"כשהעולם הכי חשוך... אז הקסם מופיע".
הספר הזה הוא ספר המשך לספר תקוות לב שבורה. במרכז שני הספרים, אווה וקונור, נער ונערה שלכל אחד מהם שק על גבו. אווה היא בת לאם, המתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, היות ששבה משדה הקרב, קטועת יד עם פנים מושחתות ועם פגיעה מוחית. קונור הוא בן לאב יחידני ואביו תולה תקוות רבות בהצלחתו בתחום הכדורסל. כמובן שגם קונור עצמו מאד רוצה להצליח וככל שמתקדמת העלילה, הקורא עד להצלחתו שרק הולכת ומתעצמת. היה אפשר לצפות כי הצלחתו תשמח אותו והיא אכן משמחת ולמרות זאת קונור הוא נער די עצוב.
הוא עצוב כי בספר הנוכחי, הקוראים פוגשים את קונור ואת אווה כשהם כבר לא יחד. הם מנסים לשמור על ניתוק מוחלט, ההחלטה הזו מגיעה בעיקר מצידה של אווה, המרגישה מחויבת להקדיש את כל כולה לטיפול באמה. במקביל קונור מקדיש את כל כולו לכדורסל, אבל מעבר למטרה להוציא אותו ואת אביו מהקשיים הכלכליים, הוא מתאמץ להצליח בתחום הכדורסל, מתוך סיבה נוספת, חבויה.
לאורך כל הספר קונור ואווה אוהבים, אך מנסים לשמור על מרחק ללא הצלחה. משהו תמיד מחזיר אותם זה לזרועות זו.
זהו סיפור נעורים חמוץ / מתוק שכאמור מעלה למודעות נושא חשוב - פוסט טראומה והשלכותיה, על האדם שמתמודד איתה ועל סביבתו. בגלל שאהבתי את קונור ואווה עוד מהספר הראשון, גם את הספר השני אני מחבבת, אם כי הוא פחות מוצלח לדעתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
