קסם.
קסם.
קסם.
אין ספק שקסם זהו המרכיב הכי חשוב בשביל ספר פנטזיה, כדי שהוא יצליח באמצעותו לשבות את קוראיו. תקראו לזה מצדי גם במילה אחרת, "אווירה", איך שבא לכם.
נראה אפילו שבספר הנ"ל יש מנת-יתר ממנו, מהקסם. אני מניח שה"מכשף" אוטפריד פרויסלר שפך אל הקדרה שלו בטעות פי שתיים יותר קסם ממה שכתוב אצלו בספר המתכונים המכושף. אבל אם יש משהו שצריך לדעת על בישול - שלפעמים, כשחורגים מהמתכון, זה משתלם אף יותר.
אז בספר הזה, כמו שאמרתי יש הרבה קסם. כמו בסיפור אגדה קלאסי ומכושף. לא סתם בחרתי את הכריכה הזו, אחת מבין שתי כריכות שקיימות על הספר, כשזו המכושפת יותר מבין השניים.
אז מה יש כאן, באגדה המכושפת הזו? יש בו נער, ושמו קרבט, שמגיע במן כוח קסם ששואב אותו, לטחנת קמח מכושפת. מנהל הטחנה הוא מכשף שמעביד בפרך את פועליו, אך גם מעניק להם שיעורי כישוף, ואת היכולת להפוך לעורבים ולעוד כל מני חיות - אבל זה לא מצליח לספק אותם. קשה מאוד לברוח מהטחנה, הרבה יותר קשה מאשר להכנס אליה, כי להכנס אליה זה לגמרי פשוט (אפשר לומר, שלא להכנס אליה, זה יותר קשה מאשר להכנס). כשקרבט מגיע לטחנה, הוא מתחבר אל שאר עובדי הטחנה, שנאלצים לקבל את האמת המרה, שהם ימשיכו לעבוד בטחנה לנצח, ולקבל את מרותו של אדונם מנהל הטחנה. אבל בלב, אצל רובם הגדול, שוכנת פינה שדרכה הם משתוקקים לברוח. במיוחד בליבו של קרבט, שיש לו סיבה טובה מאוד לברוח. גם הקולות מבחוץ, שמזכירים להם איזה עולם יפה, חופשי ומשוחרר יש שם, גורמים להם לרצות עוד יותר לברוח. האם יצליחו? תקראו ותגלו.
סיפור מרגש ומקסים על חברות גדולה, אהבה וגם על מושגים כמו טוב ורע. קשה להעביר את הקסם הרב ששורר בין הדפים, מבלי לקרוא בדפים הללו. גם המיקום של העלילה, ביערות ובכפרים בגרמניה, והכתיבה הפשוטה והקלאסית שלו, מוסיפים על הקסם הרב ששורר בספר. ויש גם משפט אחד, שחזר מדי פעם על עצמו - "הטחנה טוחנת שוב!" - ששבה את ליבי לחלוטין, ויצר אווירה מכושפת בכל פעם שנאמר, גם בתוך הטחנה המכושפת וגם בתור החדר שלי בו קראתי את הספר.
***
ראיתי שכמה השוו את הספר להארי פוטר. בעיניי, הספר הזה שונה בהרבה ממנו. כי בעוד שהארי חי בעולם חסר קסם, אך כאשר גילה את הקסם, הוא נמשך אליו ורצה לחיות בעולם הקסום הזה שגילה - קרבט חי בעולם הקסום, בתוך הטחנה המכושפת, אך הוא מרגיש כבול אליו, הוא אינו מעוניין בקסם שהוא מציע לו, בעוד שכל רצונו הוא לצאת החוצה, לעולם הרגיל חסר הקסם, להכיר מישהי שהוא אוהב, ולהתאהב (הכוונה לנערה המזמרת, שקולה הערב לאוזן נישא מבתי הכפר הרחוקים אל הטחנה המכושפת). למען האמת, הספר הזה מרגיש יותר כמו סיפור סינדרלה, שעבדה בפרך, לאחר מכן איבדה נעל ואז הכירה את אהובה הנסיך.

















