פעמיים בחיי "זכיתי" בחוויה המפוקפקת של חטיפת תיק / ארנק.
הפעם הראשונה היתה כשהייתי מורה חיילת ב 1972. חזרתי לדירה משיעור של ערב. כשעברתי באחת השכונות קפצו לעברי שני נערים בני 15 בערך, וכשאני עדיין מנסה להבין מה קורה חטף אחד מהם את תיק ההוראה שלי, והשניים נעלמו בחשכה בתוך השכונה. מיהרתי לדירה. ביחד עם חברה נכנסו לדירת שכן וטילפנו למשטרה. הניידת הגיעה די מהר. הם לקחו אותנו לסיבוב באזור החטיפה אבל לא מצאנו כלום. אז החזירו אותנו לדירה וביקשו שאבוא מחר לתחנה למלא טופס תלונה. כשהגעתי למחרת אמרו שמחכים לי, כי מישהו בשכונה נתקף חרטה כששמע שחטפו תיק של חיילת, והסביר איפה אפשר למצוא אותו. עוד נסיעה בניידת והגענו. 30 לירות נעלמו מתוך הארנק, גם עט 'פרקר' שאהבתי מאוד, וגם הסוודר הצבאי שהיה מקופל על התיק. חוץ מזה הכל נשאר, ספרים, מפתחות, משקפיים ובעיקר התעודות שהיו חשובות לי יותר מכל. חזרנו לתחנה, בכל זאת הייתי צריכה למלא תלונה, ואין לי מושג עד היום אם לסיפור הזה היה המשך.
הפעם השניה היתה ב 1990. חזרתי מהמכולת. ביד אחת אחזתי סל עם מצרכים בודדים וביד השניה אחזתי בארנק. המחשבות שלי נדדו להלוויה שהייתי בה שעתיים קודם. בחור צעיר - 20 ומשהו - חלף בריצה מהירה על ידי הושיט יד וחטף לי את הארנק. מהרתי הביתה וטילפנתי למשטרה. אלה הגיעו בשתי ניידות אחרי דקה. הראשונה רק רצתה לדעת את כיוון הבריחה ונעלמה בטיסה. בשניה ביקשו יותר פרטים. נתתי תיאור של הבחור, שכלל את החולצה הרקומה היפה שלבש, ואת תיאור הארנק. אחרי 3 שעות טילפנו מהמשטרה וביקשו שאבוא לזהות את החולצה. זיהיתי. הארנק לא היה, אבל היתה כרטיסיית האוטובוס שהמחיר בה היה מיועד לאנשים שנסעו כל יום לעבודה והיא הצריכה תעודה מזהה מיוחדת. הבחור נכנס לכלא. דרך אגב, בסוף שבוע, כשסיפור החטיפה התפרסם בעיתון המקומי, הבנתי שהניידות הגיעו כל כך מהר כי הם ארבו לכנופיה שבמשך חודש 'חבריה' חטפו ארנקים. אחרי חודש 'החברים' כבר ישבו בכלא.
בכל אופן אף גבר נחמד לא חיפש אותי כדי להחזיר לי את התיק שמצא (אם כי השוטרים היו אדיבים להפליא) ובכל מקרה תכולת התיק / ארנק שלי היתה משעממת להחריד. לא כמו התיק הסגול של לור שהכיל בין היתר פנקס אדום עם מחשבות כמוסות ועוד דברים מעניינים.
ובקיצור, זה ספר כייפי קטן שתחילתו בטראומה של אישה והמשכו בעבודה בלשית של מוכר ספרים. מומלץ.

168 עמ, מה שאומר שהחומד הזה נגמר חיש קל.
הוא חומד כזה ש-168 עמ מביאים את כל הטוב - לא צריך יותר.
צרפתי בניחוח צרפתי וזה טוב.

לור מאבדת בלילה אחד את התיק שלה
לורן מוצא בבוקר אחד תיק אישה ולידו חפצים אישיים פזורים
בין החפצים פנקס אדום בו רשימות, רשימות אישיות - מחשבות, הרהורים (לא יומן):

"אני אוהבת את החושך שיורד מאוחר בקיץ.
אני אוהבת לפקוח עיניים כשאני שוחה במים.
אני אוהבת סוכריות גומי בטעם תות.
אני אוהבת להסתכל בגברים ישנים אחרי ההתעלסות.
אני אוהבת את הקריאה Mind the gap ברכבת התחתית של לונדון."

:כזה.

לורן הוא האיש מחנות הספרים את התיק והחפצים מוצא ברחוב סמוך לחנות.
הרשימות בתוספת החפצים (לא כולל מידע מזהה) מספקים רמזים רבים, רבים מיהי האנונימית.
מוכר הספרים החביב מסתקרן קשות
ויוצא למסע חיפוש מי היא אותה אישה בעלת הפנקס האדום.
סוג של מותחן אבל קליל וזורם ופה ושם משעשע וחמוד חמוד.
העמודים יחלפו חיש קל עד שנגלה מה קרה ללור באותו הלילה. מי היא. ומה הקשר בין לורן ללור.
ומיהו לורן.

