• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שלג

שלג

מאת אורהאן פאמוק

הביקורת של מיכאל

תמונה של מיכאל
שלג

שלג

מאת אורהאן פאמוק

הביקורת של מיכאל

תמונה של מיכאל
הוצאה לאור:כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מיכאל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“בעיר קארס, שבמזרח טורקיה, גבור ספורנו קא משורר גולה שחי בפרנקפורט כבר 12 שנים . קא נאלץ לעז”

7/11
ביקורות על שלג
הבאה
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

שלג: יצירת מופת של רגישות ופוליטיקה

"שלג" של אורחאן פאמוק אינו סתם רומן, אלא חוויה ספרותית המשלבת בין אהבה, פוליטיקה, היסטוריה ותרבות. פאמוק, כדרכו, מצליח לשזור סיפור מרתק על רקע נופים בעת שהשלג היורד תואם לאווירה הכוללת. הוא חושף את פצעיה הפתוחים של החברה הטורקית. באחת התקופות המורכבות שלה.

הסיפור הוא מסע של משורר גולה לקארס, עיר קפואה ומבודדת בצפון מזרח טורקיה, בעקבות סדרה של התאבדויות מסתוריות של נערות צעירות. ההגעה הזו מהווה נקודת מפנה הן בחייו של המשורר והן בחיי הקהילה כולה. בעודו מנסה לפענח את התעלומה, הוא מוצא עצמו שוב ושוב נמשך אל עברו, אל אהבה אבודה ואל זיכרונות כואבים.
אורהן פאמוק משלב בהצלחה בין סיפור בלשי, רומן רומנטי, ומחקר חברתי-פוליטי. הקורא מוצא עצמו נשאב לעלילה מותחת, זוכה להכיר ולקבל תמונה עשירה ומורכבת של החברה הטורקית.
פאמוק הוא אמן מילים, הוא מצליח לתאר את הנופים הקפואים של קארס, את יופיה של איסטנבול, ואת עומקן של הנשמות האנושיות בצורה מרגשת ובלתי נשכחת.
יש בספר ביקורת חברתית נוקבת: מתחת לפני השטח של סיפור האהבה, של החברה הטורקית, של הקונפליקטים בין מסורת למודרנה, המחיר הכבד של הפוליטיקה על חיי הפרט.
הדמויות רב-ממדיות, אנושיות ומורכבות, הן נעות בין אהבה ושנאה, בין תקווה לייאוש ענק.
הספר בעיני חוויה הספרותית אמיתית . חבל שלא ניתן לקרוא אותו בשפת המקור. התרגום ראוי לשבח-אבל כבכל ספר משובח התרגום פוגם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של rea
rea
10קוראים|גיל ממוצע61|30%נשים

על המבקר

תמונה של מיכאל

מיכאל

חבר מזה 2 שנים
9 ביקורות•68 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•עיון•מחזות
תמונה של מיכאל
מיכאל
חבר באתר מזה 2 שנים
ביקורות9
לייקים שקיבל68
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4עיון2מחזות1

דיון על הביקורת

3 תגובות
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני שנה

סקירה טובה, אם כי התלהבותי הייתה פחותה משלך

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני שנה

קראתי את הספר השחור שלו וסבלתי מכל רגע עד כדי נטישה באמצע.

לנטוש ספר באמצע זה דבר די נדיר מבחינתי ולא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלו.
מורי
מורי•לפני שנה

בשניים שניסיתי של פאמוק לא חציתי מעבר לשליש. לא כוס התה שלי, גם אם הכוס ניתנת בחינם לכל קונה שטיח.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מיכאל

הספירה לאחור

הספירה לאחור

כריס ואלאס

לרגל ציון שמונים שנה להטלת הפצצה האטומית על הירושימה, ב־6 באוגוסט 1945.
הספר הספירה לאחור 1945 אינו מותחן היסטורי מרתק. זה תאור קבלת החלטה מצמררת מפלצתית שיש בה היעדר מוחלט כמעט של מוסר אנושי.
מספר את סיפורם של גברים רבי עוצמה-מדענים, גנרלים, נשיא-כביכול גיבורי על בדרמה אפית. אך בולט בפחות מידי הדגשה לגורלם של האנשים שנשרפו חיים? הילדים שנמחקו בשבריר שנייה? האימהות שראו את עולמן נמחה בהלומת אור מסנוורת?
הספר נוקט לטעמי בגישה קרה, כמעט טכנית, לנשק שהוא - הוא שיא הזוועה האנושית. הוא מדגיש "החלטות קשות" ואת "הכרח ההכרעה" אך פחות מדגיש שמדובר בפשע מוסרי בקנה מידה כמעט חסר תקדים-השמדה המונית של אזרחים חפים מפשע באמצעים לא אנושיים.(הכמעט -זו השואה שאנחנו עברנו לפני ה"ארוע" הזה ) הספר מזכיר את הקורבנות. אך כנספח שולי לדרמה שבעיקרה פוליטית מדעית.
השאלה המוסרית: האם יש הצדקה לשימוש בפצצה גרעינית נגד אוכלוסיה אזרחית? האם באמת היה צורך ברצח המוני? בעת הזו כששוב מעלים מחדש אפשרות לשימוש בנשק אטומי - יש מקום להעצים את הדימוי ה"ראוי" למנהיגים שמקבלים החלטות מחרידות האילו ב"משחק השחמט" הנורא שלהם. יש מקום להאיר את הצד האפל, לזעוק על אובדן האנושיות. להזהיר שאין דבר נאצל במלחמה. רק אבק ועפר וזעקות. הספירה לאחור 1945 הוא שיעור חשוב- רק אם נלמד ממנו את הדבר הנכון: שהשמדת חיים אינה פתרון, אלא כישלון קולוסלי מפלצתי נורא של האנושות ושל הנהגות איומות.

לפני 11 חודשים•מיכאל
הספר השחור

הספר השחור

אורהאן פאמוק

הרומן "הספר השחור" מאת אורחאן פאמוק הראשון של אורהאן פאמוק שתורגם לעברית. מתרחש בעיר איסטנבול. הספר עוקב אחר גאליפ, עורך דין המתגורר בעיר, היוצא לחיפוש אחר אשתו, רויה, שנעלמה מביתם. היעלמותה של רויה מניעה את גאליפ לנוע בחלקים שונים של איסטנבול ולעקוב אחר עקבות אפשריים, תוך שהוא נתקל באנשים שונים הקשורים אליה או לבן דודה ג'לאל , כותב טורים ידוע בעיתון העירוני שנעלם גם כן וקשור להעלמותה.

