אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי
"השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי!
לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה.
ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון
את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית.
הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן
הנס היה מבוגר ממנו אבל חלק איתו את חדרו והתקרב אליו מאוד.
ותוך כדי כך אנחנו מגלים את החיים הפנימיים של משפחה גרמנית
את הקשר שלהם עם אחרים ותובנות רבות על החיים.
אהבתי במיוחד את הסיום של הספר, שהוא בעיניי מאוד פיוטי ומרגש!
אבל עדיף מבחינתי שלא לפרט אותו כאן כדי שלא לקלקל למי שיקרא את הספר.
בכל אופן אהבתי את הספר הלא-הארוך הזה!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
