ובכן, הזימון מהטובים של גרישם.
שני בנים מצליחנים ומרוחקים חיים איש את חייו, בלי הרבה קשר עם האב או האח.
ואב קשיש החי את חייו בגפו באחוזתו.
הקשיש, שופט מוערך ומשפיע בעברו, קשיש נטוש ובודד בהווה שלו.
בהיותו איש משפט (ואולי לא רק) גם בנו הבכור מעולם המשפט, ואולי מעוד סיבה משמעותית, מזמן קשישא את בניו המרוחקים ולא מתעניינים לפגישת (פרידה?) בביתי, בית המשפחה.
אך בטרם יגיעו הבנים - יספיק קשישא להחזיר נשמתו לבורא בהיותו לבדו.
עזוב. עשיר, משכיל, בעל השפעה בעבר - עזוב.
עלוב.
וכעת מתחילה סאגת הירושה, הממון של האב, המשפחה.
והבנים בינם לבינם.
משפחה זה חשוב. משפחה זה מורכב. הורים מקשישים וילדים מבוגרים - לפעמים מאוד מסובך. יחסים בין אחים - לפעמים נורא.
וסודות משפחתיים? וסוד שאיש משפחה אחד שומר עד שהסוד מאיים להתגלות...?
משפחולוגיה, לפעמים זה קטע.
וכדי שהיא לא תהיה קטע - היא דורשת לפעמים חתיכת השקעה.
טוב מאוד, מעניין, כתוב היטב, מרתק.
עוד לא קראתם? תקראו.

יופי.
קצין צבא בוגר מלחמות צבא ארה"ב בעולם (בעיקר במזרח התיכון המטורלל), דרגות, פרסים, ועיטורים - משתחרר.
מה עושה? הולך להתפייס עם אבא, הפיוס משמעו למצוא עיסוק מכובד לפי האב, הפעם. כזה שיביא נחת, כמו האחים.
לימודי כלכלה משעממים ותחילת קריירה משעממת עוד יותר בחברה מובילה.
אלא מהי? מה לשועל קרבות ותיק ולשיעמומון בקרב חבורת חנונים-לבנים (מקרני שמש) - משקפופרים - וכו'? טוב, טוב, לא ממש כך. כי בחברה שידידנו הצטרף אליה קורה מקרה מזעזע של רצח עובדת. והוא מוצא עצמו מתגלגל לחקירת הפשע. ואז עוד רצח., ועוד. וחג גדיא.
ומי ומה?
ספר נחמד מאוד. מאוד מהיר, קצבי, סוחף.
ויש מנכ"ל חברה מעניין. ויש אישה ועוד אחת בעצם נשים של המנכ"ל. ויש תסבוכת - טוב, לא באמת, כי היא קצת שקופה ועל כן אולי כמותחן - יש טובים ומהודקים ממנו. אבל כבידורון - אחלה.
לא אוכל לומר שהסוף מפתיע מאוד.
אבל, אחלה.
פגשתם בספר ואתם אוהבים להכנס למותחנים - לכו על זה.

ובכן, באיחור רב ואולי טוב שכך, הגעתי אל אחרון ספריה הוותיקים של בתיה גור עליה השלום.
ונהניתי, נהניתי ביותר.
את האחרון בהם שקראתי סיימתי זה עתה, וזה מספר על אירוע רציחות בשכונה אחת שאוכלוסייתה מעורבת ומגוונת. הסיפור נוגע גם בהם.
קדמו לו ארבעה אחרים שכתבה גור. אותם קראתי בזה אחר זה לפני כשנתיים, ונותר זה האחרון והנה הוא מהנה כקודמיו.
הנוכחי וקודמיו כמוהו (עליהם המלצתי בעבר ואמליץ שוב), ספרי פענוח רצח או רציחות סביב נושא מסויים (החוג לספרות באוניברסיטה העברית, או מכון פסיכולוגי, חברה בקיבוץ משותף) ההבדל העיקרי בין כל האחרים בהם האירועים מתרחשים בתוך החברה הסגורה של אותו המקום המדובר, הקורים בתוך חברה (לכאורה) נורמטיבית בהחלט וגם לא הומוגנית (במכון הפסיכולוגי הסיפור סביב צוות העובדים). וכאן, בדרך בית לחם הבדל - האירועים מתרחשים בשכונה אחת בעיר ירושלים, ביום שישי אחד, בחברה כאמור הומוגנית ומגוונת וכוללת דתיים וחילוניים, ועוד כל הגוונים של שכונה שתושביה הם כולם.
תמיד על המקרים ראש הצח"מ (צוות חקירה מיוחד) מיכאל אוחיון, אחלה איש ובלש. וגם חייו הפרטיים נכנסים לתמונה, ולעומת הספרים הקודמים שם מיכאל למד תוך כדי העבודה על נושא הקהילה בה הוא חקר, תמיד מתעניין, תמיד סקרן. כאן הוא בא מתוך השכונה, מכיר אנשים, מכיר את השוני והגיוון ואת ה"כל מיני".
בקיצור, אם לא קראתם - אותי הספרים הללו תפסו, בעבר קראתיהם אחד אחר השני, כמו גרעינים בקצב ובהנאה. נותר אחד - המעט שונה, וגם הוא נקרא בהנאה, במהירות, בילוי טוב.
לסיכום, כולם מהנים ומושכים ותופסים את הקורא שלא להניח סיפור עד סופו - מה שמעיד על ההנאה לבזבז עליהם זמן טוב. אמליץ על כולם באותה המידה - עומדים על אותם רמות עניין, משיכה וחן.

