"האישה שחיכתה "הוא לגמרי לא ספר רומנטי, נהפוך הוא. אישה שמחכה לאהובה הנעדר מהמלחמה
שנים רבות הוא ספר על החמצה, על בחירות (שגויות ? תמימות ? ) על גורל מתעתע ("אופיו של האדם הוא גורלו"), על טבעם של נשים גברים ומה שביניהם אבל הוא גם לעולם יהיה תלוי בזמן-מקום-תרבות, ושזור בסיבות ותוצאות .
כדי לתמצת את הרומן אכתוב כמה משפטים מהכריכה האחורית שלו : ורה (בת 46) הגיבורה של הרומן, מחכה לאהובה שלא חזר מהמלחמה. חלפו מאז שלושים שנה, והיא עדיין מחכה. ביום בהיר אחד מגיע לכפר אינטלקטואל סובייטי בן 26 ומתאהב בה, אולם איך יוכל הצעיר להתחרות ב"רוח רפאים מיתולוגית" שתחיה בליבה של ורה לנצח ?.
אנדריי מאקין הסופר, כותב את הרומן שלו דרך עיניו של אותו אינטלקטואל צעיר, שמתרגם לעצמו בדרכים שונות את מה שהוא חווה, ואת מה שהוא מניח שוורה חווה. ,אבל הוא לא רק מתרגם, הוא מנסה לאמוד את הכוח ואת העצמה הגלומים באותה דבקות במטרה, לפענח את המניעים, להיאבק בסירוב הסיזיפי שלה לשכוח, לחקור ולעקוב, להסיק ולהניח, ולבסוף ליפול שבי אחריה, ולקום שוב עם מסקנות חדשות שמביאות אותו לקראת סוף הרומן לגילוי הבלתי נמנע שישבור את ליבנו ...כי מאקין בסגנונו הפיוטי והמפעים, מבלי שנרגיש, גורר אותנו להשתתף באותה ההמתנה..., לרקום יחד עם ורה את אותן התקוות, ולהיסחף במן אופטימיות ילדותית וחוצה גבולות, ולהיאחז איתה בתקווה ולחלום איתה בהקיץ – עם ה"אישה שהפכו אותה למצבה ניידת" "הארוסה שהועלתה קורבן על מוקד הנאמנות," – "אנדרומאכה "!! (אלמנתו הנאמנה של הקטור גיבור מלחמת טרויה ).
ספר קטן ונוגה, שכתוב עם הרבה רכות .
מאקין כתב אגב את "צוואה צרפתית" שזכה בפרסים .
אני אהבתי .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
