• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

מאת פיליפ לברו

הביקורת של סדן

תמונה של סדן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

מאת פיליפ לברו

הביקורת של סדן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סדן
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1991
סדרה:ספריה לעם #372
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אושר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנה

“Philippe labaro- l’etudianet etranger 1986 "הסטודנט הזר"- מספר בגוף ראשון מספר נטול שם (פיליפ לאברו”

3/5
ביקורות על הסטודנט הזר
הבאה
מיס פ
לפני 14 שנים

“ב'סטודנט הזר'הדמות הראשית כמעט חסרת אופי לחלוטין,וזה מתיש לנסות לאורך כל הקריאה למצוא כבר איזה עניין”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

הספר הזה הגיע אליי כרגיל לגמרי באקראי והוא עניין אותי מאוד,
כי אני מאוד אוהב את הסוג הזה של הספרים שביניהם כלולות גם אוטוביוגרפיות וביוגרפיות
זו איננה "ספרות יפה" במובן המקובל של הביטוי הזה;
מדובר כאן בעצם באוטוביוגרפיה חלקית של זיכרונות לתקופה מאוד מוגדרת ותחומה בזמן.
פעם כשלמדתי היסטוריה באוניברסיטה קראו לסוג הזה של ספרים "מקור ראשון"...
מחברו הצרפתי קיבל בצעירותו בשנות החמישים של המאה הקודמת מלגת לימודים לשנה באוניברסיטה אמריקנית.
ומה שהוא מספר לנו הן בעצם חוויותיו ביניהן הכמוסות ביותר מאותה שנת לימודים.
וכאן מתאפשרת לנו הצצה של אותה אמריקה העשירה שלאחר מלחמת העולם השניה
שכמעט לא השפיעה על החיים בה
ואיך היא נראית בעיניים של בחור צעיר שבא מצרפת החבולה והעניה למדיי שלאחר המלחמה...
הוא מספר לנו לא רק על הצדדים הטכניים של אותה שנת לימודים אלא בעיקר על הסטודנטים שאיתם למד
וגם על יחסיו האינטימיים עם שתי בחורות שעם אחת מהן שהייתה שחורה היו בהסתר ובמחתרת
כי מדובר היה בעיר דרומית שבה מאוד לא אהבו יחסים כאלה!
ולו זה היה מתגלה הוא היה משלם על כך מחיר כבד...
יש פה עוד משהו אישי מבחינתי ואולי בגלל זה הספר הזה מעניין אותי במיוחד
כי גם אני חייתי באמריקה תקופה מסוימת בצעירותי!
תקופה שבה בחלק מהזמן גרתי במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת ניו יורק
וגם אני חוויתי שם חוויות שלא הכרתי קודם כשהגעתי מהארץ...
בקיצור, אהבתי מאוד את הספר הישן הזה ואני בהחלט ממליץ עליו!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של ילד זיגזג
ילד זיגזג
תמונה של מורי
מורי
תמונה של rea
rea
9קוראים|גיל ממוצע53|44%נשים

על המבקר

תמונה של סדן

סדן

ותיק
חבר מזה 16 שנים
408 ביקורות•5 נבחרות•3,668 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של סדן
סדן
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות408
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבל3,668
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת161ספרות מקורית98ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של סדן

