כשילדיי היו זאטוטים הקראתי להם את ״האריה שאהב תות״.
כל יום, כל ערב אחרי המקלחת ולפני השינה.
״תגיד יוֹתָמתּוּת שאלתי את בכורי ברגע של ייאוש, לא מתחשק לך אולי את ״הנשיקה שהלכה לאיבוד״ או ״איתמר מטפס על הקירות״? לא! קבע, אני רוצה את האריה. הייתי משוכנעת שבני בחר בספר משום תשוקתו הרבה לתותים אך משהו לא הסתדר לי משום שעפ״י עלילת הסיפור התאווה לפרי החמוץ-מתוק אמורה להיחלש למאזין שכן (זהירות, ספוילר…) אותו לַיִשׁ מואס לבסוף בתות עקב בולמוס זלילה שגורם לו לחוש ברע אך מחמדי האזין בתשומת לב כשהוא לוחש את המשפטים הידועים ומעווה את פניו פעמים בהתרסה ולעיתים בגועל ובסיום ביקש שאכין לו קערת תותים בשמנת וסוכר.
גם אחותו אהבה את הסיפור המופלא וביקשה לשמעו פעם אחר פעם על אף התחרות העזה עם ביאליק והרצון לשמוע אודות האב הפדחן מפרי עטו של מאיר שלו.
האריה המפונק, המחוצף והגרגרן מצא חן בעיניהם; אולי כי ראו בו את עצמם: חתרנים, מעט דעתניים בעלי תכונות חמוצות-מתוקות ולגמרי בעד החתול הגדול. גם אני אהבתי את המעשה המשעשע ומיהרתי לברר אודות המחברת המוכשרת שהיטיבה להאניש חיות בר ולהפכם לשכפול מדויק של ילדיי.
תרצה אדר כבשה את לבי מהרגע הראשון.
הקלדה מהירה של שמה בגוגל והנה עולה צילום של ילדה-אישה עם עיני במבי עצומות וכחולות, שפתי דובדבן ושיער גלי עבה.
בת אנוש ממגנטת וזאת יאמר כל אדם מבלי להכירה כלל.
הוריה היו ידועים ומוכשרים כל אחד בתחומו.
אמה, רחל מרכוס, הייתה שחקנית תיאטרון ואביה המשורר רב הפעלים: נתן אלתרמן. תרצה ירשה את הנמרצות של השניים ועוד מהיותה תלמידת תיכון תיעדה את חייה באמצעות יומנים מתובלים באנקדוטות וקטעי שירה, רחשי לב ומשאלות. נערה יפה שחוותה רגשות באופן עז ולעיתים ללא שליטה, סובבה ראשים והותירה את חותמה על נשים וגברים כאחד.
אין ספק שכישרון זורם בגנים והשפעתם של הוריה הייתה עזה אך אתר הייתה נחושה להצליח בזכות עצמה ואמנם הגיעה להישגים מרשימים: כתבה ספרי ילדים אלמותיים, תרגמה מחזות מאנגלית ויצרה שירים שהם כיום נכס צאן ברזל כגון: ״אדון שוקו״ ו״פתאום עכשיו, פתאום היום״ (הידוע גם בשמו ״אהבתיה״) שביצע שלמה ארצי והגיע למקום ראשון בפסטיבל הזמר והפזמון.
הביוגרפיה ״בגלל הלילה״ שכתב זעירא מונה את כל הצלחותיה של תרצה אך בד בבד מתמקדת גם בדיכאונות, בנפילות ובאכזבות התכופות שהיו לה מסובביה ומעצמה.
בהתחשב במצבי הרוח הקיצוניים, המשתנים שלה ייתכן בהחלט שלתרצה אתר הייתה הפרעה דו-קוטבית.
היא הייתה בחורה בעלת מנעד רגשות רב; ברגע יכלה לנסוק השמימה באושר עז וכמה רגעים אחר כך לשקוע בדיכאון תהומי.
משפחתה תמכה בה ככל האפשר אך מהרגע שאביה שאליו הייתה קשורה בקשרי עבותות, נפטר מצבה הלך והדרדר.
ב 8 בספטמבר 1977 נהרגה כשנפלה מחלון דירתה בקומה השישית.
בת 36 הייתה במותה.
קראתי את הספר בעניין רב, בהזדהות מוחלטת ובעצב אינסופי.
היא נראתה כמו פיה, אחזה בכישרון של שֵׁד ומתה בעלומיה. כמו כן נחשפתי לשירים שלא הכרתי ובדעתי לעשות היכרות עם יצירותיה ולהמשיך ללמוד אודותיה.
את הספר אני ממליצה לקרוא לא רק למעריציה, אלא לכל מי שמתעניין בספרות עברית, תרבות ושירה.












![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




