• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חשוב על מספר

חשוב על מספר

מאת ג'ון ורדון

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
חשוב על מספר

חשוב על מספר

מאת ג'ון ורדון

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של רוני
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
סדרה:דייב גרני #1
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
גוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 4 שנים

“מותח, מתוחכם, אך מעט איטי מדי וטובע ביותר מדי פרטים. ניכר שהושקעה חשיבה רבה בכתיבה ובכל הפרטים הקטנ”

30/108
ביקורות על חשוב על מספר
הבאה
זה שאין לנקוב בשמו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

זה הספר השני שאני קורא בסדרת הבלש דיב גרני. בהחלט ספר בלשי טוב בז'אנר של הבלש שמערכת יחסיו עם המשטרה הרשמית - בעייתית, שיש לו בעיות בבית, יש לו רקע של אובדן ילד וכל מה שכל כך מוכר בז'אנר הזה. מצד שני מעבר לעלילה הקצת שונה מהספר הקודם - זה כאילו קראתי פעם שנייה את אותו ספר רק עם מטורף אחר ועם פענוח אחר. זה אינו פוגם בעלילה המותחת ובפענוח המורכב - קצת יותר מדי מורכב לטעמי עם יותר מדי חידות הגיון שבאמת צריך להיות בלש גאוני כדי לעלות על כל פיסות המידע ולקשור אותן אחת לשנייה ולהגיע לפתרון -שכמובן ברגע האחרון המותח מכולם - המשימה מושגת, הפושע נלכד. הדמויות הנוספות בעלילה - הן התובע המחוזי, הן קפטן המשטרה, הן חוקר המשטרה הותיק - עמיתו של גרני מהעבר הלא רחוק - מוצגות בדיוק באותו אופן כמו בספר הקודם - אין חידוש. מעניין היה פעם עם מול גרני היה עומד פעם מישהו לא פחות אינטליגנטי, משתף פעולה ולא מתנגד קבוע. אולי בספרים הבאים שלו. קצת "לא חוכמה" כמו שאומרים להשיג הישגים כאשר מהצד השני יש שוטרים מקובעים, לא אינטליגנטים. זה בהחלט מאפשר לבלש "הגאון" שלנו תמיד לנצח אותם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של מוריה בצלאל
מוריה בצלאל
תמונה של rea
rea
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של מורי
מורי
7קוראים|גיל ממוצע57|29%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
687 ביקורות•1 נבחרות•3,531 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות687
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,531
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת290מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של רוני

החזאי

החזאי

סטיב תאייר

ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
מים, שאו אותי

מים, שאו אותי

תומס מורן

ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
האונייה

האונייה

דייוויד גראן

ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.

לפני שבועיים•
★★★★★
•רוני
עד קצה הגבול

עד קצה הגבול

עודד ליפשיץ

מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•רוני
זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני חודשיים•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "חשוב על מספר"

חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

אולי זו העובדה שעבר יותר מדי זמן מאז שקראתי ספר מתח באמת טוב, אולי זו העובדה שהספר האחרון שקראתי היה "לבד בברלין" המעט איטי וכבד, אבל כל כך נהניתי מהספר הזה!
הוא באמת כולל את כל מה שצריך כדי להפוך ספר מתח מנחמד לטוב באמת. אמנם הסיפור עצמו - בלש משטרתי בפנסיה שהופך למעורב בפרשיית רצח מתוחכמת בעל כורחו, או לא כל כך בעל כורחו (כי הוא חי בחווה מבודדת עם אשתו, ברקע טרגדיה משפחתית, הוא פרש מהמשטרה אבל עדיין חי את המקצוע גם בתחביב החדש שרכש לעצמו) הוא סיפור שאפשר לקרוא בווריאציות שונות בהרבה ספרים אחרים, אבל משהו בעלילה, ברעיון, באופן שבו המתח נבנה מעמוד לעמוד, בתחכום - כל אלה פשוט לא אפשרו לי להניח את הספר מהיד עד שלא סיימתי אותו.
ולמעשה נשארתי במתח עד קרוב לעמוד 400, אז כבר הבנתי לאיזה כיוון זה הולך. עד אז לא היה לי מושג. לא יודעת מה זה אומר עליי, אולי באמת לא קראתי ספרי מתח באמת טובים או שפשוט הספר הזה התעלה על רובם.
בשורה התחתונה - פשוט מומלץ. ואיזה כיף שמחכה לי על המדף ההמשך...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

ספר טוב , מומלץ !
בקצרה- בלש מהולל שיצא לפנסיה מוקדמת, מתבקש לסייע בפתרון תעלומה שהולכת ומסתבכת עד לסדרת רציחות סדרתיות.