סיפורי התאטרון שלי

סיפורי התאטרון שלי

עמרי ניצן

עמרי ניצן היה במאי מפורסם! שביים מגיל צעיר מאוד, הצגות והפקות אופראיות בישראל ובאירופה
הרגשתי קירבה מסוימת אליו מאחר שלמד באותו בית ספר יסודי בצפון הישן בתל אביב שלמדתי בו גם אני...
(מעולם לא דיברתי איתו אבל אני בהחלט זוכר אותו ואחרים מכיתתו בבית הספר)
כך שדי עניין אותי לקרוא את סיפרו זה, שיצא בצירוף מקרים מקפיא דם! בדיוק בשנה שבה הלך לעולמו האיש הכשרוני הזה...
ניצן היה כישרון גדול כבמאי אלא שמן הסתם רק כבמאי אבל ממש לא כסופר!
כי הספר הביוגרפי הנ"ל מכיל אומנם אפיזודות וסיפורונים מעניינים שקרו לו מתחום עבודתו המקצועי
אבל לצערי לא הרבה יותר מזה! כי הספר כתוב בצורה "יבשה" גם כשהוא מספר סיפור מעניין הוא איננו יודע כיצד לרתק את הקורא
ולהכניס יותר עסיסיות בסיפור. טכנית בנוי הספר כסיפורונים ללא קו זמן ליניארי; כלומר הסיפורון יכול להיות מלפני חמש שנים והבא אחריו
לפני כעשרים שנה... ולא רק זה, מצוינים פה כל ההישגים המקצועיים (והם אכן ראויים לציון) אבל הכל נקרא פה כאילו מין
"קורות חיים" מקצועיות שמגיש מישהו כשהוא רוצה לקבל ג'וב חדש... הוא מצרף כל מיני ביקורות משבחות להצגותיו שלומר את האמת
לא ממש מעניינות אותי כקורא, אבל הכל נועד פה להאדיר עוד יותר את שמו כאילו שיש בכך צורך...
ועוד דבר נעדר מהספר הזה: כמעט שאין פה התייחסות לחייו הפרטיים האישיים, לאישתו ולמשפחתו. הכל מוזכר פה במינימום שבמינימום
ודווקא הפרטים הללו היו יכולים להכניס הרבה יותר עומק ועניין למסופר פה.
ועם כל זאת אני בכל זאת אוהב ביוגרפיות
ואפשר בהחלט לקרוא את הספר הנ"ל למרות ההסתיגויות שהבאתי לכאן...

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•סדן
ארבעה אבות

ארבעה אבות

אמיר זיו

הספר הזה היה לי על המדף במשך זמן רב והוא יצא בהוצאה מכובדת לדעתי. אז חשבתי שהגיע הזמן לתת לו צ'אנס.
הוא מורכב אם הבנתי נכון, מארבעה סיפורים. קראתי את הסיפור הראשון והוא דווקא נחמד אבל לא הרבה יותר מזה. אבל כשהתחלתי
לקרוא את הסיפור השני תפס אותי פתאום שיעמום בלתי מוסבר כי הסיפור עסק בנושא של טיפול החיות או משהו כזה - אני לא ממש בטוח...
כי פתאום ראיתי שאינני מזהה מה קורה שם מי הם האנשים הללו ואני פשוט מתחיל להשתעמם. אז במקום להמשיך ו"לסבול" נטשתי את הספר
ואולי אני עושה לספר הזה עוול. בכל אופן חבל לי לבזבז את הזמן שלי על עוד ספר שהוא "לא משהו" גם אם הוא מקורי.
יש לי המוני ספרים שמצפים לי ואם הספר לא ממש תופס אותי אז השיקול שלי הוא לא להמשיך בקריאה כי דווקא בזמן האחרון היו לי כמה מקרים כאלה
של ספרים ישראליים שלא היו שווים את הזמן שהקדשתי להם... אני מדגיש שזהו השיקול האישי שלי בלבד ואולי מישהו אחר יכול דווקא כן להנות ממנו...