העיר איסטנבול מתוארת בספר כישות רבת פנים ואכן עיר מיוחדת וממולצת מאד לביקור בעיתות שנקווה שישובו במהרה. העיר המשלבת מאפיינים היסטוריים ומודרניים. ישנם תיאורים של סמטאות צרות בשכונות ותיקות, בנייני דירות ישנים לצד מבנים חדשים יותר, שווקים הומי אדם ורחובות ראשיים. המיקום הגיאוגרפי של העיר, המחולקת על ידי הבוספורוס ומגשרת בין יבשות, בא לידי ביטוי בתיאורים פיזיים של המצר, מעברי המים והתנועה על פניהם. מצבי מזג אוויר, כמו ערפל או שלג, משפיעים על האווירה הכללית ועל התיאורים הוויזואליים של העיר. האדריכלות של העיר, המשלבת סגנונות שונים מתקופות שונות, מהווה רקע למתרחש.

הדמויות המאכלסות את הספר מגוונות. גאליפ הוא הדמות המרכזית דרכה נחווים האירועים והעיר. חיפושו אחר רויה מערב אותו באינטראקציות עם דמויות משנה שונות – החל משכנים ובני משפחה ועד אנשים הפועלים בתחומי המדיה והתרבות הקשורים לג'לאל . רויה עצמה נותרת דמות שעיקר היכרותנו איתה היא דרך זיכרונותיו של גאליפ והשפעתה על דמויות אחרות. ג'לאל , על אף שאינו נוכח פיזית ברוב חלקי הסיפור, משפיע רבות דרך הטורים שהוא כותב ודרך האופן בו גאליפ תופס אותו ואת עולמו ואת מעמדו כדמות ציבורית.

הדמויות מתוארות לעיתים קרובות דרך הקשר שלהן למקומות מסוימים בעיר או דרך האופן בו הן מייצגות היבטים שונים של החברה . העלילה מתקדמת תוך שגאליפ מנסה להבין את היעלמותה של רויה ואת הקשר שלה לג'לאל סאליק ולאנשים אחרים, כאשר התנועה שלו בעיר ופגישותיו עם דמויות שונות מהוות את בסיס הסיפור. הספר מציג תמונה רחבה של איסטנבול על היבטיה השונים, תוך שזירת סיפור אישי בתוך תיאור אורבני נרחב של מקומות ואנשים. מחייב סבלנות וטעמי ספר איכותי וקריא.אישית אני נהנה מתאורים לא פחות מארועים.

לפני שנה•
★★★★★
•מיכאל
חרדי וטוב לו

חרדי וטוב לו

טוביה טננבום

בספרו "חרדי וטוב לו" מציג טוביה טננבום דוגמאות רב-גוניות הממחישות את עולמם הפנימי והחיצוני המורכב מאד של החרדים. בין הדוגמאות הבולטות ניתן למנות את הגרפיטי המאתגר "ציונים, סופכם קרוב"
לצד מודעה המכריזה על "מתנות" שמעניק אדמו"ר בגן עדן למבקרים בקברו ביום השנה לפטירתו, יחסי הכוחות הרוחניים והחברתיים בתוך הקהילה אינם בהכרח הוכחה לרצון כן לקיום מצוות, תפיסת הנס והקדושה המתמשכת גם לאחר המוות מתבססת על תלות הכמעט מוחלטת בהנהגת הקהילה. אוי למנסה לערער אוי למבקר.....
טננבום מתאר מפגשים עם דמויות שונות – החל מאדמו"רים נודעים, דרך זמרים חרדים , ועד לחרדי הפשוט ברחוב הנושא בנטל – ומעלה שאלות יומיומיות שנראות פשוטות אך טומנות בחובן לא מעט עומק פסיכולוגי וסוציולוגי, כגון: "למה חרדים לא לומדים תנ"ך?", "האם היהודים לבשו שטריימל במצרים?", "מדוע ילדים חרדים מלקקים דבש?", . שאלות החושפות המתח רב מאד בין המסורת לבין המודרניות, בין השמרנות לבין הרצון לשמחה ולחופש ביטוי, ומציגות את הקונפליקטים הפנימיים של הפרט בתוך מסגרת חברתית סגורה.
דוגמה נוספת היא תיאורו של אורח החיים המוקפד בחסידות מסויימת, שבו "המשמיש" את אשתו חייב לעטות ציצית, לבצע את המעשה במהירות, ולהיות נתון לביקורת צמודה של האדמו"ר בנוגע ל"תקונעֶס" – תקנות מחמירות הנוגעות לחיי הנישואין, שבמקרים קיצוניים אף עלולות להסתיים בעונשים דרמטיים. תיאור זה מדגים את השליטה ההיררכית והפסיכולוגית על הפרט, את המתח בין הצורך באינטימיות לבין מגבלות חברתיות ודתיות.

לפני שנה•
★★★★★
•מיכאל
הגמד של מנדל

הגמד של מנדל

סיימון מאואר

הנזיר גרגור מנדל, הוא אבי הגנטיקה, בנדיקט למברט הוא דמות בידיונית, גנטיקאי מבריק הנאבק בגמדותו וקרוב משפחה רחוק של מנדל. סיימון מאואר היה סופר ומורה לביולוגיה. מת השנה בפברואר. ד"ר בנדיקט גבור הספר נאבק במצבו ה"דפוק" . מנסה לפענח את הגן האחראי לגמדותו.
הוא הגמד של מנדל - ציני מאד, נבון , מציאותי ושנון, מספק הצצה בלתי אמצעית לעולמו של אדם החי בשולי החברה. הוא חושף בכנות כואבת את המאבקים היומיומיים, אותם חש על בשרו.
חייו של מנדל שגילה את חוקי התורשה בתקופה בה תגליותיו לא זכו להכרה מיידית, חייו של בנדיקט, הגניטיקאי השונה... ההבנה שאנו תוצר של גנים שירשנו המעצבים את חיינו וגורלנו מהיום שבו הורינו עשו פוצ"י מוצ"י ותא זרע אחד קטנטן הקדים את אחיו במירוץ והתפוצץ על ביצית וחרץ את גורלנו לעד.
סיימון מאואר טווה עלילה מעוררת מחשבה ומאתגרת - בנושא מורכב ומרתק. מומלץ עד מומלץ מאד.(בלי להיות מחוייבים מידי להתעמק בקטע המדעי שבספר).