הגיבור שלנו עשוי ללא חת, נשים מתחילות איתו כל הזמן, חוכמתו ויכולתו לפענח רציחות מסובכות היא שם דבר, הוא הבלש הכי מעוטר בתולדות ניו יורק..אבל בפנים הוא מתייסר ממות בנו, חושף ולא חושף לנו את הטראומה שהוא סובל ממנה ושכנראה גם מעיבה על יחסיו עם אשתו שדחפה אותו לפרוש מהמשטרה ואינה רואה בעין יפה את חזרתו לחקירות.
אז למה נתתי 4 כוכבים?
כי יש מעט מדי טוויסטים, כי ניחשתי(וצדקתי) מי הרוצח כבר כשהצטרף במסווה, וכי אני לא אוהבת גיבורים מושלמים מיוסרים...
בכל זאת אמשיך לספר הבא של ורדון

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

הייתי על טיסה טרנס-אטלנטית ארוכה, מכווץ במושב אשר המעצב הסדיסט שתכנן אותו ראוי לזכות בפרס הייעול. לא יכולתי להשעין את מושבי לאחור, שכן השורה בה ישבתי הייתה צמודה לקיר פנימי בחלל של מחלקת התיירים. לעומת זאת, הייתה זו השורה הקרובה ביותר לתאי השירותים, כך שהצלילים והניחוחות שבקעו מהם זמן-מה לאחר ארוחת הצהריים אפפוני. "ארוחת צהריים"? אינני בטוח שביטוי זה מתאר נכונה את שהונח לפניי במגשית זמן מה קודם לכן. הלחמנייה היוותה את "הדובדבן שבקצפת": שיניי כמעט ונשברו כשנגסתי בה – היא הייתה קפואה לחלוטין! לא זו בלבד, אני משוכנע למדיי כי היא הייתה יבשה-כאדמת-הנגב-באמצע-אוגוסט עוד טרם שהוקפאה והונשמה (ואולי לכן הוקפאה). ציינתי עובדה זו בפני הדיילת. היא נגעה בלחמנייה, ונרתעה משחשה את כווית הקור: "Oh, my God! It is entirely frozen!" אמרה, כיווצה את שרירי לחייה לכדי מעין-חיוך, נטלה את הלחמנייה, נעלמה לה ולא חזרה.

נותרו לי עוד שמונה שעות טיסה, לא היה בי כוח לעבוד, תפריט הסרטים על הצג המיניאטורי ודל-הרזולוציה שמולי עדכן אותי כי כל הסרטים מחורבנים, וידעתי כי לא אוכל להירדם. קול פנימי לחש בתוכי: "אינך יכול להמשיך כך בטיסה המסויטת הזו. עשה מעשה!". ואז, כמו הדיילת, ביצעתי disappearance act: הוצאתי מן התיק את ספרו של ג'ון ורנון, "חשוב על מספר", והתחלתי לקרוא. הדבר הבא שזכור לי מן הטיסה הזו הוא הנחיתה.

"חשוב על מספר" הוא מותחן אינטליגנטי אשר ריתק אותי מתחילתו ועד סופו (שהיה, בקירוב, גם סופה של הטיסה בה קראתיו). דייב גרני הוא בלש נערץ ועתיר הישגים, אשר פרש לא מכבר לפנסיה ומתגורר עם אשתו (חכמה, יפה ואופה) בוילה מבודדת באזור הררי לא רחוק מן העיר ניו-יורק. מוחו של גרני מתאים לעיסוקו ככפפה ליד: הוא מכור לחשיבה אנליטית ולפתרון חידות, מצטיין בשילוב של חשיבה אינדוקטיבית ודדוקטיבית המתאים לעבודת בלשות, ומסוגל (לטוב, וגם לרע) להתנתק מכל שאינו רלוונטי לפענוח פשע. לכן, כאשר מכר ותיק פונה אליו בבקשת עזרה, גרני נענה ונסחף עד מהרה למאבק-מוחות מול פסיכופט מבריק ומתעתע המותיר אחריו שובל של גופות.