ובכן, צפיתי בסרט החדש והמשובח עפ"י הספר. סרט משובח לרוב יבטיח שהספר על פיו הוסרט יהיה טוב.
ובכן, כשחשבתי - לא התאכזבתי נהפוכו - ספר טוב.
לאחר מות האפיפיור הליברל יחסית, מתקיים הליך בחירת האפיפיור הבא.
הקפלה הסיסטינית יפהפיה כידוע (ולמי שלא ידוע - המלצת ביקור) שנסגרת עד שיצא עשן לבן ויצאו עוד אי אלו אמיתות.
תראו את הסרט ותהנו. תקראו את הספר וכנ"ל.

ובכן,
הערכה רבה חש אני לכתב יאיר שרקי - גם כי הוא עיתונאי טוב. גם כי הוא אובייקטיבי במידה הנכונה. רציני במידה הנכונה. אינטיליגנט שהגיע מן המגזר שהגיע ופתוח לעולם. וגם כי הוא - [מחיאות כפיים ושאפו] אמיתי עם עצמו ועם העולם ונחשף בהיותו גיי. וגם כי הוא סלל שביל לאנשים כמוהו מהמגזר שלו.
בעודי קורא את "מי שסוכתו נופלת" ראיתי מול עיני את ביני כדמותו של שרקי.
אלא שביני לא היה אמיץ מספיק, כנה וכו' כדי לעשות מעשה שרקי - הוא התחתן, בית, הוליד עם רעייתו ילדים, בית כנסת, בית מדרש, תפילות והסתתרות מאחורי האמת והתייסרות.
ביני - בייניש מישיבה בגבעתיים ?! - אולי בגלל זה נפתח (סתם הרהור מטופש אולי).
סבל, סבלו, עד שהכנות יצאה החוצה וצפה פתיחות שהובילה לגירושין.
וצבי בן מאיר כותב שהקישקע סיפור יפה ואמן שיגיע הספר אל קהילת המגזר שיסלול גם הוא נתיב למי שצריך לצאת ולהיות פתוח עם עצמו וכנה עם סביבתו.
מה אגיד? אינני שייך למגזר דתי כלשהו - מכיר מפה ומשם - ושרקי וביני - אין עליהם.
כבוד גם לדמותה של אסתי רעייתו של ביני בסיפור על הקבלה, ההכלה, הדרך. לא מובן מאליו.
וגם, ומענין לא פחות - תמונה וצוהר אל עולמם של הביינישים [=בני ישיבה] איך מכירים, שידוכים בחברה, משמעות להכיר בשביל "לצאת" [=להתחתן]. משמעות הרב משקל ההמלצות שלו. משמעות המשפחה. ערך ומשמעות הקהילה, החברות - לא מובן מאליו, לא איש בדד יהיה כי אם קהילה בשבת ובחול. ועוד
ולמה ביני התחתן (חוץ מ"כי צריך", הרי הוא ידע בתוכו שאינו מסוגל לאהוב אשה) אבל כן ידע שחבר טוב הוא וכי הרגיש שבהיותו עם אסתר (המלכה), היא גרמה לו לרצות להיות טוב. שהטוב ממנו יצא והרע - לא יהיה).
למה נראה לי שגם ביני (קודם ואחרי היציאה) וגם שרקי - מוציאים מעצמם את הטוב.
כבוד לצבי בן מאיר - על הסיפור - טוב אתה.
***ומה הפריע לי? ובכן, משפטי השאלה, לא מסומנים בסימן שאלה.

ובכן,
נקרה בדרכי הספר, נקרא - ואפעס לא משהו.
שלוש נשים, כל אחת חיה ביבשת אחרת בעולם, בתרבות ומנטליות שונה. באורח חיים אחר משמעותית.
ענייניה, ההתמודדות - החיים ומה שהם מזמנים.
בהמשך יווצר גם חיבור מקשר בין השלוש למשולש.
אלא מהי, רעיון - שיכול להיות מוצלח או פחות לא בטוח - מעניין. תוצאה - לא משהו.
לא מעניין, לא זורם כל כך, לא אמין דיו.
מה שכן, סרט. יצא סרט עפ"י הספר - וואללה, סרט טוב.
על כן הגעתי לתובנה שאולי הספר לא כתוב היטב או לא מתורגם משהו, אינני יודע.
על הסרט כן אמליץ, שווה צפייה.
צבעוני, נאה ויוצר עניין.