לפני שנה•
★★★★★
•מיכאל
האי של נשות הים

האי של נשות הים

ליסה סי

ליסה סי סופרת אמריקאית ממוצא סיני, נולדה ב-18 בפברואר 1955. היא ידועה בעיקר בזכות ספריה העוסקים במעמדן וחייהן של נשים אסיאתיות - סיניות וקוריאניות, "האי של נשות הים" מאת ליסה סי הוא רומן היסטורי מתרחש על האי ג'ג'ו שבקוריאה הדרומית. מתמקד בחייהן של שתי נשים, יונג-סוק ומי-ג'ה, ובקהילת הנשים הצוללות הייחודית של האי.
האי ג'ג'ו, הממוקם בדרום קוריאה, הוא אי געשי בעל היסטוריה עשירה. הנשים הצוללות, המכונות "הניאו", היוו חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהכלכלה של האי במשך מאות שנים. הן ידועות במיומנויות הצלילה החופשית שלהן, וביכולתן לצלול לעומקים גדולים ללא ציוד צלילה.
הספר מתרחש על רקע תקופה סוערת בהיסטוריה של קוריאה, הכוללת את הכיבוש היפני (1910-1945), מלחמת קוריאה (1950-1953), והמעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. אירועים אלו השפיעו רבות על חיי התושבים בקוריאה באי ג'ג'ו, ובמיוחד על הנשים שצללו.
הספר מתמודד עם נושאים מכבידים כמו אובדן ילדים, בעלים וחברים. יונג-סוק, עברה אובדן כפול ומתמודדת עם אבל וצער עמוקים. מי-ג'ה מתמודדת עם אובדן של מעמד חברתי וקבלה עצמית עקב נסיבות לידה. הטראומה משפיעה על הנפש ועל מערכות היחסים של הדמויות, אך גם מעוררת בהן כוחות התמודדות וחוסן.
זהות נשית: הספר בוחן את הזהות הנשית בחברה קוריאנית מסורתית ופטריארכלית. הנשים באי ג'ג'ו מוצאות כוח ועצמאות דווקא בעיסוקן המסוכן והקשה, ויוצרות לעצמן מרחב נשי מובהק. דרך הדמויות, אנו רואים את המאבק של נשים למצוא את קולן וזהותן הייחודית בעולם שמרני.
יחסים בין-אישיים: מערכות היחסים בין הנשים, במיוחד בין יונג-סוק למי-ג'ה, הן מורכבות ומרתקות. חברותן העמוקה נבחנת לאורך השנים על רקע קשיים ואתגרים. הספר מדגיש את כוחה של חברות נשית ואת התמיכה ההדדית בין נשים ככוח מניע ומרפא.
התמודדות עם סטיגמה: מי-ג'ה מתמודדת עם סטיגמה חברתית עקב נסיבות לידתה. מציג את הקושי להתמודד עם דעות קדומות ואת הצורך בקבלה עצמית. דרך דמותה של מי-ג'ה, אנו לומדים על כוחה של הרוח האנושית להתגבר על קשיים ואפליה. הספר מציג תמונה מורכבת של מעמד האישה בחברה הקוריאנית. מצד אחד, הנשים הצוללות נהנות ממעמד כלכלי וחברתי גבוה יחסית לגברים. מצד שני, הן עדיין כפופות לנורמות חברתיות מסורתיות ולציפיות גבריות. הספר מעלה שאלות על כוח, שליטה ומגדר.
קהילה וחברה: הקהילה באי ג'ג'ו משחקת תפקיד מרכזי בחיי הנשים. הספר מתאר את המבנה הקהילתי הייחודי, את הטקסים, המסורות ואת הערבות ההדדית בין חברי הקהילה. הקהילה היא מקור כוח ותמיכה עבור הנשים, אך גם מקור של לחץ חברתי וציפיות.
שינויים חברתיים: מתאר את השינויים החברתיים שחלים בקוריאה במהלך המאה ה-20, כמו הכיבוש היפני, מלחמת קוריאה והמודרניזציה. שינויים אלו משפיעים על חיי הקהילה ועל מעמדן של הנשים. הספר מעלה שאלות על שימור מסורת מול קדמה ועל ההשפעה של אירועים היסטוריים על חיי הפרט.
יחסי גומלין בין אדם לסביבה. מדגיש את הקשר העמוק של הנשים לים ולטבע. הצלילה היא לא רק מקור פרנסה, אלא גם חלק בלתי נפרד מהזהות שלהן ומחייהן הרוחניים. מעלה שאלות על יחסי הגומלין בין האדם לסביבה ועל ההשפעה של הטבע על חיינו. מתאר את התרבות והמסורות הייחודיות של קהילת הנשים הצוללות. אנו למדים על שיטות הצלילה המסורתיות, על האמונות והטקסים שלהן ועל הקשר שלהן לעולם הרוחות. הספר משמר את התרבות הייחודית של קהילה זו ומעלה שאלות על שימור מסורות בעולם משתנה.
מיתוס ופולקלור: הספר משלב אלמנטים של מיתוס ופולקלור קוריאני. אנו פוגשים דמויות מיתולוגיות וסיפורים עממיים שמשולבים בעלילה.
שינויים תרבותיים: הספר דן בשינויים שחלים בתרבות ובמסורות של הקהילה עם הזמן.

לפני שנה•מיכאל
הומו לוּדֵנְס (האדם המשחק)

הומו לוּדֵנְס (האדם המשחק)

יוהאן האוּזינְחָה

תיאוריה תרבותית מקורית החוקרת את חשיבות המשחק בחברה האנושית. הספר יצא לאור בשנת 1938, והספר זכה להשפעה נרחבת במגוון תחומים, כולל אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה וספרות. בלב הטיעון של חוזינגה עומד הרעיון שמשחק הוא פעילות אנושית יסודית החיונית להתפתחות התרבות. הוא טוען שמשחק אינו רק בילוי קליל, אלא פעילות רצינית ומשמעותית המאפשרת לנו לחקור את היצירתיות, הדמיון והיחסים החברתיים שלנו. ניתוח המשחק של חוזינגה מבוסס על מגוון רחב של דוגמאות היסטוריות ותרבותיות, כולל משחקים, ספורט, טקסים ופסטיבלים. לטענתו, פעילויות אלו מאופיינות כולן במערך משותף של מאפיינים, כמו השעיית המציאות היומיומית, יצירת מרחב וזמן מיוחדים וחשיבותם של כללים ומוסכמות. אחד הנושאים המרכזיים של הומו לודנס הוא היחס בין משחק ותרבות. חוזינגה טוען שמשחק אינו רק תוצר של תרבות, אלא שהוא עצם היסוד של התרבות. הוא טוען שתרבות נוצרת דרך באמצעות משחק אנחנו מסוגלים לבטא את הערכים, האמונות והזהות שלנו. נושא חשוב נוסף של הומו לודנס הוא תפקיד המשחק בחיי החברה. לטענתו משחק הוא כלי רב עוצמה לבניית קשרים חברתיים ויצירת תחושת קהילה.

לפני שנה•מיכאל
בית-בובות

בית-בובות

הנריק איבסן

סוף המאה ה-19. אירופה עוברת שינויים חברתיים ותרבותיים. הערים גדלות, התעשייה מתפתחת. יחד עם זאת נשמר חוסר השיוויון המיגדרי. נשים כפופות לגברים בכל תחומי החיים האשה נדרשת לוותר על עצמאותה לטובת משפחתה ובעלה. איבסן כאחד מחלוצי הדרמה הריאליסטית בחר להציג את המציאות החברתית כפי שהיא. נורה גבורת המחזה מייצגת את התקופה. משתדלת לשמר את הסדר החברתי אך כאישה אינטליגנטית וחכמה נאלצת לוותר על חלומותיה האישיים לטובת התפקיד החברתי. נורה יוצאת למאבק על הזכויות שלה. בכך עוסק המחזה המומלץ לצפייה, לקריאה.