מיומנות הכתיבה של ורנון מרשימה ואף מפתיעה, בהתחשב בכך שזהו ספרו הראשון. העלילה קולחת ועתירת תפניות, התעלומה מעניינת, ופתרונה, המתחוור בסופו של דבר לגרני ולקוראים, אינו מן המופרכים (יחסית לז'אנר). ורנון משכיל לשלב היטב את סיפור המתח עם דרמה אחרת, משפחתית, המעיבה על חייו של גרני, ושני מישורי עלילה אלו מגיעים לקרשצ'נדו מתוזמן ומרתק למדיי בסופו של הספר.

לסיכום – זהו ספר בלשי כתוב היטב, עם נגיעות של דרמה והומור. מומלץ לאוהבי הסוגה, בעיקר אם אתם תקועים על טיסה ארוכה, אבל בהחלט לא רק. איזו המצאה נפלאה היא הספרות, המאפשרת למוחנו לברוח מן המציאות המעיקה אל עולמות בדויים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

מעטים הנבלים שאני מחבבת בספרים. רובם פשוט פסיכופתים חסרי תקנה שבורחים מאיזה שהיא מועקה שהם לא מצליחים להתמודד איתה והתוצאה היא לפלוט את התסכול על העולם. אבל לא שאהבתי את X, הוא פשוט היה אדיש בצורה חולנית, ואני מרבה להתחבר לאדישות כי חיפזון מעורר בי בחילה.
מעטים הגיבורים שאני שונאת בספרים. רובם פשוט נאבקים בחוסר מסוים שהם מנסים למלא ונאמנים מידי לחברים שלהם. בדרך כלל יש להם תקווה מטופשת והם יעשו הכל כדי להגשים אותה. אבל לא ששנאתי את דייב, הוא פשוט היה גאון מההתחלה, ואני מתחברת יותר לכאלה אבודים שמוצאים את עצמם אחר כך.

הספר הזה פשוט הצליח לסחרר אותי מהדף הראשון ועד לדף האחרון. יש לו איזה שהוא תעתוע כזה, מין מערבולת כזאת שגורמת לך לעצור אחרי כל סוף של פרק, להביט לתקרה, להנהן לעצמך כמו דביל ולחשוב "וואלה?" סתם כי הדברים מתחברים פתאום בצורה מושלמת או קורסים בצורה נהדרת.
אפשר לשים לב למחשבה מאחורי הדברים, לנטייה של הדברים להסתבך בלי מעורבות טורדנית של גורמים בלתי הכרחיים. ופענוח התעלומות ללא חורים בעלילה. בלש שנשם ושאף חקירות ופרש. אבל עכשיו הוא מריח חקירה נוספת ובמקום להמשיך האלה, הוא עוקב אחרי הריח ולא מתכוון לעצור עד שיגיע אל התבשיל שמעורר בתוכו זיכרונות אפלים, חוויות מטרידות וניסיון חיים שהוא מתכוון להשתמש בו לטובתו.

ג'ון ורדון יצר מפלצת בילוש שכנראה רק המוות יעצור בעדה. אבל עד שהגיבור שלו יפגוש במוות, הוא מתכוון לחקור ולרגש ולהפעים.
מסוג הספרים האלה שבשנייה שמסיימים אותם פותחים את הדף הראשון, קוראים קצת ואומרים "גאוני, אז בגלל זה הוא כתב את זה".

