“סיפור עגום ומכמיר לב על עלמה צעירה שנולדה (למרבה הצער) במאה הלא נכונה ומשום כך נאלצת לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה המובילים אותה למחשבות קודרות , מבוכה רבה ודכאון הדרגתי.
כאישה מודרנית החיה חיים ״פריווילגים״ במאה ה 21
היה עצוב לי לקרוא את הסיפור שככל הנראה נכתב בשנת 1924 על תחושותיה של עלמה המנוצלת ע״י הוריה והחברה הסובבת אותה.
צורת הכתיבה של הסופר ייחודית אף היא, ובאה לידי ביטוי בזרם של מחשבות והגיגים אותם מבטאת הגיבורה הראשית, אלזה.
אני מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה לעקוב אחר תסכוליה של הנערה, מה עוד שהללו ״זלגו״ קמעה לתוך השיחות עם הדמויות המשניות בעלילה אך ברגע שהתרגלתי לצורת הכתיבה הפרטיקולרית הזאת, הקריאה נעשתה נהירה, אם כי מייאשת ואפלה ופעמים רבות בלתי מתקבלת על הדעת.
המאה העשרים, כך נראה, לא הייתה פרוגרסיבית כלל לנשים במערב אירופה: ציפו מהן להינשא מוקדם, לשעשע גברים ולהיות פתיות ופתייניות.
אלזה, אינה רוצה להיות כזאת. היא אוהבת את חייה ויש לה שאיפות ורצונות משלה אך אלו מדוכאים עד מהרה בידי האנשים שהיו אמורים לאהוב אותה יותר מכל.
מומלץ רק למי שמסוגל להכיל עוד טיפה קטנה של עצב וגם לאוהבי ההיסטוריה באשר הם.”

“אני לא בטוח כמה אני יכול לדבר על ספר עם הילה שכזאת כי אני לא מצליח לתפוס מכל מיני יומרנות פסיכולוגית או עומק נסתר של הבנה בלתי נדלית בנפש האדם, לא שאני כופר בזה, פשוט אני מתקשה להציג סברות כמבוססות או לנופף בדגל הפסיכולוגיה וההבנה בשביל להעמיד טיעונים והשקפות.

אז אם אתעלם מזה, ניגשתי לספר כי שניצלר בסופו של דבר נזכר עם כל הגדולים, וביחד עם פורמט מעניין, היו לי תקוות.
הספר כתוב בסגנון של זרם התודעה ומאורגן בצורה שלא ממש התחברתי אליה.
אלזה ועוד הרבה דמויות בנות הזמן ההוא באתר נופש, כשמכתב אחד מאמה שאומר שכדי להציל את אביה מחובות ומכלא היא תצטרך להיכנע לבקש צ'ק ממכר עשיר שקצת דוחה אותה, מערער אותה לגמרי. לא רק זה, כשהיא פונה אליו עם הבקשה, אותו מכר מנצל את ההזדמנות ומתנה לה את קבלת הצ'ק במידה והיא תופיע מולו עירומה לזמן קצר.
משם זרם התודעה שוצף וקוצף והיא פשוט חושבת לעצמה באינטנסיביות (ואולי בקצת דרמטיות אנושית וטבעית) על האם כן והאם לא והאם טוב מותה מחייה וכל הדברים הרגילים, רק שמרגע לרגע זה הופך גדול יותר ומקבל נוכחות גדולה בהרהורים שלה עד לסוף הספר שקרה בו מה שקרה.

העניין שהעלילה לא כזאת חשובה, ולא כתבתי משהו שיותר מחדש מהתיאור בגב הספר, וגם למי שכתב מה שכתב שם לא כלכך היה חשוב לשמור בסוד איזה פרטים שיכולים להיחשב כספוילרים, מהסיבה שהעלילה רק משרתת משהו. במקרה הזה יש את הסגנון של שניצלר, את הכביכול פסיכולוגיה ואת צורת הכתיבה של זרם התודעה שאני מאמין שקצת חריגה.