לפני שנה•מיכאל

ביקורות נוספות על "שלג"

שלג

שלג

אורהאן פאמוק

מתחת לפני השטח מתרחשת מלחמה בין שתי הוצאות לאור, כתר וזמורה ביתן, האם כותבים אורהאן או אורחן. דרך אגב, המצב של פאמוק הוא יחסית בסדר, כי בספריו של יוסה יש לא פחות מארבעה סוגי כתיב לשמו ואפילו שניים בתוך אותה הוצאה לאור, כלומר במקרה שלו זה גם גלש למלחמת אזרחים.
הרבה זמן שאני רוצה לקרוא את הספר הזה ופשוט לא הצלחתי להשיג אותו. כל כך הרבה זמן שבינתיים הספקתי לקרוא שלושה אחרים שלו. פאמוק סופר נהדר אבל יש לי בעיה איתו - יש בספריו קטעים בהם הכתיבה מעיקה ולפעמים מאוד קשה להבין מה הוא מנסה לומר. ובכן, בספר הזה אין את זה או שיש הרבה פחות מאשר בדרך כלל. זה בטוח הספר הקולח ביותר של פאמוק שקראתי עד עכשיו. לדעתי גם הטוב ביותר.
הספר מתרחש בשלהי שנות התשעים - תקופת מעבר לא קלה לטורקיה. טורקיה הייתה מדינת מפתח בצד המערב במלחמה הקרה, וכשזאת הסתיימה איבדה הרבה מחשיבותה. הציפייה להתקבל לאיחוד האירופי נכזבה פעם אחר פעם ותפיסת המדינה החילונית ברוח האירופית קרסה. הטורקים מיואשים ומתחילים לפזול מזרחה - לאיראן האיסלאמיסטית, למדינות העמים הטורקים ולמזרח התיכון בכלל.
הספר מתרחש בקארס, עיר ספר שידעה ימים יפים, אך כיום היא עיר ענייה, מוזנחת ושורצת מובטלים, בה האיסלאם והלאומיות של בליל העמים מרימים ראש. קארס היא מיקרוקוסמוס של טורקיה.
קא הוא גולה פוליטי בגרמניה, ספק עיתונאי וספק משורר, שחוזר לארץ מולדתו לאחר מספר שנים. הוא מגיע לעיר כדי לסקר מערכת בחירות מקומית ולחקור מעשי התאבדות של נשים. קא פוגש גם את איפק, אהבתו משכבר הימים. עם הזמן קא מוצא עצמו מעורב במספר ארועים הרי גורל. עד כאן העלילה, השאר ספויילר. משפט אחד על זמן - למרות שהעלילה מתקדמת יחסית מהר, התחושה היא כאילו הזמן עומד מלכת וכל הסיפור מתרחש בשלושה-ארבעה ימים.
הדמות של קא היא נהדרת. הוא לכאורה האירופי הנאור שבז לאמונות הטפלות של פשוטי העם, להבלי הדת ולתרבותם הנחותה - אבל הוא לא. הוא נלחם עם עצמו, הוא רוצה להיות כזה, אבל לא יכול כי אחרי הכל הוא עדיין טורקי ועדיין מוסלמי. גם האהבה שלו לאיפק היא חסרת רסן, יצרית מאוד, "טורקית" מאוד.
המספר הוא דמות פעילה בספר ועם הזמן משתלב בתוך העלילה. אין עליו הרבה פרטים - קוראים לו אורהאן והוא כתב ספרים בשם "מוזיאון התמימות" ו"הספר השחור" (מעניין מי זה).
בספר יש המחשה נהדרת של שלטון דיקטטורי. התקשורת והאומנות כפופים כמעט לחלוטין לשלטון וממשיכים להפיץ אידיאולוגיה שאיבדה מהרלוונטיות שלה. המציאות בה הציבור פוחד לדבר על נושאים פוליטיים בשל מעקבים והאזנות של כוחות הביטחון מורגשת מאוד.
שלל התפיסות של כל חלקי האומה הטורקית ספוגות בתוך הדיאלוגים והמונולוגים בספר. החל מניתוח מלומד של המציאות ועד לסטריאוטיפים של פשוטי העם אחד כלפי השני.
ובכלל, בספר אין נושא שקשור לאומה הטורקית שפאמוק לא נוגע בו, בין אם באריכות ובין אם במספר שורות. בראש ובראשונה כמובן קונפליקט המזרח-מערב; כמו כן, דת האיסלאם והחילוניות. פאמוק מתייחס גם ל"היעלמותם המסתורית" של הארמנים, מעשה אמיץ מאוד מצידו שגרר איומים על חייו. בנוסף, מתייחס פאמוק למצבם של הגולים הטורקים בגרמניה, הניוון הרעיוני של השמאל הטורקי, יחסי טורקים-כורדים, הצבא, הפליית נשים, שחיתות וכו', אפילו לתמונות של הרים בשוויץ שתלויות בבתי הקפה ("בטורקיה יש לנו הרים לא פחות יפים"). עם זאת, הביקורת של פאמוק כל כך ענינית, מדוייקת, כל כך הוגנת. היא מאפשרת לקורא להבין, אם לא להזדהות כמעט עם כל גורם בקלחת הטורקית.
פאמוק לא רוצה שזה יהיה ספר מתח, שאם היה ערוך מעט אחרת בהחלט יכל להיות כזה. כל מה שהקורא עלול לחשוב כתחילתו של מותחן, פאמוק גודע בעודו באיבו, ופשוט עושה ספויילרים לספרו שלו (יש שניים גדולים כאלה). העלילה בספר היא רק כלי, בעזרתה הוא פורס יריעה רחבה על האומה הטורקית בכלל ועל טורקיה המודרנית בפרט.
ספר מאוד מומלץ ויחסית לספרים אחרים של פאמוק מאוד קולח. מגרד את החמישה כוכבים.
ציטוט לסוף - "החיים נועדו לאושר ולא לעמידה על עקרונות". (עמ' 342).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Ranran
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

זהו מסע אל תוך נפשה של אומה.

בנות צעירות מתאבדות אחת אחרי השנייה בעיר נידחת קארס, השוכנת בצפון – מזרח טורקיה. משורר גולה, מלנכולי וקצת נוירוטי ,שברח לגרמניה לפני שתים – עשרה שנה, מגיע לקארס באוטובוס לכמה ימים לסקר את ההתאבדויות עבור עיתון גרמני. הוא כלל לא התכוון להגיע לכאן – מטרתו הייתה ביקור מולדת באיסטנבול לראות את אימו בפעם האחרונה ולפגוש מעט חברים ישנים שנותרו לו שם. הודעה פתאומית מעורך העיתון משנה את תכניותיו ומתברר שגם את חייו, לנצח.

