היופי בספרים של קציר הם הדמויות, בעיקר העולם הפנימי שלהם שנשפך אל הקורא וגורם לו להתרגש, להזדהות, לרקוע מכאב. היא בהחלט גורמת ללב לרעוד עם כל המשברים הזוגיים. בכל סיפור שלה קיימת נקודת מבט מקולקלת על זוגיות ומשפחה, בגידות, בתים הרוסים, ילדים מרוסקים רגשית, ואיזון, או בעיקר חוסר איזון בחיים. כלומר אצלה יש דגש חזק מאוד על הדרך שהגיבורים עושים עם עצמם וביחד. שוברים ומתקנים ללא הרף.
יש בספר שלשה סיפורים: והראשון שבהם "מגדלורים של יבשה" עליו אספר: ולפני כן אאחל לכולנו להיות מגדלורים לאחרים, ושאחרים יהוו מגדלורים לנו. שנדע תמיד לחזור גם אם נלך לאיבוד.
ראובן גבר ישראלי מאוד מחוספס, עבד רוב חייו במערכת הביטחון, ריגל, התחפש להמון דמויות, נשלח להרבה ארצות. שירת את המדינה בכבוד ואפילו נכנס קצת לפוליטיקה. וכל הזמן הגברת הראשונה שלו חיכתה לו שיחזור אליה ולא רק לדקה או שתיים אלא יחזור להיות כולו שלה ולא של המדינה. אך רוב הזמן היה מנותק רגשית מכל מה שקורה בבית. אני מניחה שזה מה שקורה כשהגבר עובד מחוץ לבית או לארץ והאישה כעוגן מחזיקה הכל על כתפיה. הריחוק בלתי נמנע. בתפקידים כאלה האמת מאוד חמקמקה. אז גם האמת שלה כנראה הייתה חמקמקה והתעקמה קצת לאחר כמה שנים לבד עם עצמה.
הגיבור בגיל 60 ביום בהיר עמד מול המערכת שעבד בה רוב חייו והיא אומרת לו "תודה רבה עשית את שלך עכשיו תן קצת לאחרים". במילים אחרות מוציאה אותו לפנסיה מוקדמת. כמובן שקשה לו והוא די הולך לאיבוד במבוך של אין ספור זיכרונות ואפילו קצת דמעות שמעולם לא הוריד. עופר בנו במאי שהחליט לצלם את אביו מספר את הדרמות שהתחוללו בחיי אביו כשריגל והתחפש לזונה למשל או לבש גלביה בארץ זרה וכל מני סיפורים מסעירים שניסו להשלים פערים ביניהם.
בסופו של דבר עם כל הסיפור היפה הזה הוא מריח כמו החמצה גדולה של החיים. וזה המסר הגדול פה. הרי הילדים גדלים ומישהו מכוון אותם, טופח על השכם כשצריך, זורק מילה טובה. נמצא אתם כשהם מפחדים בלילה... נכון שאף אחד לא הביא לנו חוברת לימוד איך להיות הורים. אך מה שברור: שאי אפשר להביא ילדים בלי לחשוב ולו לרגע שהחיים ימשיכו רגיל כמו שהיינו רווקים. יחסים פוריים בין הורים לילדים, בין בעל לאישה, בכלל קשר משפחתי זה משהו שצריך לעבוד עליו.
הסיפור השני היה לגמרי טוב יותר מהראשון. שם באמת התרגשתי ואני משאירה לכם לקרוא לבד. זה אף פעם לא פשוט אצל יהודית קציר כשהיא מערטלת את נפשה בפני הקוראים עם הרבה כאב ללא מורא על כל הפחדים , ההריונות, הזקנה של אוהביך, הניסיון להיות טובה כלפי עצמה וכלפי אחרים מעורר רגש מאוד חזק של הזדהות.
תודה לרודנית ומחשבות שהמליצו בחום ובזכותם אספתי את הספר הנטוש עם עוד ספרים רבים.


















