****



יש מצב ש<mark>אריק צ'רניאק</mark> היה צריך בזמנו לחבור למישקה בן דוד בעת שכתב את "הכריש". יחד, היו יכולים אולי לכתוב ספר אחד על התרחשות אפוקליפטית ישראלית, ומצליחים לחסוך איזה יער גשם קטן רק על הנייר. אם ב"הכריש" נקודת המבט הייתה "מלמעלה", מרוחקת, כמו תרחיש מלחמה קיצוני, או עמוק בצוללת עלומה אי-שם, אז כאן הקורא מוצא את עצמו בתוך האירועים המחרידים עצמם, ממש בין הטייסים במטוסים, הפוליטיקאים בקרייה, ה

רומן מתח חדש של <mark>אריק צ'רניאק</mark>, מחבר אחת הדיסטופיות הישראלית המצויינות לטעמי, 'גיבור'.
בז'אנר שונה לחלוטין מספרו הראשון, צ'רניאק מוביל אותנו ברכבת ההרים של עולם הסטארטאפ הישראלי. ביד בוטחת טווה עלילה מרתקת שפתחה לי צוהר לעולם לא מוכר.
בחיקו של תום סילבר - יזם לא תמים, שירד מנכסיו עד לפת לחם, נופלת הזדמנות לעלות על הסוס בדמות של סטארט אפ חדש ומבטיח המבוסס על המוח החריף של סופי, גאונת קוואנטים חריפה

אני רוצה להתחיל דווקא בדברים הטובים - הספר הזה סוחף. לא יכולתי להניח אותו מהיד ופשוט "שאבתי" את 326 העמודים שלו ללא הפסקה.
אבל יש גם תוכן...
אני לא יודע מי זה <mark>אריק צ'רניאק</mark> ואם בכלל זה שמו האמיתי של המחבר.
אבל הוא כתב לנו סיפור אפוקליפטי מחריד, בצורה ריאליסטית עד כאב. הכל נראה כאן נכון - קולו הנמוך של ראש הממשלה ש"לריב עם האמריקאים זה בתחום סמכותו", שר החינוך אלוף הסיסמאות והמנותק מהמציאות, ראש

'גיבור' הוא ספר שזעזע אותי.
כבר עם תחילת הספר נזרקתי לתיאורים וסיטואציות שכמעט עקרו את ליבי והעלו לי בחילה.

הספר מתמקד במקביל בשלוש התרחשויות שונות שקשורות זו בזאת.
הראשונה היא של גיבור הטייס, השנייה היא של משפחתו של גיבור, והשלישית היא של מפקד צבא לשעבר.
באמצע נכנסת התרחשות נוספת שגורמת לתפנית מעניינת מאוד בעלילה ומעלה שאלות רבות על מוסריות, עתיד וכמה רחוק אנו מוכנים ללכת בשביל הרווח האישי

http://bit.ly/2pK5jZ1

"כדי לקפוץ על הרימון אתה צריך להיות גיבור, אבל כדי לזרוק מישהו אחר על הרימון אתה צריך להיות גיבור מסוג אחר. ויש משימות שרק גיבורים כאלה יכולים להשלים" (עמוד 324). כך, במשפט וחצי ניתן לתמצת את הדילמה שבלב הספר "גיבור" מאת <mark>אריק צ'רניאק</mark> (הוצאת ידיעות ספרים ולוקוס, 2017), בוגר פרויקט תלפיות, טייס קרב בחיל האוויר ויזם היי-טק. בספר מציב המחבר את מדינת ישראל בלב סערה גיאופוליטית

נתחיל בשורה התחתונה: ספר מהנה וכיפי, אבל גרוע ומעצבן.
<mark>צ'רניאק</mark> יודע לכתוב מהודק ומותח (וזה בהחלט עוזר כשנטע גורביץ היא העורכת שלך!).
והספר קולח מאוד. הוא גם די קצר, אז הקריאה טסה. לפחות עד שהיא מתרסקת.
בספר יש כמה גיבורים, שכמו בפורסט־גאמפ דריכהם מצטלבות שוב ושוב, בדרישה גבוהה מאוד מהקורא להשהות את הספקנות הבריאה שלו. ועל הפגם הזה עוד אפשר לסלוח.
גם המטא־עלילה לא מאוד ברורה. יש איזה סיפור גדול ו

על הפנים. נמשכתי לנושא של היזמות וההתחלה היתה מאוד קולחת אבל באמצע הספר משהו נדפק בעלילה ונהיה קלישאתי ולא מעניין...

ראיתי אתמול סרט בנטפליקס, שוקולד שמו.
סרט קצת ישן.
מסופר על אם ובתה שמגיעות לעיירה קטנה ורדומה בדרום צרפת.
האם מביאה עמה ציוד שנושאת מימים ימימה: פולי קקאו מארצות רחוקות ותבניות מקצועיות להכנת שוקולד ופרלינים.
היא פותחת חנות שוקולד והריח המשכר הנישא ממנה אופף את כל תושבי הכפר כהילה והם נמשכים לחנותה ולאישיותה מבלי היכולת להתנגד.
באותו מקום גר גם איש כמורה קפדני.
הוא קשוח וזועף. יום ולילה מנס

קראתי המלצות רבות על הספר, אך כגודל הציפייה גודל האכזבה
הסופר פורש בספר מניפט פוליטי ביותר אולטרא שמאלי - פוסט-ציוני
בהתחלה זה מושך את העין, הדיבור הצבאי שכל החיילים ששירתו בקרבי מכירים ומרגישים את בלוטת הנוסטלגיה מתגרה, אך העלילה מהר מאוד מתחילה לדבר על קדושת את הפרט (למה אני צריך את זה) ולא מזכירה אפילו ברמז אידיאלים שעליהם הצבא צועד. לפי הספר יש רק אינטרסים צרים ונקמניים, לא צורך לנצח אלא להש