ובכן, יד המקרה וחנות יד שנייה רבת הקסם "הנסיך הקטן" והתמונה המעניינת והרלוונטית לסיפור (והיפה) על הכריכה - הביאוני אל עלילות שהיד.
שטחי איו"ש רוחשים תמיד פח"ע שלרוב נבלמת אודות פעילות השב"כ בסיוע יחידות כאלו ואחרות ותודה על כך ולפעמים איננה מאותרת ונבלמת וכתוצאה - פיגועים כאלו ואחרים.
השטח ממש רוחש, רוחש מאד, תמיד רוחש.
שהיד מספר על חיילי שב"כ ופעילותם כנגד פיגוע שהובן שמתוכנן ומתוכנן להיות פר"נ במרכז תל אביב. אז כנגד תקתוק השעון ובמטרה לשים את היד על, לפני צאת הפיגוע לדרכו. צוהר אל עבודת רכז איזור, לגיוס משת"פים, לבגידות, לנשות הכפר, שידך ורומנטיקה בסגנון הכפרי מוסלמי. אל תוך הכפר המוסלמי הרוחש והמנטליות בו. אל תוך הראש האכזרי של המחבל, של הטרור ואף של הרכז מולו. השח מט של מידע מול פעילות מול מטרות ראש מול ראש. זה מנסה "לחשוב בעברית" כמו היריב, זה עושה הכל "לחשוב במוסלמית" כמו היריב.
סיפור פרוזה-מותחן, מוגש באופן אינפורמטיבי משהו - נקודת חולשה ברצץ המתח, עם זאת שלובים בו גם רומנטיקה גם חיי הכפר, מצליח לרתק, לעניין, לפתוח חלון לעולם הצללים והפח"ע.
בתקופה זו עם הפעילות הביטחונית האינטנסיבית והמאתגרת - רלוונטי ואקטואלי מתמיד, גם אם מדובר בספר לא חדש כלל.
מופתע להיות מגיב יחיד - ממליץ.

ספר ראשון או יחיד (לפי דעתי) של דה גרמונט שתורגם לעברית, וככזה הינו משובח.
ספר המתחיל - 'לפני שנים רבות בארץ אחרת' (הופה אגדה מתחילה פה?), כמעט הרגתי אישה (בום - מותחן פה, אגתה התעוררה לתחייה?)
אגתה כריסטי, כותבת המותחנים האגדית, את מותחניה בלעתי אחד אחר השני בתיאבון רב. היא, היא, הפעם במוקד הספר. נישואיה לאיש צצבא במלחה"ע הראשונה, ובגידתו בה עם עלמה מתמסרת, וכשזה הפוחז הולך ללילה עם העלמה - בכעסה כי רב נעלמת אגתה מביתם, נעלמת ל-11 יום כבלעה אותה האדמה - התמצא האישה בקרקעית אגם שמא במלון דרכים, מכוניתה מאותרת בסמוך למלון והשאר תגלו בעצמכם.
ואללה, 1927 ככה עסיס - בגידות, רומנים וגברת עם מכונית - זה מעניין.
על כל פנים ספר טוב, איננו מותחן קלאסי אמנם, עם זאת יש בו רמזי בלשות, כתוב בסגנון אגתה, מתפתל ואינטילגנט, גם אגדתי. ולסיום ההיה רצח או שמא חלמה - התשוב לביתה - ? - ובקיצור - יופי יופי טופי.
ולגבי דמות העלמה בכריכה, הריני מנחש שזו העלמה המתמסרת מן הרומן עם הבעל הבוגדני ולא אגתה - שכן מראה זה מחמיא מאוד לגברת שהייתה הסופרת המוכשרת הנהדרת אך לא כה חיננית.

ובכן, עוד ספר מעולה מבית מדרשו של דרור שגב.
חדש מהתנור, והינה יש לי הכבוד לחנוך אותו.
הוא נפלא ונקרא ביומיים,
מסקנה:אינני סבור שימצא גבר תוצרת הארץ ולא משנה תוצרת היכן בארץ (ובלבד שיהא ישראלי בכל המשתמע: תיכון - צבא - משפחה וזוגיות -
- קריירה [כן או לא כמו החלום] - חברים - רעות - נשים) ויום אחד פוף בהפתעה נוחת עליו יום הולדת חמישים וחמש או שישים (אעיד אני).
ומחשבות מתקיפות אוהו הרבה מחשבות וחיטוטי וחיבוטי נפש.
וגם הבריאות ככה פתאום מרימה ראש (רצוי בקטנה) אבל גם אם בקטנה היא מרעישה אצל הגבר-גבר
ובכלליות - כזה מלאנכולי.
ואללה, לא חושב שיש גבר כמתואר שהסיפור הזה לא יגע לו עמוק, יעשה איזה קווץ, ינהל אתו דו-שיח מלא הנהוני הסכמה - יפתח השריטות וינקה הדם.
חסר היה לי פס הקול מבסוג שליווה את הספרים הקודמים מבית המדרש היפה הזה.
חדש מהתנור, חדש ויפה - יופי יופי אמיתי!
ושלא ישתמע לא נכון, נראה לי מתאים בהחלט גם לנשים!