אולם לקא יש עוד סיבה לבוא לעיר הזו. הוא פוגש שם את איפֶק – חברתו ללימודים. היא נותרה מהממת ביופייה ואישיותה רק מוסיפה קסם להופעתה החיצונית הכובשת. קא, שאיבד כל תקווה למצוא אושר בחייו חש פתאום ניצוץ שדוקר את ליבו בכאב מענג.
אולם, לא רק התאהבות מחכה לו בעיר הזאת. האקלים בקארס קשוח והפכפך – בחורף הקור הוא עז, הטמפרטורות צונחות ושלג כבד יורד ואילו הקיץ רותח ומחניק. עד מהרה, מגלה המשורר שלנו שלא יוכל לצאת מהעיר לפחות כמה ימים – שלג בלתי פוסק חסם את הכבישים ואת מסילות הרכבת.

קארס, עיר מוכת עוני, אבטלה ואלימות עומדת לפני בחירות לראשותה. כל הסימנים מעידים על כך, כי מפלגה איסלאמיסטית בראשות גרושה של איפֶק מהטר – איש שמאל שהפך את עורו ונעשה לקנאי דתי, עומדת לזכות במירב הקולות. אלו הן שנות ה- 90, הצבא עדיין שולט ביד רמה במדינה, לקצינים יש כוח רב והם ייעשו הכל כדי למנוע מאנשי הדת לתפוס את המושכות ולהחזיר את טורקיה לאחור.

קא מוצא את עצמו בלי משים במרכז ההפיכה הרצחנית שמתחילה בתיאטרון העירוני בחסות השלג שניתק את העיר מהעולם. הוא עד מהרה מבין כי הסתבך במאבקים בין הכוחות הקאמאליסטיים החילוניים המיוצגים על ידי הצבא למוסלמים קנאים, כשבמקביל מתרחש גם מאבק לאומי כורדי.

במהלך שהותו בקארס מגלה קא כי הנערות שהתאבדו היו חלק מתנועת "נערות המטפחת" – תלמידות שנאבקות להיכנס למוסדות הלימוד כשהן לבושות על פי ציווי האסלאם. הן גורשו מהתיכון בבושת פנים בדרישה להופיע חשופות שיער ולכן עשו את המעשה הנוראי. אבל האם זו אכן הסיבה להתאבדותן או שלפעמים האסלאם הוא רק תירוץ? ובכלל האם אין זה אבסורד להתאבד בשם דת שרואה במעשה אחד החטאים החמורים? כך או אחרת, קנאי דתי המכונה "כחול" מסתתר בעיר ומנהל ממקום מחבואו מסע נקמה באלה שאחראים לדיכוי הדת בעיר ו"השפלת" הבנות. היותו מוסלמי מאמין אגב, לא מונעת ממנו להחזיק פילגשים ואף לנהל קשר עם שתי נשים במקביל.

הרומן מצליח לחשוף את תמציתה של טורקיה המודרנית שהיא מלאת סתירות וסובלת מרגשי נחיתות מול אירופה שמומרים במקרים רבים לשנאה. הליברלים והמערב משתפים פעולה עם הדתיים "בשם הדמוקרטיה" כשלנגד עיניהם ישנה הדוגמה של שכנתם איראן, כאשר ליברלים כאלה הומתו במיתות משונות כשמיאנו לקבל את התנאים החדשים אחרי שהאיסלאמיסטים תפסו שם את השלטון. החילונים ואינטלקטואליים נשענים על הצבא, המשמר את השלטון החילוני במדינה, כשבסתר ליבם הם בזים לו ולקציניו. הצבא עצמו מנסה להבטיח קידמה וזכויות הנשים עם נבוט ביד...

פרשת האהבים בין קא לאיפק עוברת כחוט השני לאורך הרומן ולמעשה מהווה גחלת שמדביקה את הקורא לספר, כשברקע יש איזושהי תקווה לסוף מאושר. אבל האם הוא בכלל אפשרי במקום מסובך כל כך? ואילו סודות עוד יגלה קא על אהובתו יפת התואר? אגב היה מעניין לקרוא תיאורי מין מאת סופר טורקי. הם אמנם מנסים להיות נועזים, אך עדיין עדינים יותר, רחוקים מהפירוטים שמקובלים בספרים מערביים עכשוויים.

ל'שלג' יש את כל הנתונים להיות ספר של חמישה כוכבים זוהרים. הוא מצליח לגעת בנקודות רבות כל כך בצורה מדויקת וממש גרם לי להבין את טורקיה. פאמוק סיים את כתיבתו ב-2001, ערב היבחרותו של ארדואן לשלטון. הרומן עוזר מאוד לתפוס מה הביא את האיש הזה לשם. לאחר עשורים שבהם דרכה של מפלגתו נחסמה על ידי הכוחות החילוניים, האיש הזה, נציג "טורקיה השנייה", שמתבל את היותו איסלאמיסט בלאומנות קאמאליסטית ושאיפות אימפריאליסטיות נבחר ברוב קולות. בעזרת המערב, אגב. יש בספר גם תובנות פילוסופיות מעניינות וניסוי ספרותי שיכול היה להיות מרהיב. נקודת מבטו של המספר היא מיוחדת מאוד.


נקודת התורפה המובהקת של הרומן היא הכתיבה המייגעת וחסרת המעוף. הוא מתקדם בעצלתיים , לא זורם לרוב ומרגיש כמו ספר הרבה יותר ארוך מ-462 עמודיו. לא חשתי כדג השוחה להנאתי בזרם, אלא כתולעת שמגלה את כל הפנינים של הרומן אגב זחילה איטית ולעיתים מעייפת. אם לא די בכך, אינטואיטיבית חשתי שהתרגום טוב, אך מעט מגושם, אף שאין לי דרך ממשית לבדוק את זה וייתכן שאני טועה. בסוף בין שלושה וחצי לארבעה וחצי כוכבים – תלוי מאיזה זווית מסתכלים על זה.

למרות מגרעותיו זה ספר מומלץ ואיכותי.

*נקודה מעניינת: שלג בטורקית זה Kar. מזכיר משהו? אם לא די בכך , לגיבור קוראים Ka ולמקום ההתרחשות Kares.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Pulp_Fiction
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

פתיחה נפלאה יש לספר הזה. כבר בעמוד הראשון נשביתי בקיסמו.

לכאורה מדובר פה בסיפור אהבה שמתרחש בעיר קטנה שנמצאת בצפון מזרח טורקיה, ועקב מזג אויר קר ומושלג במיוחד, מנותקת למשך מספר ימים משאר העולם. גיבור הסיפור, משורר טורקי שחזר מגלות ארוכה בגרמניה נוסע בשליחות עיתונאית לסקר התאבדות של מספר נערות דתיות באותה עיר קטנה. בשל השלג העז הוא נאלץ להישאר בעיר עד להתחדשות תנועת הרכבות.

