מי שסוכתו נופלת, רומן הביכורים של <mark>צבי בן מאיר</mark>, הוא אחד הספרים האישיים והכנים ביותר שקראתי בשנים האחרונות. נדמה שבן מאיר עושה כאן מעין סטריפטיז נפשי – חושף את עצמו עד תום, מוותר על כל מסכה, ומזמין את הקורא למסע כואב ומרתק אל הנפש פנימה.

זהו סיפורו של בנימין (ביני), צעיר דתי-לאומי שלמד בישיבת הסדר וחלם לחיות על פי כל הציפיות של עולמו החברתי: להתחתן, להקים בית ומשפחה ולהיות חלק מהקהילה. אלא שבתוך

אני לא אוהבת להיות בדעת מיעוט במקרים בהם יוצא ספר שזוכה להייפ מקיר לקיר. יש הרבה ספרים שהפכו לרבי מכר ואני לא אוהבת כי ישנם סופרים שמכוונים לרב מכר וכשאתה מתכוון לכתוב רב מכר (כולמר שזו המטרה העיקרית שלך) אתה צריך לעשות הרבה פשרות בכתיבה, בכוונה שלך, להיזהר לא לפגוע באף אחד רק כדי שהספר יגיע לכולם. אבל לא על זה אני מדברת אני מדברת על סוג ספרים שכולם אהבו אותם, מכל קצוות הטעם הספרותי. מאלה שמתפארים

על סוכה נופלת, ברקע בתים מתפוצצים

לא גילתי מספיק עניין בכדי לקרוא ספרות להט"בית, בעיקר כזאת שמסבכת, העוסקת בלהט"בים במגזר הדתי לאומי. עד ששמעתי ראיון, עם <mark>צבי בן מאיר</mark>, באחת מתכניות התרבות, על ספר הביכורים שלו, רומן המבוסס על חייו, מי שסוכתו נופלת, ראיון מופלא ומרגש, שגרם לי לרוץ ולרכוש את הספר.

לא פעם התאכזבתי מהפער בין הצפיות המוקדמות מספר, לבין חווית הקריאה, הפעם זה פעל בכיוון ההפוך, חווית

אולי אנחנו בשלב ביניים שכזה, שלב בו עדיין מתחברים גבר ואשה כדי ליצור את הדור הבא וכדי ליצור קפסולה אנושית, זו הקרויה משפחה. כמה טוב אנחנו יודעים כמה זה לא עובד תמיד טוב. שיעורי הגירושין נוסקים ונוצרות מזה משפחות חד הוריות והזדמנות שניה. כאן נוסף פן אחר.
<mark>צבי בן מאיר</mark> מביא לפנינו את ספר הביכורים הרגיש והמקסים הראשון שלו. הוא מספר לנו על ביני, אחד שיש לו נטיות הפוכות, לשון נקיה להומו. ומתי הכיר בכך?

ובכן,
הערכה רבה חש אני לכתב יאיר שרקי - גם כי הוא עיתונאי טוב. גם כי הוא אובייקטיבי במידה הנכונה. רציני במידה הנכונה. אינטיליגנט שהגיע מן המגזר שהגיע ופתוח לעולם. וגם כי הוא - [מחיאות כפיים ושאפו] אמיתי עם עצמו ועם העולם ונחשף בהיותו גיי. וגם כי הוא סלל שביל לאנשים כמוהו מהמגזר שלו.
בעודי קורא את "מי שסוכתו נופלת" ראיתי מול עיני את ביני כדמותו של שרקי.
אלא שביני לא היה אמיץ מספיק, כנה וכו' כדי

ספר ביכורים יפה. רגיש ונוגע.
<mark>צבי בן מאיר</mark> כותב את סיפורו האישי - פותח, נפתח, ונועץ בקורא חץ.
על ביני ואסתר (כנראה סיפורו של הכותב) זוג צעיר מהקהילה הדתית הלאומית. הצפרדעים האלו מהביצה הירושלמית או הגבעת שמואלית, של ארוחות שישי או שבת ביחד שנמשכות שעות קהילתיות ארוכות וטובות. בני החברה שהתגלתה במלוא איכותה וערכיה במלחמה.
עליהם, אהבתם (למרות), הרצון ללכת בתלם המקובל, לבנות חיים ולהיות כמו כולם, ופ

אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה.
<mark>צבי בן מאיר</mark> מיטיב לתאר קשר אינטימי בין בני זוג, שכולל סוד שמתפוצץ להם בפנים וסודק את כל המשפחה השברירית שחשבו שהם בנו.
כבר בתחילת הסיפור אנחנו מבינים שביני ואסתר מתגרשים, ובהמשך הספר מתואר כל סיפור הקשר ביניהם.
ביני הוא בן ישיבה שרוצה לעבוד את השם, והוא מבקש הדרכה מהרבנים וזאת בגילוי לה על הנטיות ההפוכות שלו (כך הוא מכנה זאת).
גם אסתר מבינה את העניין ומקבלת או

רומן הביכורים של <mark>צבי בן מאיר</mark> הוא יצירה ספרותית מרשימה, המשלבת במיומנות סיפור אישי כובש ואינטימי, נטול חשיבות עצמית,עם משמעויות חברתיות ופסיכולוגיות, והוא מבוסס על סיפורו האישי של הסופר.
כמו מסתייג מהתפקיד הייצוגי המהדהד שלו,
"מי שסוכתו נופלת" הוא בראש ובראשונה סיפור אהבה בין גבר לאישה.
הוא מתאר את היכרותם, נישואיהם ופרידתם של ביני ואסתר, זוג ירושלמי דתי וצעיר.
הם עברו את המסלול השגור: ביני

לאמת יש כוח, וספר הנכתב בכנות ובהכוונה נוגע בלב בדיוק נדיר. כשספר נכתב בשפה אישית ואמיצה – הקורא מתמסר אליו בקלות וברוחב לב.

כל חיי ניסיתי להתחמק משמרנות ומקיבעון, להתרחק ממסגרות נוקשות של אסור ומותר. הדת שלי היא הים, והאלוהים שלי נמצא בשדות ובמרחבים הפתוחים. אין דבר משמעותי יותר מאשר להיות נוכח בעולם. ובכל זאת, יש אנשים שנולדו במרחבי חיים אחרים – כאלה שבהם המסגרות והתפיסות שונות לחלוטין. לך תב