הרושם שלי טוב, הכל בסדר והיה לי נחמד לקרוא את הספר, רק שצורת הכתיבה הרגישה לי לא מסודרת שהרי גם לזרם התודעה יש אופן וצורת כתיבה ופה זה משום מה סודר בסדר שלא הצלחתי להתרגל אליו, וגם אציין את המימד הפסיכולוגי ש... ובכן, לא מצאתי בו ממש. כאילו ביג דיל אוקיי גברת אלזה הצעירה קיבלה הצעה משונה ומגונה מגבר שדוחה אותה והיא חייבת לבחור בין אבא שלה לבין למכור את הגוף שלה אליו אז היא חושבת מחשבות לפה ולפה וכן היא הולכת למחוזות קיצוניים במחשבות (מפתיע!) וכן היא גם חושבת על למות, אני בטוח שטובי הפסיכולוגים שואבים מהדמויות ומהסיפור הרבה מאוד על אופי המחשבה של גיל 19 ועל התמודדות כה מורכבת ולא אינסטנקטיבית אל מול איום דוחה ואיזו זכות לקרוא חידושים כאלה שרק שופכים אור על העולם הפנימי של אנשים שקיימים חיצונית אלינו.

אני חושב שזה תלוי גישה של איך תיגשו אל הספר, ככה או ככה אני מאמין שתמצאו את עצמכם נהנים (או מחפשים לקרוא עוד ספרים שלו בהישג יד)”

“ארתור שניצלר (1862-1931) היה סופר יהודי אוסטרי והיה חלק ממה שצוויג כינה העולם של אתמול, וינה העליזה והפורחת של סוף המאה ה-19.
נודע בלחימתו באנטישמיות וכתב מחזות ונובלות רבות. רופא בהכשרתו נולד למשפחה בורגנית עמידה ואביו אף הוא היה רופא.
החליף מכתבים ודעות עם הרצל והשאיר אחריו יומן אישי בן 8000ע"מ שכתב בדקדקנות מגיל 16 ועד מותו. הסופרים פוגל וצוויג וכנראה גם יוזף רוט הושפעו עמוקות מכתיבתו של שניצלר.

הנובלה הזו מסופרת בגוף ראשון (בסגנון זרם התודעה) מפיה של העלמה אלזה, בחורה צעירה בת 19 בת לאב עורך דין נודע שנוטה להסתבך בחובות. אלזה שוהה באתר נופש הררי באיטליה ומקבלת מכתב מאמא בו היא מבקשת את עזרתה בגיוס כספים לטובת כיסוי חובות של אביה. האם מבקשת מאלזה לגשת לאדון פון דורסדיי השוהה אף הוא באותו אתר נופש והינו חבר המשפחה ולבקש ממנו הלוואה לכיסוי חובות אביה, האם מוסיפה במכתבה כי על הכסף להיות מופקד בחשבון האב תוך שלשה ימים שאם לא כן האב יסתבך ויצטרך להיכנס לכלא על אי כיסוי חובותיו, דבר שיפגע בשמו הטוב ובשם המשפחה ועתידה.
אלזה אוזרת אומץ ומבקשת מהאדון את ההלוואה, הוא מוכן להענות לה בתנאי שהיא תהיה מוכנה להופיע מולו במערומיה לרבע שעה. רוב הנובלה עוסקת בהתלבטותה של אלזה האם להסכים לדרישה ולקבל את ההלוואה ובכך לוותר על כבודה האישי לטובת האב או לסרב ולשמור על כבודה היא, אך להיות אחראית לכך שלא עשתה די לעזור לאביה לשמור על שמו הטוב. הנובלה מתמקדת רבות במיניות, יצרים ובתהליכים פסיכולוגיים העוברים על הדמויות המרכזיות ובעיקר על המתחולל בנפשה של אלזה. הסיפור כתוב טוב והקריאה בו מהירה ומעניינת.”