לפני חודש•סדן
מחזמר

מחזמר

מוטי פוגל

אין לי אפילו מושג כיצד הגיע הספר הזה אליי אבל עובדה שהיה לי את העותק הזה ואפילו במצב חדש לגמרי!
והעובדה השניה שאכן קראתי אותו שזה כבר הישג בפני עצמו!
כי אמנם הסופר מוטי פוגל יודע לכתוב ובהחלט אפשר לומר לו זאת לזכותו
שפתו קולחת ו"זורמת" אבל אנחנו עוסקים כאן בעלילה! ולא בסגנון הסופר ויש לי לומר על כך רק דבר אחד: "אוי"...
על כריכת הספר הזה היה צריך להיות כתוב באותיות קידוש לבנה: "לדתיים בלבד!" או לחילופין "הקריאה אסורה לחילוניים!"...
כי למרות שכאמור הנ"ל יודע לכתוב מבחינתי הדמויות של גיבוריו הן כל כך הזויות עד שאינני מאמין להן ואף לא לשום מילה שיוצאת מפיהן!
החלום של אהליאב גיבור הספר בוגר הישיבה הוא לכתוב מחזה ולא סתם מחזה אלא מחזמר שנושאו, תאמינו או לא
"בית המקדש והעלאת הקורבנות שבו"... נדמה לי שנושא הזוי מזה קשה למצוא...
תוך כדי הקריאה באמת תהיתי עבור מי כותב מר פוגל את הדברים הללו? הרי עבור חילוני (כמוני) זה נשמע פשוט קישקוש שאין בו טיפת היגיון
וההתלבטויות של אותו אהליאב... הרי אם זה מחזמר צריכה להיות בו "שירת נשים" רחמנא ליצלן, כך שבשלב מסוים נידונה בו האפשרות
שבובות ישחקו את את תפקידי הנשים או שבכלל ישחקו שם רק בובות! השד יודע איך. ועל כל דבר הוא צריך לשאול את ראש הישיבה שבה למד
אז הוא מתלבט בעזרת שותפו ה-דתל"ש יוני שעוסק בצד הכלכלי של המיזם ההזוי הזה. וגם כאן בולט חוסר ההיגיון כי מדוע שאותו יוני יסכים לשתף איתו פעולה
שהרי מראש ברור שמדובר בהבלים בלתי מציאותיים ללא סיכוי!
בנוסף לכך מר פוגל מכניס לכאן כל מיני הערות שוליים ומראי מקומות כשהוא מצטט ציטוטים מספרי קודש למיניהם. ולא ברורה לי בכלל הסיבה לכך
מה הוא מנסה להראות פה? ולמי? שיש לו ידע והשכלה דתיים? באוניברסיטה כשמגישים עבודה אקדמית יש צורך בהערות שוליים כדי לאשש את המידע
אבל כאן הרי מדובר בספרות יפה אז מה זה קשור? למר פוגל הפתרונים לכך...
בקיצור, יכול להיות שדתיים מאוד או חרדים ימצאו עניין בעלילה הזאת. אבל קשה לי להאמין שחילוני ימצא פה אפילו שמץ של עניין. וגם אני שמסוגל
לקרוא את ספר הטלפונים, שאלתי את עצמי באמצע הקריאה, אם לא כדאי להפסיק לקרוא! כי זה הרי עוד מאותו הדבר ובאמת חבל על הזמן (במשמעותו המקורית...)

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
תחת הרשת

תחת הרשת

אייריס מרדוק

בילדותי ובנעוריי הרחוקים היו הוריי (כמו חברי הסתדרות טובים) מנויים על סדרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".
מדי חודש היינו מקבלים ספר בכריכת כיס, כך שנוצרה לנו ממש ספריה קוטנה בבית. אבי היה קורא נלהב עובדה שאז לא הייתי מודע לה כלל ורק בשנים האחרונות התחוור לי
כמה שאהב לקרוא לפחות כמוני...
כך גם יצא לקרוא אז, את הספר הזה שנמצא אצלי גם היום בבית. לאחר עשרות שנים לא זכרתי כמעט את תוכנו, אבל כן זכרתי שאהבתי אותו אז מאוד!
זה עודד אותי לקרוא אותו שוב. מה שהפתיע אותי כשקראתי אותו עכשיו שוב, שזהו ספר מאוד "לונדוני".
כשקראתי אותו בנעוריי איש עוד לא נסע לחו"ל ולא הכרנו בכלל את העולם הגדול.
הספר הזה כולו מלא שמות של; מקומות רחובות ואתרים מוכרים בלונדון, שאז לא אמרו לי כלום! ואילו היום לאחר כל כך הרבה פעמים שביקרתי בכרך הזה
אני יודע בדיוק למקם כמעט כל מקום שמוזכר פה והם רבים...
מדובר פה בעלילותיו ה"בלתי אפשריות" וחייו הפרטיים של ג'ק גיבור הספר, שהוא כותב ומתרגם שהוא בעצם סוג של חסר-בית, שחי מהיד לפה ונע ונד לו בלונדון וקצת בפריז
והוא מספר לנו אותם בגוף ראשון, תוך כדי שהוא מתרועע עם אנשים מרתקים בפני עצמם, מעולם התיאטרון הפילוסופיה והפוליטיקה,
וכשהוא חוטף כלב מקסים ועוד מיני מעשים "בלתי חוקיים" בעלילה שיש בה גם הרבה הומור...
גם היום כשקראתי את הספר הזה אהבתי אותו מאוד! למרות שברבות השנים התיישן התרגום שלו פה ושם, במליצות וביטויים שכבר אינם בשימוש בעברית של היום...
סתם לדוגמה; הגיבור משתמש בקללה עתיקת היומין "ימח שמך" שהייתה אז כנראה מאוד מקובלת בשנות החמישים והשישים והוא אומר אותה גם לגבי עצמו "יימח שמי ויימח שמך" כנראה בתרגום
של איזה קללה אנגלית. ( Damn you או משהו כזה...) היום זה פשוט לא עובר טוב... אבל עדיין, תרגום מיושן או לא, נהניתי כאמור לקרוא את הרפתקאותיו של הגיבור הפיקרסקי הזה גם היום,
ואני ממליץ עליו מאוד! בזמנו העציב אותי מאוד לשמוע שמי שכתבה אותו, הסופרת מוכשרת אייריס מורדוך, חלתה בסוף ימיה בדמנציה. זיעזע אותי לדעת שכישרון כזה אבד לטובת מחלה אכזרית כזאת...