ספר קסום, המכיל עולם ומלואו. בונבון אמיתי!

ספרון שמשתרע על גבי 180 עמודים, עם פרקים קצרים שנגמעים במהירות הבזק.

יופי של רומן מרתק משולב במתח קליל, הומור מיניאטורי, ו"תבליני בילוש" שווה לקוקטייל מעולה. לחיים!

השיר שהולך עם הספר הזה: "תחת שמי פריז" בביצוע של אידית פיאף או שארל אזנבור.

תוך כדי קריאה טיילתי עם לורן ברחובות פריז המקסימה. איפה לא הייתי? בחנות הספרים, במכבסה, ברחובות, במטרו, בבתי קפה, במסעדות... תענוג.

הספרון מתחיל בשתי דקות לשתיים לפנות בוקר...

מה היית עושה אם שנייה לפני שאת נועצת את המפתח במנעול הדלת, הייתה מגיחה אליך יד ותולשת לך את התיק?

כל מה שהיה בתיק הלך. היה שם לא מעט: מפתחות, תעודות, כרטיסי אשראי, זיכרונות, וספר של פטריק מודיאנו עם הקדשה של הסופר, עובדה נדירה כשלעצמה. לכל החפצים שאישה בדרך כלל נושאת עימה בתיקה האישי, היה גם "פנקס רשימות אדום." הרשימות הכילו מחשבות: מה היא אוהבת, לא אוהבת, מפחדת, בקיצור: " ה-ח-י-י-ם "...

בעוד העיניים צורבות מדמעות, מההשפלה, מהכאב הפיזי והנפש הפצועה,,, אז היכן הולכים ללון בהעדר מפתח לדירה? היות ולהתקשר לחברים בשעה של כמעט שחרית, זה בוודאי לא בא בחשבון, הברירה היחידה שנותרה ללור, היא לגשת לבית המלון שממוקם מול דירתה, וללון שם את שארית הלילה. בקשתה התקבלה על יד פקיד הקבלה, תחת הבטחה שעם פינוי החדר לור תמציא למלון, את התשלום עבור הלינה.

קרני השמש כבר זהרו, והלילה פינה את עצמו כבר מזמן, אך האורחת לור לא פינתה את החדר. אנשי המלון נאלצו לעלות לחדרה, ולבדוק מה עלה בגורלה של הגברת... הנקישות על דלת האורחת נותרו ללא מענה. כיוון שהסיטואציה הייתה קצת מוזרה, נאלץ נציג המלון להשתמש במפתח שברשותו... לור נמצאה במיטתה כשכתם דם מקשט את הכרית...

לסיפור הזה מצטרף לורן, אשר מצא את התיק הסגול של לור על גבי פח אשפה. לאחר סיעור מוחות בינו לבין עצמו, לור מחליט לקחת את התיק אליו.

מכאן הסיפור מתגלגל והופך למסע חיפושים אחרי "בעלת התיק הסגול". האם לורן ימצא את "בעלת התיק הסגול"?

לור דמות מיוחדת, ערירית, אלמנה, ללא הורים וילדים. שאר בשר קרוב שנותר לה, הינה אחותה שמתגוררת במוסקבה, והן מדברות ביניהן, פעם או פעמיים בשנה. לפרנסתה היא עוסקת באומנות ההזהבה של חפצים ותמונות.

לורן גרוש, אב לנערה בת 16, אוהב את המילה הכתובה. הוא החליט לנטוש את עבודתו, ולפנות לקריירה שנייה שאהובה עליו, ופתח חנות ספרים בשם "המחברת האדומה".

המשותף לשתי הדמויות, מלבד האהבה לספרים היא הנחישות לעמוד במטרתם: לור רצתה את התיק, ולורן רצה לדעת מי הדמות שעומדת מאחורי התיק.

לשתי הדמויות הללו אנטואן לורן מצרף את -קלואה בתו של לורן, ועוטה עליה תפקיד מכובד בספרון הנוכחי.

התיק הסגול שהכיל חפצים ורשימות ייחודיות של לור, וההתעקשות למצוא את בעלת התיק, מהווים סימבוליקה לחייו השגרתיים של לורן. ככל שלורן פשפש וחיפש את לור, כך נכנסו לחייו תחומי עניין ומשמעויות נוספים.
אני ממליצה על הספרון הזה בגלל הייחודיות של הדמויות.

הכתיבה של אנטואן לורן מהודקת, נעימה, קצבית, משעשעת ומיוחדת.

