כשלמדתי באוניברסיטה אז עבדתי בעבודת אבטחה של סטודנטים במוסד ציבורי, די ידוע, עם אושיות ציבוריות ידועות. באחד הלילות, בעת שפטרלתי במגרש החנייה החיצוני, הגיע אחד העובדים הוותיקים וידוען בפני עצמו, נשוי ובעל משפחה, בחברת עובדת צעירה במוסד, סוג של מתלמדת, שלא נשואה לו והם נכנסו למכוניתה ויצאו ממנה רק לאחר חצי שעה שבמהלכה נעה וזזה המכונית קלות... הדבר היה דיי שגרתי בעיני, מכיוון שרומנים היו ידועים באותו מוסד וחלק מהעובדים והעובדות אף דיברו בלי משים בהתעלמות מאתנו, המאבטחים. חלק מהדיבורים התפתחו למעשים, אני יודע בוודאות שכן כי אנחנו שמענו ולעיתים גם ראינו, וחלק מהדיבורים יצאו לאור באיחור של יותר מעשור בטענות על הטרדות מיניות ויחסי מרות לא תקינים. תגידו מה שתגידו אבל אותה עובדת זוטרה ש'בילתה' עם אותו בכיר, קודמה בתפקידה ומהר מאד הפכה לאושיה ציבורית ידועה.
נדלג ישר לספר:
לא אהבתי את שלי יחימוביץ בתור עיתונאית ועוד יותר איני אוהב אותה בתור פוליטיקאית אבל את תשומת לבי היא תפסה לחיוב בתור כותבת; יחימוביץ מספרת את סיפורה של נגה, בחורה בגיל הארבעים, נראית טוב, מרגישה טוב, נשואה ועובדת כעורכת דין מצליחה אבל יש לה בעיה קטנה, היא נדלקה על מוסיקאי, נשוי ואב, שצעיר ממנה במספר שנים ובשביל לספק את הגחמות המיניות שלה היא בוגדת בגלוי בבעלה לאורך תקופה ארוכה, בידיעה שהסביבה החיצונית יודעת על הרומן ולאחר שבעלה ואשת אהובה מגלים את הרומן אז צמד הנאהבים מעדיפים לזרוק את כולם קיבינימט ולממש את חייהם ביחד... אל דאגה, אמנם חשפתי הרבה אבל לא יותר ממה שכתוב בכריכה האחורית של הספר או ממה שמבקרים לפני ביקרו ועדיין יש רב הנסתר על הגלוי. יש ילדים? נו אז מה אם הם יוצאים דפוקים, העיקר שאמא מספקת את הגחמות המיניות שלה. יש בעל נבגד וכועס? לא נורא, הוא יתגבר רק איך הוא מעז להאשים אותה, שהיא עזבה את ביתה כדאי לממש איזו הזיה רומנטית?
למה אני חושב שיחימוביץ כותבת נהדר? כי יחימוביץ, דמות פנימיסטית מפורסמת שקדמה את מעמד האישה רבות נתנה לי, בגיבוי מלא, את כל הסיבות שבעולם לשנוא את הגיבורה שלה. היא לא מצדיקה את הגיבורה שלה, היא לא נותנת לה סיבות מקלות כמו בעל מכה או אימפוטנט אלא גיבורה אנוכית, כפוית טובה שבעודה שוכבת על מיטת חוליה, בתום לידה, היא עורגת במחשבתה על מאהבה ועל מועד משגלם הקרוב. בעודה מבלה בנופש עם בעלה וחברותיה בסיני, היא מגרשת בתואנות שווא את בעלה, רק על מנת שאהובה יתפוס את מקומו, לאחר מספר שעות, למול פניהן הנדהמות של חברותיה, והיא עוד מאשימה אותן שהן לא מפרגנות ולא מתנהגות כמו חברות טובות... רק בגלל שהן מצדדות בבעל הנבגד.
נווו באמת נוגה? כמה דפוקה את יכולה להיות?
שנאתי את נגה לאורך כל הספר, את חוסר ההבנה שלה שרק היא אשמה בכל הבוץ שהיא נתונה בו. שנאתי גם את המאהב שלה, עופר, אבל הוא דמות שולית ולא נחשבת בסיפור. ממילא הוא זרק אותה במחצית הספר וחזר על ארבע לאשתו אבל אל דאגה.. הוא עוד יחזור לפיינל.
האם מדובר בעלילה מציאותית? כפי הנראה שכן. במהלך חיי המקצועיים והאישיים נחשפתי בעל כורכי לסיפורים דומים. אבל היה משהו חריג בסיפור הכתוב, משהו שגרם לי לכעוס ולשנוא את נגה מצד אחד ומצד שני לא הפסקתי לקרוא כי השתוקקתי בתוכי שאיכשהו הבלגן שהיא יצרה, יסתדר.
אתמול, בטרם סיימתי את הספר, הייתי בנהיגת בוקר מוקדמת ופתאום השמיעו בגלי צה"ל את 'זה הזמן לסלוח' של יואב יצחק שנראה לי שלא שמעתי מעל עשרים שנה את השיר, הכול כך לא קשור, אבל איכשהו זהו תמצית הכול:
'עוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים.
עת לחייך לשמוח גם לדמוע, אך מה יפים יפים הם החיים.
זה הזמן לסלוח, לוותר לשכוח, גם אם זה קשה שנינו יחד את הכול עוד נשנה.
לא צריך לברוח, את האמת למרוח, אני ואת לא נשנה את העולם הזה.'
איכשהו כשחזרתי בסוף היום הביתה וקראתי את יתרת הספר, 'נתקע' לי השיר במוח ולא השתחרר. כמו חריטה על מתכת, חרט לי באונות ועד שלא סיימתי לקרוא, לא הצלחתי להשתחרר ממנו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