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
פרדיננד לאסאל

פרדיננד לאסאל

שלמה נאמן

בילדותי למדתי בבית ספר בצפון תל-אביב; הוא נמצא בקרן הרחובות פרדיננד לאסאל ואדוארד ברנשטיין.
מעניין שזה היה בית ספר שהיה בזמנו שייך לזרם העובדים בהסתדרות (שהיה קיים פעם וחוסל בטעות היסטורית גורלית של בן גוריון)
ונקרא פעם בית חינוך בצפון (ומאוחר יותר א.ד. גורדון)
אני מודה שאז, לא התעניינתי במיוחד מיהם אותם האנשים שעל שמם קרויים הרחובות הללו...
רק עכשיו אני מבין שיש איזשהו קשר סמלי (שאולי הוא מקרי) בין מיקומו של בית הספר הסוציאליסטי הזה לשמות הרחובות הללו.
זהו ספר עיון לחובבי ולומדי היסטוריה ואיננו ספר לסתם קריאה כיפית ולכן איננו מיועד "לכל אחד"....
פרדיננד לאסאל שהביוגרפיה הזאת מבוססת עליו היה הוגה דעות גרמני ומנהיג כריזמטי. כמו רבים מהחברים באירגוני "המהפכנים" בגרמניה
הוא היה יהודי אבל בן למשפחה מתבוללת והוא עצמו עבר תהליך של התרחקות מהיהדות וראה את עצמו יותר כגרמני מאשר כיהודי
אפילו השם לאסאל איננו שם אמיתי כי אביו שינה את שמו כנראה מתוך הרצון להתבוללות.
כשקוראים את הספר נכנסים לסבך הפוליטיקה הפרוסית והגרמנית במאה ה-19 שדבר בה איננו רלוונטי בה למציאות של היום...
חשיבותו של לאסאל היא בכך שאירגון הפועלים שהקים הפך לאחר מותו למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הגדולה והחשובה.
בביוגרפיה הזאת מצאתי עניין רב בפער העצום שהיה קיים בין חייו האישיים הפרטיים של לאסאל שהתיימר לייצג את הפועלים העניים וליצור עולם חדש
בעוד שהוא עצמו חי חיים נהנתניים ברמת חיים גבוהה
ונהנה מחסדיה החומריים ואולי גם אחרים של רוזנת עשירה שהבטיחה לו קיצבה נאה לכל חייו
בשעה שבאותו זמן הפועלים בגרמניה היו באמת "מזי רעב" והיו כמעט משוללי זכויות...
הוא גם נהרג בדו-קרב מטופש בענייני כבוד שהוא עצמו יזם על חסדיה של מאהבת צעירה... וזהו גם עניין שאין לו כל קשר לחשיבות רעיונותיו וממחיש את הפער הנ"ל...
מה שמפליא אותי היא העובדה שהוא אכן "זכה" ברחוב על שמו בתל אביב! כי הוא הרי לא היה אפילו ציוני אלא ממש הפוך מכך! אז במה זכה?

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
בית השינה

בית השינה

ג'ונתן קו

זהו עוד אחד מהספרים שהגעתי אליהם במקרה. יש לי המון ספרים בבית חלקם נקנו בשנים עברו וחלקם
הגיעו בדרכים שונות ומשונות... אבל הנה העובדה היא שהם פה והתקווה היא שבסופו של דבר אקרא את כולם...
(תקווה שהיא מופרכת מראש...)
לא קראתי מעולם ספר של ג'ונתן קו והאמת היא שלא ידעתי למה לצפות.
מדובר פה בבניין יוצא-דופן באיזו שהיא עיירה על החוף של אנגליה ושוכן בו מוסד "מוזר" שחוקר לכאורה הפרעות-שינה
איננו יודעים עד כמה הוא מוזר עד שמתגלים לנו בו דברים על ידי אחד מהמטופלים בו...
להנהלה לאנשי הצוות וגם ל"מטופלים" שבו, יש "עבר"! ודברים שקרו בו. אבל העבר הזה עם ההווה
מתערבבים פה לטעמי הרבה יותר מדי פעמים! קו מתאר את גיבוריו בצורה מעניינת והספר בהחלט קריא
אבל יש פה יותר מדי צירופי-מקרים "פלאשבקים" והפתעות שאין בהן שמץ של היגיון! (אלא אם כן יצאו מדמיונו הקודח של הסופר הנ"ל)
אינני רוצה לעשות פה ספוילרים (למרות שמאוד מתחשק לי) אבל דווקא משום-כך לא אמנה אותן פה.
כללית הרי אין שום רע בצירופי-מקרים או בהפתעות, אבל כשמגזימים בהם (כמו בעצם בכל דבר)
זה יוצא מתכון פחות מוצלח! לספר שיכול היה להיות טוב בהרבה...