לכאורה סיפור אהבה, כיון שהסיפור המרכזי פה הוא סיפור הלאומיות הטורקית. זהו קודם כל ספר פוליטי. החברה הטורקית מובאת פה אחר כבוד (והכבוד רב) אל המעבדה ושם בעזרת קטליזטורים, שהם הם מרכיבי העלילה, נבחנת מורכבותה, נבחנות קבוצות שונות המרכיבות אותה, החל ממורדים כורדים, דרך פעילי איסלאם קיצוני יותר ופחות, ועד לחילוניים תומכי הרפובליקה הקמאליסטית.

הבחינה הזו של הקבוצות הללו מולידה הרבה מאד תובנות. למשל, לגבי מידת השונות בין הקבוצות הללו, שכן התיאור המאד מוקפד של האנשים ושל רגשותיהם ביחס לאמונתם, לצבא ולמדינה גורם לך להתבלבל לעיתים ולבדוק מחדש מי הוא מי, או מה כל אחד באמת רוצה שיקרה. לפעמים נדמה שהתומכים המיליטנטיים ביותר של זרם מסויים יכלו להיות תומכים לא פחות אדוקים של זרם אחר.

באחת הביקורות, מאילו שמצוטטות על כנפי כריכת הספר, נכתב: "שופך אור על העימות בין החילוניות לאיסלאם הקיצוני ועושה זאת טוב יותר מכל ספר עיון שאני מכיר". אני לא קראתי שום ספר עיון בנושא, אבל אחרי קריאת הספר הזה נדמה לי שאני מבינה את המורכבות שיש בעימות הזה, חלקים משורשיו ואת הרגשות הלאומיים המעורבים בו.

יש משהו במציאות שהוא מתאר שמזכיר מאד את המציאות שלנו, הישראלית, ואת הרגשות המעורבים שיש אצל אנשים רבים ביחס לדת ולמידת המעורבות שצריכה להיות לה בחיי המדינה.

נושא מרכזי נוסף בספר הוא העמדה הצינית של המערב כלפי המשטרים במדינות הנחשלות. המרחק בין העמדות העקרוניות כביכול לבין התמיכה בפועל. מעבר לביקורת שיש לו על המדינות המערביות, נדמה שהוא מנסה לגרום לנו לשים לב לאופן הלא מספיק ביקורתי בו מקבלת חברה את קני המידה המערביים כאילו שעל פיהם יישק דבר. (גם) בזה מצאתי את הספר מאד רלוונטי עבורי, עבורנו.

הרבה תשומת לב הוא מקדיש למצבן של הנשים בתוך המאבק הזה על מעורבות הדת בחיי היומיום. הנשים הן אילו שחייהן מושפעים במידה הרבה ביותר, אילו שעבורן ההבדל בין התרבות האיסלאמית לבין התרבות החילונית הוא הניכר ביותר, אבל קולן אינו נשמע כמעט. באמצעות הסיפור על התאבדות הנערות הוא מביא את הנושא הזה לקדמת הבמה. כאילו רק באמצעות מעשה קיצוני כל כך קולן יוכל להישמע, עמדתן תוצג ותילקח בחשבון. דרכן עולה סיפורו של הפמיניזם המוסלמי.

הסיפור כולו מסופר מפי מספר יודע כל. לא סתם כזה. אחד שמשתף אותנו בזה ומגלה מפעם לפעם חלק ממה שעתיד להתרחש, או אפילו מחווה דעתו על אירועים שקרו. הנימה שבה נכתב הסיפור, יש בה משהו מקסים בעיני. בסך הכל הוא מתאר עיר שדה נחשלת, תושביה עניים, רבים מהם חסרי השכלה, אנשים פשוטים שחיים את חייהם הפשוטים אי שם בקצה העולם, במקום שאף אחד לא מתעניין בו. והוא, המספר, איש העולם הגדול, מאד מאד אוהב אותם. לא מתנשא עליהם. גם כשהוא מתאר את עליבותם ניכר שהוא באמת באמת אוהב אותם. ובעצם, באמצעותם, הוא בוחן את עצמו, את מידת האושר שלו, את מידת הכנות שלו, עד כמה הוא נכון להכיר באמונותיו, ברגשותיו, ועד כמה הוא חלק מהם.

דבר שהפריע לי בספר הוא סיפור האהבה שעומד במרכז העלילה. עם החלק הזה לא הצלחתי לפתח שום מידה של הבנה או הזדהות. קצת "סרט טורקי" זה היה וככזה הוא עורר גיחוך מפעם לפעם, אבל למרות זאת הספר הוא טוב ומעניין. יש לו הרבה מאד מה לומר והוא מצליח לעשות את זה באופן שגרם לי להקשיב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

לכאורה יש בספר הזה את כל מה שאמור למצוא חן בעיני, אבל האמת היא שבקושי הצלחתי לסיים אותו. זה מסוג הספרים שאם אני קוראת יותר מדי מהם ברצף, אני מתחילה לתהות בליבי מה כל כך כיף בלקרוא ספרים בעצם... התהייה הזו אינה תוקפת אותי כשאני סתם נופלת על ספר גרוע כי אז אני יודעת בוודאות שפשוט נתקעתי עם הספר הלא נכון. היא עולה במוחי רק בגלל ספרים בינוניים שכאלה, שנכתבו על ידי זוכי פרס נובל, שכביכול אמורים להיות טובים ומרחיבי אופקים, ועוסקים בנושאים שבדרך כלל מעניינים אותי, ולמרות זאת אני מוצאת את עצמי קוראת אותם בעצלתיים, מתחמקת מהם, מעדיפה לעשות אלף ואחד דברים אחרים, ומורחת אותם על פני ימים ושבועות ארוכים... והם מצידם נמשכים ונמשכים ולא נגמרים.

להבדיל מספרים גרועים ממש, בספר כזה לא בקלות אני יכולה להצביע על הסיבה המדויקת לכך שהוא לא תופס. משהו בצורת הכתיבה של אורהאן פאמוק פשוט משאיר אותך מנותק. אולי אלו הן הדמויות שלו, ההפכפכות והחנפניות שאי אפשר להבין מה הן באמת חושבות. אולי זה היעדר האמירה שגורם לו להיות כל כך אנמי, ואולי זה פשוט חוסר המיקוד, ההתפזרות ליותר מדי כיוונים שהופכת אותו לטרחני. הנושא הראשי, זה שאיתו הספר מתחיל (חקירת תעלומה של גל התאבדויות בקרב נערות דתיות בעיר קטנה ונידחת בטורקיה) כלל לא מגיע לידי מיצוי, כאילו נשכח בדרך, ומתחלף בסיפור אהבה סתמי ולא מרגש.

