אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי
"השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי!
לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה.
ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון
את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית.
הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן
הנס היה מבוגר ממנו אבל חלק איתו את חדרו והתקרב אליו מאוד.
ותוך כדי כך אנחנו מגלים את החיים הפנימיים של משפחה גרמנית
את הקשר שלהם עם אחרים ותובנות רבות על החיים.
אהבתי במיוחד את הסיום של הספר, שהוא בעיניי מאוד פיוטי ומרגש!
אבל עדיף מבחינתי שלא לפרט אותו כאן כדי שלא לקלקל למי שיקרא את הספר.
בכל אופן אהבתי את הספר הלא-הארוך הזה!

חפצים. הנס אורז חפצים. עזבונו של ארנה, שנעלם.
ארנה הניצול היחיד לאחר שאביו הטביע את סירת המשפחה עם בני המשפחה בתוכה.
מאז חלק הנס את חדרו עם ארנה.
כל חפץ שנאסף – יש סיפור מאחוריו, זיכרון. עם הזכרונות נפרסת לפנינו תולדות חייו של ארנה, נער שרק רצה להתאושש, להשתלב.
הדמויות של זיגפריד לנץ, כתמיד, עצורות, אדישות, אך בפנים משתוללת סערה.
מקסים. מרטיט.

ותוספת משלי לתיאור העלילי:
האנס, בחור כבן 18, הבכור בין שלושה אחים ומי שהיה הקרוב ביותר ומעין דמות אח מאמצת, מקבל בחוסר חשק משימה לא נעימה – לארגן ולארוז את עזבונו של ארנֶה. אחרי אירוע טראגי במשפחתו של ארנה, שהותיר אותו לבד בעולם, הוא מאומץ משפחתו של האנס, כשאבי המשפחה מחליט לקחת על הנער חסות מכיוון שהכיר את אביו.
תוך כדי סידור החפצים, נזכר האנס באפיזודות השונות הקשורות לאותם חפצים. אם זה קשר מיוחד בחבל שאותו קיבל ארנה משומר אתר פירוק האוניות הישנות בנמל (שאותו מנהל אבא של האנס), מצפן מיוחד שאסף לו בשאריות, שמיכה מיוחדת שקיבל במתנה עם הגיעו לבית, ועוד חפצים שונים שמזכירים לו בכאב מי היה אותו ארנה, איזה נער רגיש ומיוחד היה, איך נקשר בנפשו להאנס ואיך ניסה, כ"כ ניסה להתקבל לחברתם של בני גילו.

על הקריאה
קודם כל, הספר כתוב נהדר – קולח, מרגש, מכמיר לב. קל להתחבר לארנה, הנער המיוחד והתימהוני קצת הזה. קל לכאוב איתו, להסתקרן איתו, לחוש חמלה וחיבה רבה אליו. בנוסף, מאד התחברתי לרעיון המרכזי – שחפצים מעוררים זיכרונות לאירועים הקשורים אליהם, לפרטים הנלווים ולרגשות שהתעוררו בהקשר אליהם. גם אני ככה – אוהב מזכרות, פתקים, כרטיסיות אוטובוס וכל סימניה בזיכרון לאירוע קשור. וחפצים הינם סימניות נפלאות.
עוד אהבתי את הקשר של כל המעורבים לים. הם חיים בשוליו של הנמל הגדול של המבורג, מתפרנסים מפירוק ספינות שחייהם תמו וסיימו לשרת, חולמים על סירות וים, וגם חוששים מהים שיכול להיהפך לאלים ומאיים. גם לי בעברי היה פרק ימי, שבמהלכו הייתי פעיל בצופי ים כ-6 שנים. אהבתי את הים אבל לא פעם הבנתי שיש סיבה לפחד ממנו – בסערות המאיימות שיצא לי לחוות, שרמזו על פוטנציאל הסכנה האמיתי.
ועוד עניין שברגישותי לגרמנים קלטתי – יש בהם משמעת (שמתגלמת בילדים הטובים שמתנהגים כמצופה, עושים שיעורים ולומדים כראוי), אבל כשמשתבשים מנגנוני הבקרה העצמית אפילו מעט, יכולות להיות לכך תוצאות הרסניות למדי. כאילו שלא ידענו..

לסיכום
ספר נהדר. קצרצר ונקרא בלגימה ארוכה ורצופה. מומלץ בחום.