לאחרונה נהיה טרנדי לכתוב ספרים שהדמויות שמאכלסות אותם משתייכות לאחת משתי קבוצות הסיכון המרכזיות והעיקריות.
יש כל כך הרבה ספרים כאלו שיצאו בשנים האחרונות, שאני בטח גם שכחתי חלק מהם (אוי לא, אני מקווה שאין לי דמנציה!) וגם אם אזכור את הכל, ממש לא בכוונתי למנות כאן את כולם כי אין לי כוח לזה ואני אתעייף ואיחלש אם אעשה זאת (אוי לא, אני באמת מתחיל להזדקן, ולא רק בראש אלא גם בגוף!).
הספר הזה עובר סוג של שידרוג, כי הוא לוקח דמויות שמשתייכות לאוכלוסיה הזאתי שבסיכון, ומכניס אותן לתוך עלילת מתח בלשית. בסקירתי הקודמת כתבתי שספרי מתח הם לא כוס התה שלי, אבל בספר הזה יש ז'אנר נוסף חוץ מז'אנר המתח, וזהו ז'אנר קבוצת הסיכון. אולי דווקא השילוב הזה יעשה לי טוב הפעם לשם שינוי?
אז זהו, שלא.
אם היה לי כוח השפעה על החלטות משרד הבריאות, הייתי מייעץ להם בדחיפות למנוע מכירה של הספר או הפצתו בקרב קבוצת הסיכון המדוברת. אם אתם שואלים אותי, פשוט מוכרחים בחנויות ובסיפריות השונות להדפיס על גבי כריכתו הקידמית והאחורית, מדבקה עם הכיתוב: "אסורה הקריאה לאנשים בגילאי 60 ומעלה".
ולמה? פשוט מאוד, כי אם אני, שאני בן אדם צעיר ובריא לכל הדיעות וללא מחלות רקע, הסתבכתי עם הכמות הרבה של הדמויות שמאכלסות את הספר, רק תארו לכם עם מה הזקנים המסכנים יצטרכו להתמודד כשהם יקראו אותו? הם יתייאשו וינטשו באמצע. גם ככה החיים קצרים ולא נשאר מהם עוד הרבה, אז לא חבל לנצל את הזמן לקריאת ספרים ברורים וקלים יותר לעיכול? אפילו לא צריך ספרי מופת כבירים, מספיק ספרים שלא יסבכו את הקוראים, זה הכל. בגיל השלישי כבר נהיים צנועים ומסתפקים במועט, ככה זה כשגלגל החיים מאט את סיבובו, והשיא כבר נשאר אי שם מאחור.
אם היו לי מאזניים, ובצד אחד הייתי מניח שם ספר זקנים, ובצד השני הייתי מניח ספר מתח, אז ספר הזקנים היה הדבר הכבד מבין השניים, והיה מנצח בקלות. אם אני בוחר להשתמש במושגים מתחום האפייה, אזי אפשר לומר שהטעם של הזקנים במאפה השתלט על הטעם של המתח.
זה אולי ספר, שכמו שאמרתי, לא מומלץ לזקנים, אבל רוב המשקל שלו הוא על דמויותיו הזקנות (הרבות, כפי שכבר ציינתי, וזה לא כולל גם את הדמויות הלא זקנות, הרבות גם הן, שמתווספות אליהן) וחוויותיהן (או יותר נכון, רכילותיהן וקישקושיהן, שלהן ושל מחבר הספר).
אין בספר ולו טיפה של מתח. תעלומת הרצח היא רק נוף יפה, קישוט, תפאורה. לא הסיפור המרכזי. היא כמו הנכדים שקופצים לבקר בבית של סבא וסבתא...
אז מה יש? סתם ניסיון לשעשע קצת עם דמויות זקנות פעלתניות, דמויות שעוסקות במעשה לא ממש זקן באיפיון שלו, כמו לפתור תעלומת רצח ביחד - וזה די קומי בעיני קוראים רבים, כמו הזקן ההוא שברח מבית אבות ויצא למסע מטורף ופרוע. הבעיה היא שלקרוא על זקן פעלתן ולא זקן באופיו, כבר איבד מהקסם הראשוני שלו.
לסיכום - הספר בסדר כזה בתור ספר זקנים (אם כי הרעיון די מוצה בסך הכל), אבל כספר מתח הוא נכשל, ובענק. אפשר, ואף רצוי, לוותר (במיוחד אם אתם נמנים בין אוכלוסיית הסיכון המדוברת).

















