מתקשר אלי לפעמים סוכן מהביטוח, מישהו שלא מכיר אותי, ומיד מתחיל בשאלות המאפשרות לשפר את מצב ביטוח החיים שלי (לא ברור אם השיפור הוא עבורי, או החברה שבה הוא עובד והתמריצים שלו...).
אתה מעשן? לא
אתה שותה? לא
תרופות מסוג כלשהו? לא.
הסוכן משתולל מעונג על חיי הנקיים מכל כימיקלים ואני תוהה בקול רם: תגיד, סוכן יקר, אם אני לא שותה, לא מעשן ולא מתמסטל, איזה חיים אלה לדעתך?
עכשיו זום-אאוט ממני וזום–אין ל

יש בי חור כרגע. כן, חור. הוא לא מוחשי. אבל הוא גדול, כואב, ודוקר.
אתם בטח מכירים אותו, הכאב העמום-חודר הזה של אכזבה מדהימה על סיפור שאתם מרגישים שנגדע בטרם עת.
זה לא רק זה. אלא שגם הסיפור עצמו מעיק ומחלחל מתחת לפני השטח. אמיתי, מצמרר, וזוועתי.
בשיר "pieces" של "red" - ששמעתי ברקע כשסיימתי את הספר - יש משפט שחקוק בראשי.
"I come to you in pieces
so you can make me whole."
הבעיה היא שכרגע אי אפ

מזה זמן רב שאינני קוראת דבר מה משמעותי. המיקוד שלי הוא כעת בלימודים, בשיפור עצמי, בנסיונות למגר כאבים ותחלואים. אני מאזינה לפודקסטים מרתקים (התמכרתי ל-״על החיים ועל המוות״ של דפנה לוי - מומלץ בחום) והקריאה לא זורמת לי כמו פעם.
החלטתי לחזור לאהבתי הישנה ויהי מה ועל כן בחרתי בספר ששנים דחיתי את קריאתו.
הוא העלה אבק על המדף בבית הורי אך מעולם לא העזתי לעלעל בו.
הוא הציץ אלי מעבר למדפי הספרייה העי

ספר חזק. חד.
הספר היחיד שעזבתי באמצע. לא יכולתי להמשיך לקרוא אותו. התיאורים שם כל כך מוחשיים, אמיתיים, כנים ומרתיעים. אולי כי אין לי משיכה לכל העולם הזה של הסמים,
אולי כי אני סולדת ממנו כל כך.
אולי כי מעולם לא נחשפתי לאותו עולם.
אולי כי מדובר בילדים בגילאי 13 ומעלה וזה לכשעצמו מזעזע אותי.

מעבר לתחושות האישיות שלי,
אני חושבת שאופן כתיבת הספר היא מבריקה, מכניסה אותך לתחושות של הדמויות, כאי

באיזה עולם הספר הזה נועד להיות מסמך שמרחיק ילדים מסמים? אני מזדעזעת לחשוב שיש נוער שנחשף לסיפור הזה בגיל צעיר כל כך. הספר הזה עוסק בעוד נושאים קשים מלבד ההתמכרות לסמים. אני לא מצליחה לדמיין את אחיות שלי או התלמידות שלי קוראות על ילדות בנות 11-12 שמוכרות את הגוף שלהן בצמתים, על סרסורים, פדופילים ועוד שפע תיאורי אימה אלימים ומחרידים. אין שום סיבה בעולם שילד או ילדה מתחת לגיל 18 יתקרבו לספר הזה. אתם

וואו כמה שהסיפור האמיתי הזה עצוב!
זהו סיפורה המצמרר של כריסטיאנה שנחשפת לסמים בגיל 12.
הספר סוחף ומרתק מאוד, בכל דף נוסף שקראתי, הכאב התגבר.

זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לילד בגיל הזה, לרוב מושפעים מהחברה, אם אתה לא חלק מהם, אז אתה לא נחשב לאחד מהם, מנדים אותך כליל.

בתחילת הקריאה הייתי מאוד עצובה עקב ההידרדרות של הנערים, מסמים קלים עברו לסמים כבדים וממכרים במיוחד, באמצע הספר זה היה מבחינ

יש לי וידוי, אני בחיים לא קראתי ספר אוטוביוגרפי, או ביוגרפי וגם לא יותר מדי ספרם המבוססים על סיפור אמתי. כלומר קראתי את זה, אבל זה הספר הראשון. כשקראתי את הספר הזה הבנתי למה נמנעתי שנים מקריאה של ספרים שמבוססים על... או אמתיים. אני הרגשתי במהלך הקריאה, כי אני נחרדת מהמקרים המתוארים בספר. אני חושבת שזה נבע לאור העבודה שזה אמתי. קראתי ספרים שהם לאו יותר גרועים, אלא משתווים פחות או יותר, אם אפשר להשו

את כריסטיאנה פ', אני קוראת כמה זמן מה. זמן רב מאוד, יחסית לספר שנחשב ללא ארוך במיוחד, במדף הספרים שלי.
לוקח לי זמן לעכל אותו, לוקח לי זמן להבין אותו עד הסוף, לוקח לי זמן לקלוט בדיוק מה קורה.
כי זב פשוט הרגיש כאילו אני עברתי הכל עם כריסטיאנה, כאילו ממש הייתי שם.
התיאור היה כל כך חד, כל כך צבעוני, כל כך חיי, שיכולתי לדמיין הכל בעיניי. את כל הזוועות שעוברות עליה. את כל הדברים שהיא חווה.


סיפ

עוד לא יצא לי לקרוא ספר קשה כל כך, ובנושא שכזה. הייתי המומה מכל הזוועות שעברה כריסטיאנה בחייה, והכל בגלל הדבר הנורא הזה שנקרא סמים. במהלך הקריאה, ניסיתי איכשהו להתחבר לכריסטיאנה ולהבין מדוע היא החלה להזריק לעצמה הרואין. חשבתי שאולי זה בגלל אביה שהיכה אותה כאשר היתה עוד קטנה, אולי זה בגלל אמה והחבר שלה שלא התייחס אליה בכבוד, או שאולי הכל בגלל דטלף שאותו היא כל כך אהבה ושהחל עם כל סיפור ההרואין עוד