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גריפין
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

בתור חובבת רצינית של ספרי מתח (תכונה מבישה זו כבר מוכרת לכם ידידי...), הופתעתי לקרוא את הספר הגאוני הזה. אין בו שום דבר מן הבנאלי, הרגיל והיעיל. לא קראתי חידה כזאת מעולם, לא נתקלתי בתעלומה כזאת מעודי. הספר לא פותח בגופות מרוטשות ולא משתמש בבלש אלכוהוליסט, גרוש שמעשן את עצמו לדעת בבר אפלולי.
מן הספר נודף ניחוח שרלוקי מובהק, חידה אפלה, מוזרה ומהפכת קרביים.
ובכן, בואו נתחיל מן ההתחלה.
הבלש דייב גרני הוא בלש מפקח, שפרש לפנסיה ממשטרת ניו יורק, אחרי פיענוח מזהיר של פשעים אלימים במיוחד. ואם אתם מדמיינים לכם פנסיונר מכריס המגדל שלושה סנטרים, והוא בעל יכולת תנועה מוגבלת, תשכחו מזה. גרני הוא בן 47 בסך הכל, כשיר, יעיל וצעיר, המתגעגע נואשות לאקשן המשטרתי, או ליתר דיוק, לשימוש המוצלח במוחו האנליטי המזהיר, שהביא לו את תהילתו. אבל מה לעשות, אשתו, מדלן, הייתה מעדיפה להיות אשת מהנדס או כל מקצוע אחר, ובלבד שלא תהיה אשת שוטר. הם עוברים להשתקע בחווה מבודדת בצפון מדינת ניו יורק, שתיאור בדידותה תורם רבות למתח והאימה שבספר.
מדלן, היא מה שקוראים אשת חיל. מוכשרת, חדת עין, פקחית וחריפה, חובבת טבע ומוזיקה וגם עוזרת לא מעט בפיענוח התעלומה. אבל דא עקא, מדלן גם חובבת שקיעות, זריחות, צעדה בשלג, נטיעת פקעות וקטיפת תפוחים, כל מה שדייב לא ממש מחבב.
תנסו לדמיין את עצמכם יוצאים לפנסיה בגיל 47 ממוקד האקשן אל נוף רגוע שאין בו שכנים ושתיית תה קר יכולה להיות תוכנית לאחר צהריים שלם. אפשר להתחרפן.
ורגע לפני שהוא מתחרפן דייב גרני מתחיל לעסוק בעיבוד אומנותי של פורטרטים של רוצחים שנתפסו.
אל תוך השלווה המעצבנת הזאת, נוחת חבר לשעבר מן הקולג' שיש לו מן מכון ניו אייג'י למכורים, מחפשי ישועות וסתם בטלנים שיש להם חשבון בנק שמן. החבר הזה מטיל פצצה לחיקו של הבלש המיואש ומעורר את הניצוץ הרדום.
התעלומה, כפי שכבר ציינתי, היא יחודית ומצמררת בשטניותה. היא מתקרבת לאט לאט, שלב אחר שלב אל רגע השיא המפחיד.
אינני חושבת שמי מהקוראים ניחש את הפתרון או את פתרונות החידה. יש בתעלומה מסתוריות של אימה, שפתרונה ההגיוני מדהים בפשטותו. לכן הזכיר לי הסיפור רבים מסיפוריו המופתיים של שרלוק הולמס, שהם מעוררי חרדה במוזרותם ופתרונם כה מובן מאליו (כשאתה שרלוק, כמובן...)
גם הסביבה המבודדת שבה מתרחש הרצח ומקום מגוריו של גרני מזכירים הרבה יותר את מחוזותיה של אנגליה מאשר את ארצות הברית.
בספר משולבים הרבה קטעים פילוסופיים ופסיכולוגיים המנתחים את אישיותם ונישואיהם של בני הזוג גרני ואת הטרגדיה המשותפת שחוו. אבל הם נותנים ערך מוסף לסיפור והופכים אותו מבלש לרומן מעולה. דווקא העמודים האחרונים טרחניים קצת, שהרי מרגע שנפתרה התעלומה אנחנו מצפים למילה האחרונה.
אין ספק, ברגע שיצא ספר נוסף מפרי עטו של סופר מוכשר זה, אעוט עליו. קשה להאמין שאתאכזב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אפרתי
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

מותח, מתוחכם, אך מעט איטי מדי וטובע ביותר מדי פרטים.
ניכר שהושקעה חשיבה רבה בכתיבה ובכל הפרטים הקטנים - כל פרט מסוקר מזוויות רבות וכיוונים שונים, מה שיוצר תחושת אמינות ומקצועיות. וזוהי גם עקב אכילס של הספר, שיחות ארוכות מאוד שלא מקדמות את העלילה יותר מדי ונתקעות על אותם פרטים במשך עמודים על גבי עמודים.