אין תמונה מתאימה יותר לכריכה מזו שנבחרה לו. בחירה מצוינת.

לאחרונה זכיתי לקרוא מספר ספרים מתורגמים על ידי רמה איילון, וככל שאני קוראת ספרים שתורגמו על ידי רמה איילון אני מוקסמת מעבודת התרגום שלה. שאפו!

כבר אמרו ש"דברים טובים באים באריזות קטנות... הספר הזה הוא בדיוק כזה!

אהבתי.
לי יניני

נתונים:
שם הספר: האישה עם הפנקס האדום/LA FEMME AU CARNET ROUGE
שם הסופר/ת: אנטואן לורן/ Antoine Laurain
שפת המקור: צרפתית
תרגום: רמה איילון
ז'אנר: פרוזה תרגום
מספר עמודים: 180
הוצאה לאור: כתר
שנת ההוצאה: 2015

שתי מעלות יש לספר א. שאין בו הרבה עמודים ב. שגם העמודים שיש בו הם ריקים בחלקם. החסרון של הספר שאין בו לא תיחכום לא מתח לא סיפור מעניין. סתם כתבה על אדם שמצא תיק חיטט שם ובסוף מצאו אחד את השניה והפי אנד

פריז היא בשבילי תרוץ להרבה דברים, בטח לקריאת ספרים עליה. האישה עם הפנקס האדום אמור היה להיות ספר רומנטי קטן, שזה בדר"כ כלל תרוץ קלוש לקרוא ספר, אבל פריז ניצחה.
אז פריז הפסידה ובגדול.
מדובר בספר סתמי, שבחלקי הדיאלוגים יש חיקוי לסאראמאגו והדיאלוגים הלא מופרדים שלו. מי שקרא יודע על מה אני מדבר. זה עוד החלק הזניח.
החלק הלא זניח הוא שבספר אין ממש חומר קריאה, הוא לא רומנטי במיוחד, מכיל מעין תעלומה קלושה, פתרון קלוש עוד יותר וכתיבה סתמית.
לור ולדיה נשדדת ערב אחד ותיקה המיוחד והיפה נלקח ממנה. מילא התיק, אבל גם תכולתו ופנקסו. התיק מושלך כלאחר יד מעל אחד מפחי האשפה, שם מוצא אותו בבוקר לורן, בעליה של חנות ספרים, בהליכת הבוקר שלו לקפה השכונתי.
לורן מחליט לקחת את התיק היפה, לבדוק את תכולתו ולהשיבו לבעליו. פרט לשם הפרטי, לור, אין שום מידע מועיל נוסף עד שבדרך מגושמת בכל זאת הוא עולה על השם.
אם תהיו סקרנים ותרצו לדעת עוד, תצטרכו לקרוא ולוודא בעצמכם אם הם נפגשו, האם התיק שב לבעליו, האם הרומנטיקה ניצחה. אבל למה שתרצו לעשות כזה דבר מיותר?

יש ספרים שהעלילה שלהם היא לא כזאת גדולה , אבל מה שגדול בהם זה השירות המצוין שהם עושים למקום עליו נכתב הספר.
כמו בספר הזה , והעיר היא פריז.

העלילה בקצרה: לורן , בעל חנות ספרים "המחברת האדומה" , מוצא תיק אישה מונח על פח ברחוב. הוא אוסף אותו , ומסיק שבעלת התיק נשדדה , ומחליט לנסות לאתר את בעלת התיק כדי להחזיר לה את האבידה. הצליח או לא , לא אגלה לכם.


הקריאה בספר עושה לך חשק לקום ולטוס לפריז. עכשיו. אבל לא פריז של מגדל אייפל והלובר. פריז של חיי היום יום , של הסמטאות הקטנות , של בתי הקפה השכונתיים , של המאפייה המקומית של פייר , זה שאופה את הבגט הכי טוב בפריז, כזה שמתפצפץ לך בפה מרוב שהוא פריך
כשאתה קוטם את הקצה שלו , ומקנח באספרסו מריר ועוקצני בבית הקפה הקטן של אנטואן , הבית קפה שאתה מרגיש בו הכי בבית .
פריז שאתה רוצה להכיר אותה דרך הרגליים וללכת לאיבוד בתוך רחובותיה , ולהכיר אותה מבעד לעיניים שלך, שתיצרב לך בזכרונות דרך החוויות שתחווה בה , ודרך האנשים שתזכה להכיר בה .

בזמן קריאת הספר צצה בראשי דמותה של ג'וזפין מהספר"הדברים שאני רוצה". אני בטוחה שחנות הסדקית שלה שוכנת בצמידות לחנות הספרים של לורן , ליד המספרה של דניאל ופרנסואז התאומות , והם כולם סועדים את ליבם בביסטרו של פיליפ כשהם סוגרים את החנות בהפסקת הצהריים.

