזולירבנד חבלה ומתעלם מהכאב בדרך לפסגות המטורפות שהוא כובש.
גוגינס הוא הדבר הספק אנושי הקרוב ביותר לסופרמן.
המנטרה 'מה שלא הורג מחשל' מלווה אותו לאורך כל הספר, עד שהאמת הפשוטה ש'מה שלא הורג לעיתים יכול לעשות נזק בלתי הפיך' באה גם היא לידי ביטוי.
הספר די ילדותי ומתעלם מהנזקים שעולל לעצמו בדרך, אבל הוא מדרבן ונותן השראה.
Viewer discretion is advised
סך הכל חביב.
⅗ בסולם מאני.

רומן מתח חדש של אריק צ'רניאק, מחבר אחת הדיסטופיות הישראלית המצויינות לטעמי, 'גיבור'.
בז'אנר שונה לחלוטין מספרו הראשון, צ'רניאק מוביל אותנו ברכבת ההרים של עולם הסטארטאפ הישראלי. ביד בוטחת טווה עלילה מרתקת שפתחה לי צוהר לעולם לא מוכר.
בחיקו של תום סילבר - יזם לא תמים, שירד מנכסיו עד לפת לחם, נופלת הזדמנות לעלות על הסוס בדמות של סטארט אפ חדש ומבטיח המבוסס על המוח החריף של סופי, גאונת קוואנטים חריפה תמימה ונאה. עילוי אקדמי עם אפס ניסיון בנבכי עולם הסטארטאפ/ עסקים הנכלולי. מחול השדים שבו מעורבים כסף, אהבה, תככים ומזימות יוצר ספר קיצבי וסוחף לקריאה.
שמות הפרקים לקוחים מעולם שאין לי מושג בו, ובאנגלית. בהתחלה עוד ניסיתי לתרגם. אולי עוד אחזור לזה, זה קצת כמו קורס מזורז בסטארטאפ ושוק ההון, ברגע שהסיפור התחיל לתפוס תאוצה ירדתי מ'הקורא מחפש משמעות' כדי לא לפגוע ברצף הקריאה. (זה קרה בערך בפרק השלישי).
הספר גורם לך לחשוב, על החור השחור, הריגוש במרדף אחרי הכסף, על רעב שלא יודע שובע, על צרות של עשירים. על מרוץ העכברים. ולי הוא גרם לחשוב על מעמד העבדים ומתנת ההסתפקות במועט.
צ'רניאק לא מקל על הגיבורים הוא מביא דילמות אמיתיות שנושאות בקרבן מחירים כבדים ויוצרות עניין ומתח.
כשהאידיאולוגיות פוגשות חזיתית במציאות ועל כפות המאזניים עומד כסף רב. קונפליקטים מרגשים נוצרים, שיוצרים קצב טוב.

5/5 בסולם מאני.
מומלץ בחום.

דפנה בג'רנו, פרח השכונות, מעבירה את גיל ההתבגרות בבת ים הקשוחה. ההורמונים מציפים וכל האידיאולוגיות הנכונות מתנפצות אל מול דמותו המסוקסת של אבנר - עבריין יפה תואר ופסיכופט לא קטן עם פטיש חקלאי של 'לגדל' את דפנה התמה שתהיה לו לאשה ראויה וחסודה.
פעמוני האזהרה שמהדהדים בעוצמה באוזנייה המאוהבות מקבלים פרוש של פעמוני חתונה בראשה המעורפל בזכות זריקת הטשטוש שקיבלה מקופידון.
אנג'ל מתארת זוגיות רעילה ועיוורון במיומנות, דמויות העבריינים אמינות והמשחק במינעד השפה העבריינית לבין שפה גבוהה יוצר תמהיל מרתק.
הפסיכופט חושד שבגדה בו ועף לו כל הסכך הוא 'מחנך' אותה בסצנה קשה במיוחד דבר ששולח אותה לאשפוז באברבנל ותכנוני נקמה מפורטים.
דפנה לא בוחלת באמצעים כדי להגיע לנקמתה שמוגשת קרה מאוד לטווח של 14 שנים בהן היא רוכשת השכלה והופכת לעו"ד פלילית מוכרת. הדרך לנקמה רצופה שחרור אסירים עם דם על הידיים ויצירת קורבנות נוספים חפים מפשע.
הנקמה בנויה היטב ומרתקת אם כי לוקה בחסר. בגלל שהספר ישן אני מרשה לעצמי לספיילר, אני חשתי כי היא לא מושלמת. אנס אחד נשאר מחוץ למעגל הנקמה ועונשם של קריסטי וחן היה חיוור לטעמי.
שרה אנג'ל אחת מהסופרות האהובות עלי. בגיל 23 ניהלה עם בעלה שמעיה אנג'ל אימפריית פשע, ישבה כמה שנים בכלא, ואחר כך עזבה את עולם הפשע ונסקה להיות סופרת רבי מכר ואורחת מבוקשת באולפני הטלוויזיה. הכרותה עם העולם מביאה חוויה אותנטית ומסעירה לקוראים. לטעמי ספרה זה מהווה אבן דרך בספרות המתח והרומן הישראלי ואם אני לא טועה נראה שסדרת 'הלביאה הלוחמת' שאבה מ'נקמה' השראה במידה רבה.
קראתי את הספר לפני כ-25 שנים והוא עדיין עובר את מבחן הזמן.
מומלץ!

5/5 בסולם מאני.

רומן מתח ישראלי בסגנון 'אהבה בשחקים'.
כבר בעמ' 11 אנחנו נכנסים לנקודת מגע אקטואלית עם המציאות. עידו ברנע הטייס חש לא בנוח עם המטרות המבצעיות ומבקש להפסיק לטוס אחרי שהושקעו בו משאבים רבים. הוא מורד, אולי כעונש איפוס, לטייסת ישנה ופחות מבצעית של מטוסי סקייהוק הידועים בכינויים 'עיט'.
חושב לצאת לשנת לימודים, בינתיים טס על הגרוטאה כי: "טיסה זה לא רכיבה על אופניים. אי אפשר לעשות הפסקה ארוכה ואח"כ להיכנס לתא הטייס כאילו כלום."
על מי מנוחות כשהוא שקוע במחשבותיו ובחינת 'יחסינו לאן', משייט בשמי הדרום ברוגע כשמטוס העייט הזקן מחליט לבגוד בו וכאילו מקבל חיים משל עצמו מה שמאלץ את ברנע לנטוש.
האם הוא בטיסתו הרשלנית גרם להתרסקות? ואם כן, מדוע מרגיש לו כאילו הוא מטרה לסיכול ממוקד?
מכאן מיודענו יוצא למסע 'אדם בעקבות מטוסו' לנקות את שמו. ואין רגע דל, אף שהחלטותיו לעיתים פזיזות ותמוהות הקצב הוא טוב ועל אף המופרכות חווית הקריאה מהנה למדי.
ערך אמנון ז'קונט, מי שערך לאורי אדלמן את הספרים אם זכור לי נכון. וככזה שומר על הקו המהנה של 'משוואה עם נעלם'.
אקשן ישראלי קליל ומהנה.
4/5 בסולם מאני
מומלץ!

ותודה ללי על ההמלצה.