לפני כמה שבועות באחד מהימים המובהקים שמסמלים את חילופי העונות היה יום מאובק וצהבהב. מיד סגרתי את כל חלונות הבית והיום המחניק כבר הביא את אותותיו של רצף עיטושים בזה אחר זה. אני לא אוהבת את החורף, ולכן גם לא אוהבת שמסמנים לי כשהוא מגיע. ובכל זאת, משהו אחד טוב קרה כשממש מחוץ לדלת הבניין חיכה לי ספר נטוש מכוסה בשכבת אבק מכובדת כתוצאה ממזג האוויר הנורא. אימצתי אותו אליי ובתנועות עדינות ומטפלות הסרתי ממנו את כל השכבה המיותרת שהייתה עליו. אפשר לומר שזה דימוי די מדהים למה שאני עצמי הרגשתי כשקראתי את הספר. כאילו כל השכבה המיותרת שהייתה מעליי הוסרה ונשארתי חשופה, עירומה, אל מול ספר שיש לו אמת פשוטה ועדינה. ספר שהצליח לחדור אל מעמקי הנפש שלי בלי יותר מידי מאמץ, בלי איזו עלילה גרנדיוזית או מתאמצת. פשוט ככה.
נילי, בחורה צעירה שלאחר טרגדיה זוגית שחוותה בצעירותה, מגיעה לשנות השלושים שלה ללא קשרים עמוקים וללא זוגיות. היא מפתחת רומן עם גבר נשוי, רומן שמתרחש שנים ומצליח לסחוף אותה, לערער את פנימיותה ולקחת אותה אל מסע של טלטלות נפשיות. הספר מחולק לשני חלקים כאשר בחציו הראשון הדגש הוא על נילי וחייה הזוגיים וחציו השני מוקדש ליחסיה המורכבים של נילי עם אמה. הסיפור מתפרש על פני שנים ומספר את סיפור חייה של אישה שבסופו של יום, רק רצתה להיות נאהבת.
אפשר לומר שהספר הזה הוא פשוט על יחסים בין בני אדם, אולי הדבר הכי פשוט, נכון ואמיתי שיש להציע. קיימת נילי עם בן הזוג, נילי עם החברה, נילי עם האחות, נילי עם הקולגה, נילי עם האימא. בכל נילי כזאת ישנו בסיס משותף אך גם המון שוני. פנים רבים יש לנו כבני אדם, אנחנו זיקיות שמשתנות ומתאימות את עצמנו לסביבה וכך מצליחות לפתח חושים ולהסתגל למצב. נילי, למרות ואולי בזכות חולשותיה היא אישה חזקה. אישה שהחיים לקחו אותה למקום אחר ממה שתכננה להיות בו. וההתמודדות שלה, אף על פי שהיא לא תמיד מעוררת הזדהות, נובעת ממקום הישרדותי של הרגש.
מצאתי את עצמי נשאבת אל תוך הספר הזה ולא הפסקתי להתפעל מכתיבתו העדינה והמדויקת.
הסופרת מצליחה לספר פה סיפור עמוק ולבנות את הפסיכולוגיה שנמצאת מאחורי כל דמות וההבנה מהיכן היא פועלת, כאשר ברקע רמיזות עדינות ולא מאכילות בכפית של הדבר האמיתי שמבעבע מתחת לטקסט. מצאתי חיבור והזדהות אל סיפורי הניסיונות התמידיים לדחוף הצידה את מה שכואב וקשה, ההדחקות הקטנות של החיים והנחמה שלכולנו אותן הבעיות המשפחתיות, הזוגיות, האישיות.
קרה לי שבכיתי בספרים אבל לא קרה לי מעולם שפשוט פרצתי בבכי בלתי נשלט וייבבתי אל מול הדפים. ללא ספק ספר שנגע בי וילך איתי הלאה עוד זמן רב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