אלא אם כן החברה הטורקית היא נושא שמרתק אתכם באופן מיוחד, אני לא חושבת שקל להתחבר לספר הזה. פאמוק מרפרף בין שלל דמויות, כשכל אחת מייצגת עמדה אחרת על הרצף שבין איסלאם קיצוני ואדוק לבין חילוניות ליברלית, והוא מלא הבנה ואהבה לכולן. החל מהטרוריסט האיסלאמי הקיצוני ביותר, וכלה בראדיקל הקומוניסטי לשעבר המתבונן בעינים כלות בהקצנה הדתית שעוברת על מכריו ובני משפחתו. בדיוק כמו שהגיבור הראשי, קא (בתורכית – שלג) משנה את דעתו ללא הרף ולא מצליח להשתייך לאף צד, כך גם לא ברורה עמדתו של פאמוק עצמו ביחס לסוגיות שהוא מעלה. קשה להבין למשל מה הוא חושב על הציווי הדתי לאישה מוסלמית להתכסות (דיכוי האישה או להיפך, אקט שמגן עליה ומשחרר אותה מגברים שטופי זימה?) או מהי דעתו על על האיסור הממשלתי לקבל לבתי ספר נערות שמכסות עצמן (פגיעה בחופש הפרט, או הישמרות מפני כפייה דתית?) נראה שהוא בעיקר מעוניין בלחשוף את הקונפליקטים, לעורר מודעות לכל נקודות המבט האפשריות בלי לתפוס צד. זה לא בהכרח דבר רע, אבל המחיר הוא שלא נאמר שום דבר בעל משמעות בספר, ולא עולה ממנו כל תובנה או מסקנה. מן ספר 'פרווה' שכזה.

לצד העלילה הלא מרתקת, יש בספר גם כמה רעיונות חביבים: עיירה קטנה שמנותקת משאר המדינה בשל סופת שלגים קשה, ומייצגת כמעין מיקרוקומוס את החברה הטורקית כולה. הצגות תיאטרון שדווקא בהן מתרחשים האירועים האמיתיים, ועיתון שמופץ בכמה עשרות עותקים וממציא את המציאות... אבל ההברקות הבודדות ואמנותיות הללו אינן מספיקות כדי לשנות את הרושם הכללי שהספר השאיר אצלי. בסופו של דבר, אין תחליף לסיפור טוב ואין פיצוי לשיעמום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

טורקיה עוברת בשנים האחרונות שינויים פוליטיים מהירים. הרומאן הזה, שנכתב סביב המילניום, מתאר את טורקיה שלפני עידן ארדואן, טורקיה שהיתה עוברת הפיכות צבאיות חדשות לבקרים, ושבה כוחות שנשבעו בשם החילוניות ברוח אתאטורק דיכאו באלימות קטלנית ביטויים פומביים של הדת. מה שהרשים אותי במיוחד הוא היכולת של פאמוק לכתוב ספר שמצליח להיות גם סיפור לירי על אהבה מוחמצת, וגם רומן פוליטי שיוצר סאטירה משעשעת על אמנות מגוייסת ועל אבדן גבולות בין היצירה לחיים האמתיים. המבנה המרשים והמהודק שיצר פאמוק נע בין שני מישורים: הראשון הוא עלילה עם נופך הזוי של אגדה, המתרחשת במשך ימים ספורים בעיר שדה פריפריאלית שמנותקת מהעולם בשל השלג הכבד. זו עיר שבה הכל יוצאים מדעתם- נערות דתיות שנאסר עליהן לעטות כיסוי ראש באוניברסיטה המקומית מתאבדות, הגימנזיסטים המאוהבים בהן, תלמידי הפנימיה הדתית, מעלים שאלות קיומיות וכותבים סיפורי מדע בדיוני איסלאמיסטי(!), ואנסמבל תאטרון ניסיוני מרקסיסטי, שמנסה לשלב את רוח ברכט עם ריקודי בטן וחיקויים עממיים של פרסומות טלויזיה, מתכנן הפיכה צבאית אלימה שתשתלט על העיר ותחנך את ההמון הנבער. המישור השני, הרציני והריאליסטי, מתרחש כמה שנים מאוחר יותר, והוא מעין דו"ח פוסט מורטם וניסיון לשחזר חיים שאבדו יחד עם יצירה אבודה. הניסיון למצוא כאן "שורה תחתונה" או מבט כולל לא היה לי קל, בגלל האירוניה החמקמקה של המספר. בכל זאת, התחושה איתה יצאתי בסופו של דבר היא שפאמוק כתב קינה על החיים במדינה שמותירה לאזרחיה אחת מהברירות: למרוד ולמות, להפוך לנתינים כנועים וכבויים, או להתחרפן, במלוא מובן המילה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עמית לנדאו
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

בעיר קארס, שבמזרח טורקיה,
גבור ספורנו קא משורר גולה שחי בפרנקפורט כבר 12 שנים . קא נאלץ לעזוב את איסטנבול שבה גדל בגלל התנגדותו לשלטון ומאז הוא חי בבדידות בגרמניה. בתקופת גלותו הוא הפסיק לכתוב שירה, הוא שב הביתה לקארס כדי להשתתף בלוויית אמו, לא רק המוות הוא סיבת ביקורו, אלא גם החיים. בעת הביקור נודע לו שאיפק, שבה היה מאוהב בתקופת לימודיו באוניברסיטה, חיה בקארס והתגרשה באחרונה, והעובדה הזאת ממלאת את לבו תקווה לאהבה אפשרית ומסבכת אותו. הוא יוצא לקארס בשמו של העיתון שמאלי "ג'ומהורייט" כדי לחקור את תופעת ההתאבדויות בעיר שהנשים מתאבדות בה והגברים פונים לאיסלאם, מנסה לפגוש את אהובתו משכבר ולהשיב לחייו את שאבד לו. הוא חש, כמי שבא מגלות לגלות. גרמניה אינה עוד מולדתו וגם כאן בקארס אינו שייך עוד. הנשים המתאבדות של קארס יכולות לסמל את טורקיה עצמה,
פאמוק. מוביל את הגיבור אל סופו הבלתי נמנע. כך מתאר ההתרחשויות העוברות על החברה הטורקית. חברה שסועה בין מערב למזרח, בין איסלאם לדמוקרטיה, אלו רק חלק מהבעיות הקיומיות שהחברה הזו מתמודדת איתן.
קא לא הצליח להשתלב בגרמניה הוא תלוש. פאמוק מניע את גיבורו באמצעות אהבתו לאשה ורצונו לשרוד, המציאות חזקה ממנו. אם מחפשים בספר זה מסר הרי זה אובדן דרך של האיש ושל הארץ.
אני חשתי קרבה ליצירתו. הספור שמתרחש בטורקיה מזכיר כמובן שלא ניתן להשוואה כי לכל מדינה מאפיינים משלה מדינות החיות במרחב הזה ושמתקשות להגדיר עצמן.
כתיבתו של פאמוק בכלל אהובה עלי גם התרגום נעשה לטעמי כראוי.

