ניגשתי אל הספר עם צפיות גבוהות, משום שקראתי עליו המלצות טובות. הספר לא רע והוא נכתב מתוך כוונות טובות. כמו כן האיורים הכלולים בו חמודים מאד, אבל כאשת חינוך שעבדה השנה עם ילדים צעירים, נחשפתי לספרי ילדים רבים שאהבתי ובמקרה הזה עם יד על הלב, קצת התאכזבתי.
במרכז הספר בת ואם. הבת עומדת בפני יום מיוחד שיחול למחרת בבית הספר - יום מאכלי עדות. לקראת היום המיוחד האם והבת אופות יחד, מתכון שעובר מדור לדור במשפחה - הן אופות את עוגיות התמרים של ננה ג'ולייט. גלי הילדה גיבורת הספר, היא נינתה של ג'ולייט ולמעשה קרויה על שמה.
תוך כדי האפייה המשותפת, האם חושפת את בתה למסורות משפחתיות (בעיקר בתחום האוכל) ולקורותיה של סבתה ג'ולייט, בהיותה ילדה בת 10 בעיר בצרה שבעירק. מטרת הספר אכן מטרה חשובה - אין טוב יותר מלחשוף את הילדים להיסטוריה המשפחתית ולחבר אותם אל הדור הוותיק של המשפחה. יחד עם זאת במטרה החשובה של הספר נעוץ גם החיסרון שבו. לדעתי לא הייתה כאן השקעה במחשבה על עלילה מיוחדת שתרתק את הילדים לספר. קורותיה של הסבתא ומה שגלי מגלה אודותיה, נמסרים לגלי על ידי האם בצורה די אינפורמטיבית ויבשה ופחות באופן סיפורי שעשוי למשוך ילדים להמשיך ולהקשיב.
אבל בכל זאת יש לי רצון לסיים את הסקירה באופטימיות לכן אשאל: מתי בחייכם פגשתם עוגיות מחייכות? מניחה שלא פגשתם, אבל אם תקראו את הספר תפגשו אותן: "ושם על תבנית הברזל המרובעת, ניצבות שורות - שורות של עוגיות התמרים העגולות של ננה ג'ולייט, מנוקדות בנמשים של שומשום ומחייכות לעומתן".
בנוסף, אם אתם אוהבים לאפות בסוף הספר מופיע המתכון המלא ואם יש לכם ילדים, מה טוב - תוכלו לאפות את העוגיות איתם כפעילות משותפת.
שיהיה בתיאבון :).
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
