תמיד אהבתי ללכת. פעם לא הייתי עושה מזה עניין. תמיד היה לי תרמיל, שק שינה טוב ונעליים שאפשר ללכת איתן בלי שיהיו יותר מידי שלפוחיות, כך שבכל פעם שהיה לי צורך ארזתי ויצאתי לדרך. רק שבשנים האחרונות זה אף פעם לא קרה, כלומר, טיילתי, אבל לא ככה. לכן, כשלפני משהו כמו שבועיים התקשר אלי חבר טוב, אחד שהיה מובטל בחודשים האחרונים, סיפר לי שהוא מצא עבודה ורוצה רגע לפני שהוא חוזר לחיי העבדות של ההיי-טק לצאת לטיו

בגיל עשרים ושש, <mark>שריל סטרייד</mark> מחליטה בצעד אמיץ לצאת למסע רגלי בגפה. ההחלטה לצאת לדרך הייתה הכרחית עבורה- כמה שנים קודם לכן אמה נפטרה מסרטן, בגיל 45 בלבד. בעקבות כך שריל נפלה לבגידות חוזרות ונשנות בבעלה, עישנה סמים ובאופן כללי חשה רע עם עצמה. לאחר שתהליך הגירושים הסתיים החליטה שהיא רוצה להשתנות ולהתחיל חיים חדשים וטובים יותר, וזאת על ידי הליכה רגלית במסלול שנקרא שביל הרכס הפסיפי (פק"ט).
המסלול מתחי

- - - - -
רואים את חמשת הכוכבים שם למעלה? אל תתייחסו אליהם, זה באמת עשר.

כמו כולם, גם לי יש את הספרים האהובים ביותר, אבל יותר מכך יש את הספרים המזוהים ביותר, אלו שהזדהתי והתחברתי איתם יותר מכל.
אין לי ספק, זהו הספר המוביל ביותר בקטגוריה הזאת - לפחות מהתקופה האחרונה.


<mark>שריל סטרייד</mark>, הסופרת והדמות הראשית, מספרת את המסע האישי שלה.
סטרייד נולדה למשפחה ענייה. בגיל 6 אביה עזב והיא עם אימה, אחיה

התאהבתי ב<mark>שריל סטרייד</mark>; כמעט פגשתי אותה בארה"ב לפני 25 שנה, אבל רק כמעט. כשהיא חיה את העתיד אני חוויתי את ההווה ושלוש שנים הפרידו ביננו על מנת שנפגש, נתאהב ונחייה לנצח.
בפועל נפגשנו רק עכשיו באופן חד צדדי לחלוטין, מפגש סוער שארך קצת פחות משבוע ובמהלכו אני תרתי וחקרתי כל קפל ונפתול ששריל תיארה ב – WILD 'מסע רגלי לגילוי עצמי', צעדתי עמה במרעולים ובשבילים של שביל הרכס הפסיפי במסע לגילוי עצמי והעלייה מ

#
קראתי את הספר הזה כמו שאני קוראת ספרות מדע בדיוני: בעניין ובהנאה אבל בלי לנסות לדמיין את עצמי בסיטואציות המתוארות. כמו שלא אנסה להשתתף בסיפור הכולל חיזר ירוק נטול מימדים כאמבה, לא אנסה לדמיין את מה ש<mark>שריל</mark> סטראוד החליטה לעשות. בפזיזות, בדילוג על תכנונים ארוכי טווח, בלי להבין עד הסוף את מטרותיה ומה אמורה הפעילות הזו להשיג לה ובלי לדעת למה היא נכנסת ואיך תצא מהמסע הזה בסוף הדרך.

<mark>שריל</mark> סטראוד החל

את הספר קיבלתי לפני כשנה בערך ולצידו שבחים רבים מעת מי שמסרה לי.

ספר ריאליסטי המגולל את מסעה האמיתי של בחורה צעירה (<mark>שריל סטרייד</mark>)ברחבי "שביל הרכס הפסיפי" (PCT) לאורכה של ארה"ב.

לאחר שעברה משברים לא פשוטים בחייה טראומה משפחתית ובעיצומה של התרסקות, שריל מחליטה לצאת למסע הסזיפי בכוחות עצמה.
מסע שהוא גם מסע עצמי לתוככי נפשה. מסע שיאפשר לה להיחשף שוב לצד היפה של החיים והבריאה לאחר הקשיים. באותה

ארבע שנים לאחר שאִמה האהובה מתה מסרטן, משפחתה הקרובה התפרקה לגורמים, הליך הגירושין שלה הסתיים, וכשהיא מתדרדרת עוד ועוד מכל בחינה אפשרית, <mark>שריל סטרייד</mark> מחליטה לברוח מהבוץ שאליו הכניסה את חייה, ולצאת לצעידה של כ- 1700 ק”מ בשביל הרכס הפסיפי(הפק”ט).

מדובר בשביל שאורכו המלא מעל 4000 ק”מ, והוא משתרך במערב ארה”ב מגבול מקסיקו ועד גבול קנדה. מסעה בן 100 הימים של שריל מתחיל כמסע אֶבֶל על אִמה. הקשר בין השת

כאשר קראתי את הספר הרגשתי כמי שהולך שם בעצמי. טרקים עשיתי, אבל לא כזה ולא לבד. קניתי את הספר הזה לפני שנה כמתנה לאשתי. היא קראה אותו ואני טרם. לפני שבוע ראינו יחדיו את הסרט "הולכת רחוק" בעקבות הספר ואז החלטתי שהגיע הזמן לקרוא את הספר. המסע של <mark>שריל סטרייד</mark> מרשים ואפילו הירואי. הדרך שלה להתמודד עם החיים וההחלטה לצאת למסע קשה כל כך, לבד, בלי גרוש על הנשמה, עם תרמיל בלתי אפשרי לנשיאה ועם סכנות דרך בלתי

כמי שעשתה טרקים אך לא לבד, עדיין, אף לא פעם אחת, לא הצלחתי לחשוב בזמן ההליכה. המדבר השקיט את המחשבה, את הרגש הכבוי.
כנראה ש<mark>שריל סטרייד</mark> הכילה יותר ממה שניתן להשקיט.
אין לי דרך לתאר כמה הספר טוב, הספר מכיל אין ספור רגשות וחוויות שכל אדם יכול לקחת למקום אחר.
אהבתי את הספר, כי הוא אמיתי, הוא מוחשי והוא נוגע בכל אחד בצורה אחרת.
גרם לי לחשוב על ללכת 1770 ק"מ בשביל הרכס הפסיפי וללמוד לא רק על עצמי,