לא ספר חובה , אבל חמוד , ואם כבר הוא ברשותכם , תהנו מגיחה קצרה לפריז מבלי לזוז מהכורסא.

נהניתי מהספר- הוא קליל,רומנטי וכזה שעושה טוב על הנשמה. (בעיקר לנו הנשים - בגלל הלך מחשבותיו של גבר נאה ורגיש = שזה מצרך די נדיר)
לטעמי הכתיבה לעתים מבדחת ,אלגנטית - פה ושם יש הברקות. אך בעיקר היא זורמת.
התעקשתי לא לסיים את הספר בבת אחת כדי ליהנות מהאווירה המשעשעת של הבילוש והלא-נודע.
לא "נפלתי מהכיסא" מהתיאורים של פריז - כפי שכתבו אחרים בביקורות הקודמות . נכון מוזכרות הרבה סצנות ישיבה בבתי קפה איכותיים מעוררי קנאה - כאלה שאתה יושב בהם באופוריה מוחלטת ומתענג על קרואסון וקפה או'לה, כאילו אין מחר.
קצת הפריע לי שקטעי הדיאלוגים מופיעים כמקשה אחת ואין הפרדה בציטוטים ( לטעמי עדיף שכל דובר יופיע בשורה משלו) .
העלילה מעניינת (אף שהסוף מעט צפוי - ויש בזה יתרון כי לא תמיד עומדים במתח וגומעים את הספר וקריאתו מסתיימת באחת. מה שאומר שגם ההנאה מתקצרת)
ואף צבעונית משהו : יש תיאורים יפים של אומנות וספרות, קצת חיות מחמד וקפה הפוך.
אם הסופר רצה לעורר רצון לקרוא עוד רומנים שלו-אצלי הוא הצליח.

איזה ספר חמוד! סיפור רומנטי קליל, ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בפריז כאשר אישה, ולדיה, נשדדת בלילה בכניסה למכוניתה. היא מתנגדת לחוטף שרוצה לקחת את תיקה ונחבטת בראשה.
היא לנה בלילה בבית מלון מול ביתה ועקב דימום בראשה, היא נכנסת לתרדמת ומובהלת לבית חולים.

במקביל, בעל חנות ספרים, לורן, מוצא את תיקה על פח אשפה. אמנם הארנק חסר אך הוא מוצא בתיק פריטים אישיים של האישה: תמונות, קבלה ממכבסה, ספר עם הקדשה של סופר מפורסם ופנקס אדום ובו רשימות של מה היא אוהבת וממה היא פוחדת.
לורן מנסה לפנות למשטרה אך עקב בירוקרטיה הוא חוזר לביתו ומחליט לנסות לאתר אותה בעצמו. מהפנקס הוא לומד עליה דברים ומתחיל להתאהב בה. חוץ משמה הפרטי שמצויין בהקדשה בספר, הוא איננו יודע עליה כלום.

האם יצליח לורן למצוא את ולדיה? מה תהיה תגובתה? כל זאת ועוד בספרון החמוד הזה.
יש בספר הומור חביב ובילוש קליל ומודגשת בו אהבת הספרים של לורן וולדיה, מותק של ספר!

סיפור רומנטי מהנה!

ערב אחד בפריז, אישה צעירה מותקפת בחזית בניין מגוריה.
הגנב נמלט עם תיקה. האישה המותקפת מאמינה כי תכולת תיקה אבדה לנצח.
בבוקר למחרת מוצא לורן לטלייה, בעל חנות ספרים את התיק הנטוש ברחוב מונח על פחי אשפה. הוא מרים אותו מתוך כוונה למסור אותו בתחנת המשטרה. בירוקרטיה צרפתית מונעת את מסירת התיק להם.
הוא בודק בביתו את התיק ותכולתו – אין ניירת, אין טלפון נייד, אין מידע לגבי זהות בעליו.
התיק מכיל בין היתר קליפס שיער, בושם, תמונות, כרטיס ניקוי יבש, מחזיק מפתחות, רומן חתום על ידי סופר ידוע ופנקס אדום המכיל מחשבות בכתב יד ושרבוטים פרטיים אקראיים.
לורן מחליט לחפש אחר בעלת התיק.
מי היא?
היכן היא מתגוררת?
מה עלה בגורלה?
האם יצליח לורן למצוא אותה?

הספר הזכיר לי את סרטה של סנדרה בולוק “בזמן שישנת”.

אנטואן לורן הינו סופר זוכה פרסים, תסריטאי ואספן עתיקות.

רומן מקסים וכיפי!
ממליצה בחום!
ספר לאוהבי ספרים – מצויינים בו סופרים וספרים רבים שבהחלט ארצה לקרוא.