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
אני אנסטסיה

אני אנסטסיה

אלונה קמחי

הספרים פשוט "נופלים" לי לידיים ללא שום סדר או תכנון מאורגן.
זהו ספר שמכיל חמישה סיפורים לא שווים ברמתם אבל רובם ככולם סיפורים טובים
מדובר פה בדרך כלל בדמויות בעייתיות שמספרות לנו תמיד בגוף ראשון על הבעיות שלהן
אז ככה; אני מאוד אוהב לקרוא ספרים שעלילותיהם מסופרות לנו בגוף ראשון.
ה"חידוש" פה שכולן מספרות לנו את סיפורן "כמו שמדברים" בשפת הרחוב או בשפת השוק
מי פחות ומי יותר ו"המילים הגסות" והסלנג' מככבים פה. אין לי שום בעיה כמובן עם "זין" "כוס" "תחת" וכו'
ואכן יש אנשים שבאמת מדברים כך, מה עוד שלפחות בסיפור אחד או שניים הטכניקה היא של "זרם התודעה"
שזה דווקא משובח מבחינתי! הבעיה היא שה-עגה (סלנג) מתיישנת במהירות והספר כולו משדר סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים
בעגה של אז ובשמות במושגים של אז שרבים מאיתנו שכחו שהיו קיימים אי פעם...
סתם לדוגמה באחד הסיפורים היא מזכירה משהו שנראה כמו "התמונות אצל פרג'"
ומי מהצעירים זוכר בכלל שבמקום שבו עומד היום בניין עם דירות קטנות בפינת דיזנגוף ארלוזורוב עמד פעם
עסק היכל הצילום של המשפחה הנ"ל... כך שדווקא העובדה הזאת שהיא משתמשת באקטואליות של אז
הופכת את הספר הנ"ל לפחות בהיבט הזה למיושן...
ועם זאת עדיין רוב הסיפורים (חוץ מהאחרון) טובים מאוד! וכדאי לדעתי לקרוא את הספר הזה
מדובר פה בסופרת מוכשרת מאוד (שהייתה גם שחקנית טובה...)

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן
קרפיון באמבטיה

קרפיון באמבטיה

מנו עמנואל ברגר

הספרים מגיעים אליי בדרכים משונות וגם את הספר הזה כמו ספרים רבים אחרים הביאה לי בתי
ואינני יודע אפילו מאיפה! על כל פנים לא מדובר פה באמת בספרות אלא בזכרונות
ברגר המחבר איננו סופר אבל יש לו זכרונות נוסטלגיים שתמיד נעים להתרפק עליה
יש פה מין סיפורונים קצרים מילדותו בשכונת הדר בחיפה כנראה מתחילת שנות החמישים
מצד אחד יש לו מה לספר כי הוא היה כילד לפי עדותו שלו סוג של פרחח
מצד שני לסיפורים אין פואנטה אמיתית שהיה נותן להם אולי סופר אמיתי.
אבל זה נחמד להיזכר איך פעם בישלו פה במטבח על גבי פתיליות ופרימוסים
איך החלבן (מקצוע שהלך מזמן לעולמו) היה מוזג חלב ישירות לכד שהביא עמו הלקוח
איך בעולם ללא טלוויזיה כבידור היו רק בתי קולנוע ואיך היו "מתפלחים" אליהם (עוד מילה שיצאה לפנסיה)
ואיך בעולם ללא סופרמרקטים היו רק בעלי חנויות מכולת ירקות וקצבים והשוק החיפאי אצל מי היה כדאי לקנות ואצל מי לא...
והוא גם מתאר כל מיני טיפוסים בשכונתו שהוא הכיר היטב וכשקוראים זאת בעולם המנוכר של היום זה ממש מפליא אותי
כי בבניין הגבוה שאני גר בו היום למשל אינני מכיר כמעט איש משכניי...
בכל אופן מדובר פה בספר חמוד שמהנה לקרוא בו גם אם הוא ללא ערך ספרותי גדול.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