הערה אישית-בעת ביקור בצרפת "נתקעתי" ברכבת שעצרה בשל תקלה זמן ממושך, מולי ישבו שתי נשים בשנות החמישים לחייהן, התפתחה בינינו שיחה והסתבר שהן טורקיות מאיזמיר שהגיעו במסגרת קונגרס לצרפת. דברנו על חיינו האישיים וניכנסה גם פוליטיקה מצאנו שישנו הרבה משותף בינינו. הן היו חרדות מעליית האיסלם וממדיניות סתימת הפיות שמתפתחת שם.
טענו שהמהיגות במכוון מקצינה בכיוון דתי כדי לטשטש ולהסתיר את בעיות הפנים בוערות ולא חסרות. ההמונים תומכים בשלטון ובסיסמאות שמפריח, אינטלקטואלים שמתנגדים ל"פופוליזם" הפוליטי קולם נשמע בעיקר באקדמיה ומעט מחוץ לה. הציבור הרחב מפנה להם כתף קרה. הארופאים והאמריקאים לטענתם אינם מבינים את מה שמתרחש שם.
עלולים לפגוש איראן שתיים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
• מיכאל
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

ספר מורכב רב שכבתי ובעל פנים רבות.
הסיפור מתחיל במשורר המגיע לעיירה טורקית ( אחר כך מתברר כי היא כורדית), לחקור התאבדות נערות הרוצות ללבוש "מטפחת". שהיא בעצם מסתירה את כל השיער מטעמים דתיים.
ההמשך הוא כאילו קראתי את העיתונים בארץ: לכאורה דת כנגד חילוניות, מוסר כנגד פריצות.
אבל התמונה הופכת למורכבת.
אין "דת" אחת או מנהג אחד , כשם שאין חילוניות אחת או מוסר אחד.
הפריצות לא בהכרח נחלתם של החילוניים, וכן השחיתות.
יש שימוש במוסר לצרכים פרטיים.
עם הזמן מתגלה כי המאבק הוא על רקע לאומני, המוסלמים הם כורדים.
היות והספר נכתב או מיוחס לשלטון הצבאי , הרי שהרעים הם אנשי הצבא הכופים התנערות ממנהגים וסממנים דתיים.
גם האהבה היא רבת פנים ועם הרבה ניסתר על הניגלה.
בספר יש שימוש מענין ברקע ו"מציאות".
הבמה והצגת התיאטרון היא המציאות שבה מתרחשים הארועים האמיתיים. ומסביב העמדת פנים, מסכות והסתרות של אינטרסים.
הטלויזיה היא חזות הכל, כל אנשי העיירה רואים טלוויזיה כדי לדעת על ההתרחשות.
לעיתון המקומי יכולת ניבוי של חדשות( הוא מנבא רצח על הבמה).
היחיד האמיתי ההולך עם מחשבותיו, הגיגיו ויצירתו הוא המשורר קא.
אדם בלתי תלוי, הנקלע לפרשת אהבים ויוצא ממנה בשן ועיין.
גם כאן יש הסתרה, המספר אינו המשורר, אבל הוא בעל תכונות זהות ובן דמותו.( עלי לציין כי לטעמי חלק זה מיותר מול גודש הנושאים והארועים).
יש גם כמה אמירות מקסימות כמו עמוד 106 שבו מתואר מסע שכנוע לחזרה לדת אני רואה בזה כל מסע שכנוע). הקטע ארוך יחסית ותהליך השכנוע הוא מרתק, אבל יש משפט אחד: "אבל כל הזמן הזה האדם האחר שבתוכך לא מפסיק ללחוש לך שהשיח' הוא בעצם נוכל ושאתה אידיוט עלוב. הבנתי ..שבשלב זה כבר אין לך כוח להאמין שאתה מה שהאני האחר שלך לוחש לך"
נו זה נכון לכל שיכנוע: טלוויזיה, קריאת עיתון, חזרה בתשובה וגם קניות בסופר.
בקיצור ספר מענין, יש בו מעט נקודות מתות שנובעות מנוקדנות הכתיבה של פאמוק, אבל כשצולחים אותם, התמורה גדולה.
ובשולי הדברים, חשבתי על טורקיה כיום.
הכורדים נרדפים בקנאות פוליטית על ידי מוסלמים אדוקים.
המילטריסטים כבר לא בשילטון והאור לא מפציע משכנתנו הרחוקה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

הספר הזה הוא לדעתי הטוב שבספריו נכתב באומץ לב רב. בוודאי אינו אהוד על הממסד הטורקי. תאורי הנוף משתלבים בספור המעשה הם חלק מהספור. כמעט כתבתי ההרפתקאה.אבל אין זה כך. המזרח התיכון וטורקיה בתוכו אזור שקשה לחיות בו. אזור שסוע בין פאנטיות דתית לקדמה. בין מערב למזרח. מבחינתי הספר הזה בדומה לספרים של גראסיה מארקס עירוב שבין ספרות לדוקומנטציה. כוחו של הספר בתיאורים אמיצים, נועזים של האנשים החיים שם בסוף העולם. מאבקים. שנאות ואנושיות ואהבות משולבים זה בזה. מקום שמתנהלים בו חיים דינמיים מאד.
אורהן פאמוק הוא סופר ענק פרס נובל הגיע לו. הכנות שבכתיבה היכולת לתאר, ההיכרות עם נושאי הכתיבה לעומקים שמעטים הסופרים שמסוגלים להגיע אליהם.
משהו אישי כשסופר כותב אני חש אם כותב מדם ליבו ומהמקלדת מביע את אשר חש או שכותב כדי שיקראו ורואה את הקורא במרכז ואולי הרצון להוציא רב מכר נוסף זהו רצונו הכמוס. אני מבחין בכך כך גם אצל סופרים ישראלים, מבלי לפרט כאן.
פאמוק ללא ספק שייך לקבוצה הראשונה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•
שלג

שלג

אורהאן פאמוק

טוב, אני לא הצלחתי לסיים את הספר. הגעתי לעמוד 190 ופשוט הנחתי אותו על השולחן בייאוש. הספר הזה הוא כמו לקרוא ספר היסטוריה על טורקיה. אבל זו לא הבעיה איתו. הבעיה היא שיש שם דמות ראשית שחיה, נושמת וכותבת שירים וכאילו לא מזיז לדמות הזאת כלום וכל המאורעות כאילו רק קיימים כדי לתת לו השראה לכתוב שיר ועוד שיר. הוא מאוהב במישהי אבל לא ברור בדיוק למה, בחור שהוא דיבר איתו חצי שעה קודם נהרג ואין על זה שום התייחסות חוץ מזה שצץ לו בראש שיר. מי שמתעניין בטורקיה, שילך על זה. יש שם המון פרטים ובין לבין מוסווית האג'נדה הפוליטית של המחבר. כל השאר, תקראו מאה עמודים רק בשביל הידע הכללי ותחזירו את הספר לספריה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שירה36
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר מורכב רב שכבתי ובעל פנים רבות. הסיפור מתחיל במשורר המגיע לעיירה טורקית ( אחר כך מתברר כי היא כו”