מכירים את התחושה שאתם נשאבים לעלילה (בין אם זה ספר או סדרה), מתמידים פרק אחר פרק, לא רוצים לפספס, ואז באה "הקלות הבלתי נסבלת של הסיום" ומשהו בהנאה קצת משתבש ומשאיר אתכם מבולבלים ואפילו קצת מאוכזבים. אז זה מה שקרה לי עם הספר הזה.
עלילת הספר היא מיוחדת וסוחפת ונוגעת בסוגיה שהיא בבחינת טאבו בחברה – יחסים בהסכמה. קיימים חוקים וכללים ברורים, השונים ממדינה למדינה, בכל הקשור לגיל ההסכמה, שאינו בהכרח גיל הנישואין, אולם נושא זה מוצא עצמו לעיתים בתחום האפור ובתוך תחום זה מצאה הסופרת לספר חלקים מסיפורה הביוגרפי.
סיפורה של וייבי (ובונה) בת השמונה, בת למשפחה לא מתפקדת, אם מכורה לסמים ואב סוחר סמים, אשר מתפקדת על תקן המבוגר האחראי במשפחה ומטפלת באחיה התינוק ודואגת לצרכיו. פגישה אקראית עם קלן, גבר צעיר בשנות ה- 20 לחייו, שגדל גם במשפחה מתפרקת עם זוג הורים שתיינים ואחים שיוצאים ונכנסים מבתי סוהר, לא סיים תיכון וזוכה ליחס די לעגני מצד סביבתו הקרובה, משנה את חייהם. בין השניים נרקמת ידידות המתחילה כדאגה ואכפתיות הדדית אשר מתפתחת אט אט, ברבות השנים, למערכת יחסים עמוקה ואף לאהבה.
הסופרת מתארת את החצר האחורית של אמריקה: התעללות, הזנחה, סמים, סקס זמין, שכרות, משפחות מפורקות, וילדות קטינות המנהלות מערכת יחסים עם גברים מבוגרים. אין בעלילה תיאורי חושניות של לוליטה ופיתויים של פדופיליה, אולם מערכת היחסים הנרקמת בין השניים מטרידה מחד ומעוררת סוג של אמפתיה מאידך. לאורך הסיפור צפות ועולות תחושות סותרות הנעות על רצף האי נוחות. אותה "פרה קדושה" של יחסים בהסכמה מציפה גם תהיות וסימני שאלה באשר לחוקי גיל ההסכמה. בעוד שגיל ההסכמה בסיפור הוא 16, מסתבר שגיל הנישואין באישור ורשות ההורה הנו 14 (??) - מה שנקרא "זה לא הגיל אלא התרגיל". "אשרי" מוסד הנישואין שמכשיר יחסים בין קטינות למבוגרים.
בקיצור, סיפור מעניין וסוחף (העביר לי יפה את יום כיפור), הכתוב היטב ומעורר דיון ומחשבה, אולם, כפי שציינתי בהתחלה, בחלק האחרון די זייף (היו קטעים שגרמו לי להרים גבה ואף למלמל "נו, באמת") אך יחד עם זאת שווה קריאה.

