אשתי הביאה לי את הספר כי היא נוכחת במין חוג לספרות שבו מגיע מרצה ודיבר עליו.
התחלתי לקרוא והוא אכן מעניין מאוד. זהו ספר שלכאורה הוא רק ספר מתח רגיל
אבל למעשה הוא יותר רומן פסיכולוגי שחוקר את נפשותיהם של גיבוריו.
גיבוריו אינם דמויות חד-מימדיות כפי שאנו רגילים בספרי מתח "פשוטים"
יש בהם הכל מכל וקודם כל בדמותו של הגיבור הראשי של הרומן רוברט שהוא לכאורה מהנדס
שעובד בחברה מכובדת איש מופנם תרבותי ונדיב לחבריו אבל מסתבר שבסתר בסתר
הוא מציצן! כלומר הוא מציץ בסתר לבחורה אחת מה היא עושה בביתה המבודד עם מי היא נפגשת וכו'
ועוקב אחריה במין סוג של סטיה שלכאורה היא כמעט בלתי נסלחת...
אינני רוצה לעשות ספוילרים אבל קורים שם בעלילה דברים מפתיעים ובלתי צפויים
כי גם הדמויות האחרות בעלילה הרבה יותר מסובכות מאשר הן נראות לכאורה במבט ראשון!
כי נפש האדם איננה פשוטה ומה שאנשים מראים בציבור לעתים קרובות זוהי מסיכה שמאחוריה
מסתתרים סודות ושקרים. מה שמעניין הוא שהסופרת מביאה אותנו להרגיש הזדהות עם הגיבור
הראשי ומה שקורה לו למרות שטיפין טיפין אנו נחשפים למעשים מוזרים שלו שאולי קרו ואולי
הם הגזמות שדמויות אחרות בעלילה מספרות אותן בצורה מוטה בעליל...
בכל אופן מדובר פה בספר מתח מרתק ומומלץ מבחינתי
ולא במקרה נעשו לו עיבודים קולנועיים מרתקים לא פחות!

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן

ביקורות נוספות על "הסטודנט הזר"

הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

פיליפ לברו

#
זה הספר השני של לברו שאני קוראת. הראשון, "הילד הקטן", שקראתי לפני כ 8 שנים, היה תיעוד של חוויותיו של לברו כילד, בתקופת מלחמת העולם השנייה בחווה בדרום צרפת. הוא הפעים אותי בסיפור על אנשים יוצאי דופן, שהצליחו להיות בני אדם גם באמצע התופת, תוך סיכון עצמם באופן קטלני ממש. גם בספר הזה יש יסודות אוטוביוגרפיים של לברו בן השמונה עשרה, שזכה במילגת לימודים בקולג' אמריקאי בדרום ארצות הברית. הסיפור פה די סתמי. בשני הספרים של הסופר שקראתי, התרשמתי שגם סיפורים מעניינים אינם מוציאים ממנו "סופר" משמעותי. הכתיבה שטוחה, הדמויות לא ברורות ולא מעניינות, חלקים לא מבוטלים מהספר הקצר הזה מוקדשים להגיגים פילוסופיים, תיאורי נוף סתמיים, שממלאים את הסיפור באופן מלאכותי.

פה המקום להתייחס לאוטוביוגרפיה. המושא בז'אנר קרוב מאד לסופר. כל כך קרוב שהוא אינו מצליח להתבונן בו באופן מעמיק. למרות שלרוב האוטוביוגרפייה נכתבת מאוחר, הסופר לרוב אינו מצליח לנתק את עצמו מהסיפור ולהתבונן בסיפור באופן שיאפשר לקורא לקבל ערך מוסף. בדרך כלל הסופר מתקשה להבין איך הגיע לאן שהגיע, איך נפל באותם פחים באופן קבוע, איך פתר רבות מהדילמות בדרך קבועה ומה היא אותה דרך. אוטוביוגרפייה מסתמכת תמיד על סיפורים מעניינים שקרו (או לא קרו...) לסופר. למרות שכנראה כל הסופרים משלבים בספרים שהם כותבים חלקים מעצמם, וזה אולי מה שהופך את הטובים שבהם למרשימים, ביוגרפיות למיניהן די מאוסות עלי. תמיד אעדיף סופר שיבחר מישהו אחר כדמות ראשית, ויוכל לפתור איתו בעיות בדרכים יותר מגוונות ויעילות מאשר הנסיון לפתור את בעיותיו שלו.