לגבי סיפור המסגרת והחקירה עצמה - מעניין, הרעיון יפה, וזה מה שמושך את הספר קדימה. גם הדמויות נהדרות, והדינמיקות בין דייב גרני לאשתו, ובינו לבין החבר הכי טוב שלו, מושכות את הספר קדימה ולעיתים מעניינות יותר מקו העלילה הראשי עצמו.

ארבעה כוכבים. מומלץ.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•גוני
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

אחד הטובים שקראתי, מתסכל שעד היום לא נתקלתי ברומן של ג'ון ורדון. עלילה מרתקת בקצב אופטימלי, העלילה זורמת לאורך כל הספר. לקורא יש הרגשה שהעלילה עוטפת אותו בשמיכת פוך, מדהים ומומלץ.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•avner
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

אז זהו. חשבתי. חשבתי על התעלומה והצלחתי לפענח אותה עוד לפני הבלש המהולל דייב גרני. פתרתי ומייד אני רצה לסימניה לספר לחברה. פתרתי, וזה היה מאכזב ומשמח כאחד. מאכזב כי בשלב מוקדם יחסית הספר הפסיק לעניין אותי. משמח כי זו הפעם הראשונה שאני פותרת בעצמי תעלומה בלשית. אין מה לעשות, אני בלשית גרועה. בשום ספר מתח שקראתי קודם לכן לא הצלחתי לפתור את התעלומה לפני שהסופר האכיל אותי בכפית פתרון לעוס וגרוס. בתי בת השש מסדרת אותי כבר מזמן בקלות, ולאחרונה גם אחותה בת השנתיים. אין לי שום חשיבה קרימינלית. אז מה קרה דווקא הפעם שגרם לי לפצח את התעלומה?

הרבה לפני כבר אמרו כי ישנן שתי דרכים עיקריות לחשיפת הפתרון בספר מתח. דרך אחת היא שהפתרון צץ לאחר שמתגלים במפתיע אנשים שלא היו ידועים קודם לכן לקורא, ואיתם מובאת גם אינפורמציה נוספת. דרך שנייה היא שהפתרון מתגלה לאחר סקירה מדוקדקת ובחינה מחודשת של הנתונים הידועים. הדרך הראשונה מקשה על חשיפת התעלומה משום שהשליטה על הפתרון נתונה כל הזמן בידי הסופר. לקורא פשוט חסרים נתונים. דרך זו פחות חביבה עלי משום שהיא נותנת לי את התחושה של משחק לא הוגן עם הקורא.

הדרך השניה גורמת לי לחשוב בעצמי על הנתונים. כשאני לא מצליחה לגלות את הפתרון איו לי שום תירוץ. יכולתי. כל המידע כבר היה בידי. נותר לי רק להעריץ את הבלש על חריפותו. רוב ספרי המתח שקראתי, למרות שבהחלט אינני מומחית בתחום כמו מספר חברים כאן שזכאים בהחלט לתואר בלש של כבוד, הם תמהיל של שתי הדרכים שתיארתי, ונבדלים רק בריכוז התרכובת.

"חשוב על מספר" בהחלט מתאפיין בדרך השניה. דרך זו מקשה על הסופר למנוע מהקורא גילוי מוקדם, ולכן סופר שמצליח ללכת בה וגם לרתק את הקורא זכאי לכוכב נוסף בדירוג. ורדון בהחלט מצליח לרקוח תעלומה מעניינת ומותחת, ללא סתירות פנימיות וללא פתרון קסמים.