צעיר צרפתי בן 18 ועלילותיו בעיירת קולג' דרומית באמריקה. חלק גדול מ"עלילותיו" מוקדשות לבנות שהוא פוגש – מה שטבעי באותו גיל. אבל הספר נכתב כ-30 שנה אחרי שזה קרה. האיש כבר לא צעיר, כותב את הסיפור מזווית הראייה של המבוגר שהפך. התוצאה – סיפור שטוח מקושט בקטעי הגיגים ותיאורי טבע, שהצעיר מן הסתם לא שם לב אליהם בזמן אמת.

הספר לא משעמם, גם לא מעניין במיוחד. הוא לא רע ולא טוב. הוא המגדיר הכי מוצלח לבינוניות שקראתי לאחרונה. לא הוסיף לי דבר שלא קראתי קודם במאות ספרי התבגרות שיצאו לאור. גם פה הצעיר המרוכז בעצמו, השואף להשתלב בארץ המופלאה בה הוא חי כרגע, על הדָחְקות שהוא וחבריו מריצים, ההתאהבות "המסוכנת" שלו באישה שחורה והטלוויזייה המכירה לו את סמלי התרבות העכשוויים. (התמונה בכריכה היא של ג'יימס דין, שאוזכר במשפט, יחד עם אלביס פרסלי ...) ספר סתמי שנקרא ללא התלהבות, התעכל במהירות בה הוא יישכח. אפשר לקרוא, אפשר גם לא.

לפני שנה•
★★★★★
•yaelhar
הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

פיליפ לברו

Philippe labaro- l’etudianet etranger 1986
"הסטודנט הזר"- מספר בגוף ראשון מספר נטול שם (פיליפ לאברו בעצמו?) הנוסע מפריז ומשפחתו ההרוסה של המולדת הישנה, מותיר אב בטלן זקן שישן ביום וער בלילה, אח שנלחם לטובת צרפת באלג'יריה. דבר מזה לא עוסק הסיפור- אלה במספר בגוף ראשון, איך שהוא נשלף מהתיכון למכללה פרטית יוקרתית בווירג'יניה ארה"ב שלא נזכרתי/מצאתי פה את השם שלה (קאליקס?). מסע התבגרותו של המספר לאורך 3 חלקים ואחרית דבר (סתיו, חורף, אביב), דרך 4 בחורות, 2 רציניות, 2 אפלטוניות,
Aבכול מקצוע, ועלם חמודות שצולח כל מסימה בלתי אפשרית בארץ האפשרויות לאומת המולדת
ההרוסה ועוד השלחה של צרפתים על אמריקה הזוהרת בשנות ה 60/50 בשיא זוהרה,
שזה ללא ספק מאיין סיפורו האישי של לאברו.

חלק ראשון סתיו-
הוא פוגש את סו אן, הבחורה הראשונה שיוצא איתה (ובהמשך קונה את הביואיק הירוקה של אח שלה, פרס קייט, עם גג נפתח).
"בעיני נצטייר הסו-אן צ'ייימברס בדמותו של פרי אסור, הראשון שזכיתי לטעום ממנו, נשיכה ודי. ומנשיכה לנשיכה לא הוליך הדבר לשום מקום, לא אהבה, לא תענוג, לא להנאת בשרים -ע"מ 16.
'הסתיו' מסתיים בספק התאבדות / ספק אקט מיני עם חנק חגורה של אחד הסטודנטים הצעירים- הלוויה- אביגיל המיועדת של המת וההורים הממלמלים.