ובכל זאת, מדוע הצלחתי דווקא כאן, לאחר שכשלתי בכל ספרי שרלוק הולמס לדוגמא, שגם בהם אופי ההגעה לפתרון דומה?
חלק מהסיבה נעוצה בכך שהתעלומה לא מספיק מסובכת. חלקים ממנה מפוענחים בשלב מאוד מוקדם של הספר. מאותו הרגע התעלומה מתמקדת בשאלה כיצד ידע הפושע לנחש את המספר שעליו חשב הקורבן. (לא, זה לא ספויילר, שם הספר נותן כאן רמז עבה...)
מכיוון שנראה לי כבר בהתחלה שהסופר לא יצניח כאן המצאות מופרכות, היה לי ברור שהפתרון לחידה הוא בהכרח מתמטי. מכיוון שזה התחום החביב עלי לא יכולתי להרשות לעצמי להתעצל ונאלצתי ליגע את מוחי עד שמצאתי את התשובה. עד לרגע האחרון קיוויתי שאני טועה והסופר יספק פתרון אלגנטי יותר, כזה שלא חשבתי עליו. שיפתיע אותי. לצערי זה לא קרה. מעבר לזה, גם המוטיבציה של הרוצח מפוקפקת לטעמי ודחוקה.

נקודת חולשה נוספת בספר היא התמקדותו באופיו של הבלש מעבר לעניין בתעלומה הבלשית. בעיקרון התמקדות כזו היא דווקא יתרון מובהק מבחינתי, אלא שכאן לא אהבתי את הביצוע. עוד בלש שהוא בן זוג מפוקפק, הורה גרוע, גרוש פעם אחת ובדרך להרוס את נישואיו השניים. לא ממש מקורי. ועוד כזה שבגיל 47 יכול לעשות 50 כפיפות בטן ו- 50 עליות מתח. נו באמת. אפילו אני יודעת שמי שעושה 50 עליות מתח לא יתפעל מ-50 כפיפות בטן. אפילו אני מתקתקת 50 כפיפות בטן... אולי זה קטנוני מצידי, אבל אני אוהבת שבספרי מתח יהיה דיוק בפרטים. ובלשונו של בן הזוג (שקורא עכשיו ונכון לרגע זה עדיין לא סיים): "איזה מן גבר יכול לכתוב דבר כזה וגם להתמקד בפרטי פרטים בלבוש של הגיבורים?! מקטורן קשמיר ספורטיבי?! אין לי מושג מי זה הג'ון ורדון הזה אבל הייתי מנחש שהוא אישה..."

בקיצור, ספר מתח טוב לימי הקיץ החמים, בתנאי שלא מצפים ליותר מדי. אני בהחלט אקרא את הספר הבא בסדרה שיצא ממש עכשיו. סה"כ הקיץ רק התחיל ויש שוב "אבא במאה" גם בסטמצקי וגם בצומת...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

אתם זוכרים את הבלשים בספרות המתח של פעם? הם היו חכמים, נכנסו לזירת הפשע, פיזרו אמרות סתומות ורמזים (חלקיים) על מהות הפשע, וידעת שהפושע הוא תמיד הדמות הפחות חשודה. מה שכן - הבלש בדרך כלל היה רווק. או אם היה נשוי - כמו, נניח, מגרה של סימנון - אשתו יושבת בבית, אופה עוגות תפוחים ומטפלת בבעלה המהולל (comme il fout...).

לבלש גרני, גיבור ספרו של ורדון, יש אשה. והיא חכמה ממנו. העובדה הזו יוצאת דופן בספרות הזו. הסופר מעביר לנו יחס דו - ערכי לגביה: היא קצת מעצבנת אותו, מעורפלת מדי, לא מובנת לנו, וזה אומר די הרבה על סופר, שספרו (הראשון) יצא לאור ב2010. הספר כתוב טוב, מעניין בדרך כלל, למרות שיש לו נטייה להעמיס הגיגים שאינם הולכים לשום מקום, במטרה, כך נראה, לנפח את הסיפור (בקלוריות ריקות).

אם ספרי הבלשים של העבר עסקו ברוצח שהיו לו מניעים אנושיים שאפשר בדרך כלל להבין, ספרי המתח העכשויים זקוקים לפחות לרוצח המונים מטורף, או למזימה בינלאומית רצחנית. אולי כי אנחנו זקוקים למנה הולכת וגדלה של גרוי? או אולי האנושות באמת הופכת יותר רצחנית?
כך או כך, אפשר בהחלט להנות מקריאת הספר, העומד בכבוד בנוסחאות המקובלות.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yaelhar
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“"ברווזוני פצפוני"- כך מכנה אישה זקנה ושברירית ("אני צריכה פיפי), את בנה- רוצח שמתעלל בקורבנותיו בדרך”