חלק שני- חורף-
נושא השיחה כאן הוא סיפור אהבה בלתי אפשרי- היחיד הכולל התפשטות בחלק הקדמי וסקס בחלק האחורי של אייפריל, בחורה שחורה מושכת, שם הם עושים סקס בפורד שלה. היא אומרת לו לא לבוא אליה (גרה עם כול החמולה, בגטו של הניגרס). היא לא יכולה לבוא למעונות- בחוקי ההפרדה הגזעיים כ"כ בסוף שנות ה-50 מה לאפרייל לעשות שם?
הוא מבין שהוא לא יכול בלעדיה שכול החבורה הולכת לבית זונות שחור והוא לא מסוגל לשכב עם אף אחת אחרת...
מע"מ 104-89, נוסעים החברה לחגוג לבוב שמסיים את לימודיו
כול הדרך מווירג'יניה לטקסס בדרכים, עם הביואיק הירוקה. שם פוגש את ג'סיקה, שמסכימה לזרום איתו,
הצרפתי כאן לא נשפך החוצה- הוא כולו שם אייפריל.
המספר עובד ב-2 עבודות (דרך הקולג' ובקולג' עצמו) בשביל להיראות כסטודנט, שתכלס הסטודנטים של פעם והסטודנטים של היום חולקים 2 דברים במשותף הוללות (מאלביס וכול השירים של היום הם cover
לשירים של פעם) ובגדים, הח, כמה בגדים וכמה נראות כחזות הכול.
אם אין לכם על מה ולמה ל 2 הדברים האלה, על תהיו סטודנטים!
המספר מגיע עם בחור הומו במסע מפרך לאוניברסיטה אחרת (שארלוסויל צ. קרוליינה/ ד. קרוליינה ממנה באו) לשמוע את פוקנר מלמל בהרצאה פיקטיבית רבת חשיבות.
בהרצאה הוא פוגש את הבחורה הרביעית והאחרונה – אליזבת בולדרינג- בחורה צעירה , לבנה, רזה ,
ממשפחה מיוחסת שלומדת ליד. הוא נאלץ להיפרד מאייפריל, והסיבות שמורות לאלה מכם שגם יקראו את הספר.
החלק השלישי "אביב "ואחרית דבר-
כול הפרק ירכז את כולו בנשף האביב הנוצצ, בו יפתחו צ'קים פתוחים לכסות את כל הקצוות בעלילה, כולל המוזיקה שמשלה בכיפה לפני עלייתה של בריטני ביץ' ונועה קירל, הרומן האבוד בין המספר ל אליזבת שמעדיפה להתאבד מאשר להיות כונפה מילניומית נפוצה ועסקה עם 'השטן' כדי שהמספר יוכל להגשים את החלום האמריקאי.

"הוא הכיר את נטל משקלו של סוד, וידע איך אתה יכול להסתכן ולזהם את נשמתך על-ידי התפשרויות פעוטות, פעוטות ורצופות. האמת, השקר, הקומדיה החברתית, החנופה וחולשתו של כל אדם ואדם לנוכח הבררה בין מאבק לכניעה, בכל אלה כבר התחיל להתנסות"

הסטודנט הזר שנטמע באמריקה לאומת היבשת הישנה המקבלת רק את הלא כשירים (שלי, לא של הסופר).

את הספר מצאתי במקומות הספר החשוכים האלה, שנותן לך לאסוף אותו חינם ולנוס הבייתה.
מי מכם שרוצים להיות סטודנטים, רק למשהו מדעי נוסך הטכניון- הנותן לכם ללמוד תוך כדי חשיבה על התשובות של מה שצריך לדעת, על תרקבו במוסדות בלי לדעת על מה ולמה, אני עשיתי את זה- לא למדתי כלום וזה היה הטעות הגדולה בחיי!

ואווירת החלום הגנוז, עם הדמויות הצבעוניות ואוטופיית החלום של הסיקסטיז כבר לא כאן, היא רק ב"סטודנט הזר".

משאיר עם משהו משלי –
https://www.youtube.com/watch?v=tWfG7F-TAWY

לפני שנה•
★★★★★
•אושר
הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

פיליפ לברו

ב'סטודנט הזר'הדמות הראשית כמעט חסרת אופי לחלוטין,וזה מתיש לנסות לאורך כל הקריאה למצוא כבר איזה עניין בה,ולא לקבל דבר.
עניין המעמדות מרכזי מאוד בספר זה,וניתן עליו דגש מעניין.
החלק הכי הכי טוב בספר הוא כשהבנים צופים בטלוויזיה,ואז מתועדת החשיפה של אלביס באותה תקופה,עם ניתוח קצר ומעניין של סגנונו,תנועותיו,ומה שהוא שידר בראשית דרכו לאמריקה השמרנית.
בספר הזה,כל מה שקורה ברקע מעניין פי כמה מהעלילה הראשית חסרת העיניין.

לפני 14 שנים•מיס פ
הסטודנט הזר

הסטודנט הזר

פיליפ לברו

חברה המליצה לי. מעניין. זר בארץ נוכריה שמפלס את דרכו להכרה חברתית ראויה

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמשון