ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 11 בינואר, 2018
ע"י שונרא החתול


כשנוסעים לחיפה, כבר בפאתי *ג'יסר-א-זרקה רואים מגדל באופק. תמיד חשבתי שזהו מגדל הטכניון יען כי הטכניון הוא מוסד אקדמי חשוב, נחשב, רם ונישא ומתאים לו לשכון במרומי ההר, ועוד עם מגדל.
אבל לא.
זהו המגדל של אוניברסיטת חיפה, והיא אעפס דווקא לא מתברגת מי-יודע-מה במדרג המוסדות האקדמיים.


ועכשיו נשאלת השאלה:
אם האקדמיה היא מגדל השן,
ואם באוניברסיטת חיפה יש מגדל,
האם המגדל בנוי משן?

מי שיוכל לענות על השאלה הזו הוא גד, שומר המגדל בספר.
גד זה הוא טיפוס מעניין ולא שגרתי. שתי מילים מתארות את סיפור חייו: חומה ומגדל
בעקבות טרגדיה אישית שחווה, גד בנה סביב עצמו חומה רגשית בלתי חדירה והלך לעבוד במגדל כגלאי שריפות אנושי.
זה היה יכול להיות גם שם לא רע לספר: חומה ומגדל. מסיפורי חומה ומגדל.
ככה לא בונים חומה. סתאאאם... זה לא קשור.

אבל לפני שמדברים על גד, צריך לדבר על דן. מה זה צריך? חובה.
חייבים לדבר על דן.
דן יוספן. מסמר עקרב. מסמרון, מסר"ב, צפיחית בדבש והבן היקיר של סימניה.

הסלוגן של קרלסברג הוא probably the best beer in the world
למה probably ולא definitely? כי כאלה הם, צנועים.
ובפרפראזה על מסמר עקרב:
probably the nicest person in bookmark

אני מנסה לדמיין את סביבת העבודה של מסמרון ורואה כל מיני סטיקרים ומגנטים עם אמרות שפר מלבבות ואוהבות אדם כגון:
# חיוך לא עולה כסף אבל שווה זהב.
# נחמד להיות חשוב אבל חשוב יותר להיות נחמד.
# שמחה משותפת היא שמחה כפולה.
# כאן זה לא מודיעין אבל אם אתה כבר פה, תשאל מה שבא לך ונשתדל לעזור.
# אצלנו פתוח יום כן יום לא. היום כן.
# ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, אבל בחייאת, למה אתה הולך? תישאר.

כן, מסמרונצ'וק הוא האדם הכי נחמד פה בסימניה. הלייקיביליות שלו לא יודעת גבולות. הוא עניו, צנוע, מחמיא ומפרגן. לשונו סגי נהור ונימוסיו ללא רבב. חשוב לו ונחמד לו להיות נחמד הרבה יותר משחשוב לו ונחמד לו להיות חשוב. אפילו לספר שלו יש שם חיבה - ספר הבלונים. הוא מקבל באהבה גם הערות ביקורתיות ואפילו מבקש אותן. כן, מסמרון הוא אדם מאוד מכיל. (שלא לדבר על יכולת ההכלה המרשימה שלו לכמויות אקספוננטיות של שוקולדים, פרלינים, עוגות קצפת, עוגות שמרים וכל שאר טעימין מתוקין משמינין וקלורין.)


ביקשת? קיבלת.
לצורך הביקורת הזאת אני אאמץ אמרת שפר אחרת:
Sometimes you have to be cruel to be kind

ואני אסביר.
אחד הז'אנרים האהובים עלי ביותר הוא צירופי מקרים. אבני פסיפס אנושיות שמתחילות כחתיכות נפרדות וזרות זו לזו ולאורך היצירה מתחברות ומתגבשות לכדי פסיפס מוגמר. הדוגמה הכי מייצגת היא הסרט המעולה "התרסקות" של הבמאי/תסריטאי פול האגיס. (ואמנם יש לו שם של חיתולים אבל היצירות שלו ממש לא שוות לתחת. 'מיליון דולר בייבי' זה שלו.)

מסמרון שיחק עם אבני פסיפס נפרדות וזרות זו לזו והרכיב מהן יצירה. הוא כתב סיפור מעניין, מקורי ומיוחד שמורכב מהרבה צירופי מקרים שמאוד מרשימים ביצירתיות שלהם, אלא שבעיני הוא לא כל כך אמין כי ההיתכנות שלו לא אפשרית.
ואמינות בספרים היא שריטה פרטית שלי. שריטה עמוקה.

גם הפשטנות של הדמויות והחד ממדיות שלהן קצת הפריעה לי. אני לא מבינה גדולה ואפילו לא מבינה קטנה בז'רגון הספרותי של דמויות עגולות, מלבניות, משולשות, שטוחות, מלאות, נפוחות או מעויינות, אבל דמויות מאויינות מפריעות לי.
אם נדמה את הדמויות לפרוסות לחם עם שוקולד אזי הן מרוחות בשכבה מאוד דקה של שוקולד. אמנם זהו שוקולד בלגי דליקטס שופרא ד'שופרא ד'שונרא ד'גודייבה ד'מינימום 90% מוצקי קקאו, אבל הוא מרוח על הפרוסות בשכבה דקה. אין זה מעיד על קמצנות הסופר, חלילה, אלא על התחשבות: יש רק צנצנת אחת והיא צריכה להספיק לכל כך הרבה דמויות, אז צריך לחלק בקמיצות.
הסבר פחות ספרותי ויותר ארצי הוא שמסמרון פשוט אכל את השוקולד לבדו ;-)

הסיפור מעניין ומושך ומסקרן והחיבורים בין הדמויות מעידים על חשיבה יצירתית ותכנון רב דימיון, אבל הביצוע די פשטני. טוב הלב, האופטימיות והסלחנות המופלגת של הדמויות לא הצליחו לשכנע אותי באמיתותן. קחו את מזל, למשל: מצד אחד היא מחלקת כסף לזרים כאילו אין מחר (אאוץ'!) ומצד שני היא מתאוננת על בעיות הפרנסה של בעלה.

זה לא סיפור אגדה ולא סיפורי מעשיות אבל לפעמים הרגשתי שזה כן. לטעמי יש יותר מדי דמויות בשביל 200 ומשהו עמודים וזה גרם לתיאור שטחי שלא מתחבר היטב - למרות הניסיון הכן של הסופר. אני יכולה להקביל את הספר לדף שקרעו אותו לגזרים ואז הדביקו אותם. אז נכון שהדף הוא שלם אבל סימני ההדבקה עדיין ניכרים.
הרגשתי שהספר הוא כמו חתיכות פאזל שמושלכות אל הקרקע ממגדל גבוה-גבוה, ואיכשהו כולן מסתדרות במדויק במקומן בלוח. כולן, חוץ מ...


עצור, ספויילר לפניך!
(למי בדיוק אני יכולה לעשות ספויילר? רק חייזרים עדיין לא קראו את הספר.)



&*%$#@&*%$#@&*%$#@&*%$#@


המסכן שנפל מקומה חמישית.
זה גם מעורר תמיהה גדולה: ידיעה על מותו של גיבור שנחלץ לעזרה ונפל אל מותו הופיעה רק בעיתון המקומי?


&*%$#@&*%$#@&*%$#@&*%$#@


סוף ספויילר.


מי שניסח את הדבר שהכי הפריע לי בספר ממש כאילו קרא את מחשבותיי הוא אלון דה אלפרט. הוא הצליח לכתוב אותן כמו שרק הוא יודע. (כמו שרק הוא יודע כשהוא גונב מחשבות של אחרים, כן?)
אני אצטט חלק מהביקורת שלו. ההדגשה היא שלי.


“The trouble with fiction is that it makes too much sense, whereas reality never makes sense.”

הציטוט שלעיל, מפיו של אלדוס האקסלי, הוא מדוייק להפליא בעיניי, ובחרתי להניח אותו כבר די מזמן בעמוד הבית שלי כאן בבלוג. אמנם לא בטוח שה"בעיה" היא בספרות - ייתכן שדווקא במציאות הבלתי אפשרית שלנו יש לתלות את האשמה, אבל נדמה לי שבמציאות איננו נוהגים להטיל ספק - הרי היא פשוט שם, ויצירות ספרותיות לעומת זאת עומדות תחת ביקורת בלתי פוסקת של היתכנות, של קשתות סיפוריות, או של הקשרים סיבתיים בלתי אפשריים לכאורה. כולנו נספוק את כפותינו בפליאה לנוכח צירוף מקרים שנולד מתוך הסתברות סטטיסטית אסטרונומית, אך אילו היינו קוראים בספר על אותו צירוף מקרים ממש, היינו פוטרים אותו בגלגול עיניים כ"לא אמין", או "מופרך" במהירות הבזק. סופרים (או קולנוענים) צריכים לעבוד קשה מאוד כדי להכניס מעט כאוס במערכות סיפוריות שעלולות להיות מסודרות יפה "מדי", והיו זוכות ליחס סלחני בהרבה אילו התרחשו באמת.
בגלל זה אנחנו מעדיפים באופן גורף יצירות שמבוססות על סיפור אמיתי, יותר מאשר המצאות בדיוניות לחלוטין שקשה לנו להאמין להן, גם אם אחוזי הריאליזם שבהן גבוהים יותר. אם זה קרה - נחה דעתנו, כי זה באמת יכול לקרות. אבל אם זה לא קרה - עדיין - אז פחחחח, איזה שטויות. אין דברים כאלה.


הביקורת של אלון דה אלפרט. סוג של שלמות.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=100246


אם אני צריכה לסכם (מה, כבר נגמר?) אז יש פה יצירה יפה, מתוחכמת ורבת דימיון של איש ספר מוכשר, רהוט, אינטליגנטי ונחמד שיודע לכתוב ויודע לרקוח סיפור, וזה מה שאני מצאתי: סיפור. סיפור שכרוך בעטיפה של ספר. לטעמי האישי הוא היה צריך עיבוי והשמנה.

הייתי רוצה שמסמרון ייקח את הכישרון שלו ויכתוב ספר שבו הרע הוא רע והטוב הוא טוב, ושיהיה עצוב ואפילו טראגי ואולי גם קשה ואכזר. בלי סלחנות ובלי הכאה על חטא ובלי חרטות ובקשות סליחה ומחילה. פחות צפיחית בדבש ויותר דבורים עוקצות.

הגילוי הנאות היחיד שלי הוא שאני מאוד מחבבת את מסמרון ושהוא חבר סימניה יקר לי במיוחד. את הספר קראתי בעותק פרטי משל עצמי.



מסמר, תעשה לי פנצ'ר. סליחה, ספר.



*נסו לגלגל על הלשון ג'יסר-א-זרקה.
ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. נחש נשך נחש. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה. ג'יסר-א-זרקה.
נכון שזה כיף?

"עומס תנועה כבד מג'יסר-א-זרקה לכיוון מנהרות הכרמל. שונרא החתול תיזמן 55 דקות. "
נכון שאתם מרגישים כמו קריינית פקקים בגלגלגלגלגלצ?
35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (אתמול)
האמת היא שאין לי ממש סטיקרים...
שונרא החתול (שלשום)
תודה, זה עזר לי. הנה הסטיקר הראשון שלך שהצלחתי לקלוט:
I love likes
זה שאין לנקוב בשמו (שלשום)
אם כך, אתן לך רמז.
והרמז הוא - על אחד מהסטיקרים והמגנטים שמקיפים אותי, כתוב: לעולם אל תגידי "אני לא מצליחה"
שונרא החתול (לפני 4 ימים)
ערגה, חן חן.
שונרא החתול (לפני 4 ימים)
זשל"ב, אני מנסה לדמיין גם את סביבת העבודה שלך.
אני מנסה להתחבר בחיישנים טלקינטיים לסטיקרים ולמגנטים שמקיפים אותך ולקרוא מה כתוב בהם.
בינתיים אני לא מצליחה.
ערגה (לפני 4 ימים)
יוצא מן הכלל!
להלך בין הטיפות ולא להרטב, זו חתיכת משימה.
יופי של הצלחה. שזירה עדינה ויפה בין דעתך הכנה והישרה על הספר, לבין כבודו במקומו מונח של הסופר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 ימים)
לא מסכים במאה אחוזים עם הנאמר על הספר, אך עם הנאמר על הסופר, אני מסכים בהחלט!
אהבתי את רעיון הסטיקרים. אחלה משפטים המצאת.
שונרא החתול (לפני 6 ימים)
יפה כתבת, חני.
נקווה שההיריון של הספר הבא של מסמרון לא יהיה היריון של פילים אבל שכן ייצא לו ספר שמן :-)
חני (לפני 6 ימים)
זה פשוט מאוד. מסמר או עקרב כתב ספר ברוח דן. ודן כמובן יש רק אחד אז ברור שהספר יהיה מיוחד. גם בעליות שלו וגם במורדות שבו.
הספר נותן קצת הצצה לדן שאנחנו מכירים מפה וזה כבוד גדול. דן הספר הבא שלך. כמו תינוק יגיע כשתהיה מוכן בשבילו.
ולך שונרא אין מילים בפי על גאונות/ יצירה
שכתבת כאן.
אור קרן (לפני 6 ימים)
"חתולים זה תמיד purrrrrrfect" - מתוך הביקורת המושלמת שלך על "בניגוד להוראות היצרן".
שונרא החתול (לפני 6 ימים)
מיכל, עדיף חתחתחתחתול {^-:-^}
שונרא החתול (לפני 6 ימים)
מיסדי חניתה בטוח השתמשו באיזה מסמר אחד או שניים. ומן הסתם היה גם לפחות עקרב אחד בשטח.
רץ (לפני 6 ימים)
לפי הביקורת שלך חשבתי שמסמרון עלה על הקרקע יחד עם מייסדי חניתה, אבל כנראה שכיום חומה ומגדל לא תמיד מתחברים, אגב שמעתי היום בארגון שלי גרסה מודרנית, אם אתה רוצה לנצח את היריב שלך, מנהל עמית בארגון שלך שרוצה להשתלט על טרטוריה, תציב מהר עובדות בשטח - חומה ומגדל, גם אם לא מדובר בתכנון סדור.
מיכל (לפני 6 ימים)
אבל על משקל גלגלגלגלגלצ, אני לא מפסיקה לזמזם בלבלבלבלון. זה נחשב?
שונרא החתול (לפני שבוע)
אף אחד לא באמת גלגל על הלשון את ג'יסר-א-זרקה. אני יכולה להוכיח את זה.
גם לא אלון בחושבו על מריאנו שמחקה את דRעי. באמת מחשבה קורעת. לקח לי רגע להבין למה דRעי.
קצר ולעניין (לפני שבוע)
אז אם לסכם בקיצור ולעניין: ביקורת מקסימה.
נעמי (לפני שבוע)
"...דמויות מאויינות" - את גאונה ושנורא מקורית
החן וההומור.. תזרקי לי קצת מהאבקה הזאת

חגית (לפני שבוע)
שונרא, כתבת ביקורת מופלאה,
שיש בה חן, משעשעת ובעיקר מאירה את נקודות החולשה בספר.
רק בשביל זה היה שווה לי להיכנס בשעת לילה זו לסימניה.
(הביקורת שלי נכתבה בכתב יד, ותקועה עם איזה מסמר...)

הערה למסמר-
לדעתי האישית, הכתיבה שלך לאחרונה עולה אלפי מונים על כתיבת הספר, כך שאין לך ממש "מחסום כתיבה". עלה והצלח.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע)
תרשו לי לא לצטט את עצמי

סתם, אני חושב איך מריאנו שמחקה את דRעי, היה אומר ג׳יסר א זרקה. כבר עשר דקות שאני חושב על זה
בת-יה (לפני שבוע)
yaelhar, אני הסתמכתי על "הייתי רוצה שמסמרון ייקח את הכישרון שלו ויכתוב ספר שבו הרע הוא רע והטוב הוא טוב" ומכאן שאני הבנתי את הכתוב באופן שונה.
yaelhar (לפני שבוע)
בת-יה, נראה לי שהיא אמרה בביקורת את מה שאת אומרת:
"טוב הלב, האופטימיות והסלחנות המופלגת של הדמויות לא הצליחו לשכנע אותי באמיתותן." למעשה מה שהיא אמרה - בסיגנונה הייחודי - הוא "אנא, הכנס קצת פלפל חריף לתוך הדבש (או שוקולד גודייבה) כדי להוסיף אמינות אנושית וטיפה של רשעות לטוב הלב הזה...
בת-יה (לפני שבוע)
שונרא, מתרעמת זה קצת מוגזם, אבל כן. העולם הוא לא שחור - לבן. הוא ערבוב של כל הצבעים. וצבעים, לטעמי, תמיד מעניינים יותר וגם יפים יותר מחד גוניות.
יש לך מושג כמה משעמם לדבר עם אדם שהוא רק טוב או רק רע? באותה מידה אפשר לדבר עם קופסת קרטון.
צב השעה (לפני שבוע וחצי)
"התרסקות" באמת סרט מעולה.
וגם הביקורת שלך.
וונדי פן (לפני שבוע וחצי)
קרובה של אלכסנדר :)
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
מסמרון, מה אמרתי על פחות צפיחית בדבש ויותר דבורים עוקצות? נו, תוציא כבר את העקרב שבך.
(אגב, כשקראתי את הספר רשמתי לעצמי הערה על משהו שנראה כמו פאלטה שלך, כי עקרב מסוים הוכנס לתיק ומאז לא נודעו עקבותיו. אבל זה היה עקרב ערמומי ומחושב והפאלטה הייתה כולה שלי. קבל ח"ח.)
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
אני אסתכל היום במדף המתוקים בסופר אם יש לנו את המוצר. גודייבה ( בני המשפחה שלי כבר מביטים בי במבט רציני ( רצחני): מה?! עוד לא התקלחת? לא הלכת לסופר??)

ורק לי הגודייבה מזכירה גוייבה?
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
וונדי פן (קרובה של פיטר?), תודה. איכשהו, כל דיון על מסמרון תמיד מגיע לשוקולד.
("ביקורת שורטת ומתחנחנת"? אני צריכה לעשות בדק בית.)

אפרתי, כבר קרו דברים מוזרים מאלה...

יעל, תודה רבה מאוד.
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
בת יה, אני לא בטוחה שהבנתי מה רצית לומר. את מתרעמת על העצות שנתתי למסמרון?
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
נורא רציתי לאכול גודייבה, אז פעם פרגנתי לעצמי באיזה דיוטי פרי גודייבה 95% מוצקי קקאו.
זה היה כמו לאכול בוץ.
גודייבה שמודייבה. כדורי מוצארט הם הכי לטעמי. וגם טעמי.
מסמר עקרב (לפני שבוע וחצי)
מה אומר ומה אדבר?
רגע קטן של אושר בשבילי, רגע קטן גדול.

אני חושב שזה מאוד קשה לכתוב ביקורת על ספר שנכתבו עליו כבר סקירות עד לזרא כי דומה שהכול כבר נאמר והכול כבר נכתב, ובכל זאת הצלחת לכתוב ביקורת שהיא לא רק מקורית ביותר, שנונה וכובשת, אלא מוסיפה ומנתחת את הספר, על מעלותיו ומגרעותיו, בצורה חכמה, נבונה ומאוד מדויקת.

תודה שקראת ותודה שכתבת ביקורת שהיא נפלאה בעיניי. אם וכאשר אצליח להתגבר על מחסום הכתיבה שרובץ עלי ולא מרפה, אשתדל להפיק לקחים, כי באמת תיארת את מגרעותיו של הספר בצורה מדויקת ביותר. "פחות צפיחית בדבש ויותר דבורים עוקצות" חייך אותי מאוד (טוב, כמו משפטים רבים אחרים). אולי איעזר במיודענו הכוורן – דבורים עוקצות זה התחום שלו...

רגע קטן של אושר בשבילי. מה קטן, איזה קטן, ענק!!!

ואגב, הביקורת של אלון היא באמת עילוי. פשוט כך.

ועוד אגב, אין על GODIVA.
http://www.godiva.com/
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
וונדי- תודה! נשמע טעים! אנסה אותו! אפרתי- מה זו האפליה הזאת? =(

סתם. זה באמת נכון. מסמר הוא בן אדם נפלא ועם טעם מצוין במוסיקה!
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
אהבתי את הביקורת, כרגיל.
נגעת בעדינות רבה בבעייתיות העיקרית של הספר.
וונדי פן (לפני שבוע וחצי)
השוקולד הכי אצילי שיש. אך אם לא התוודאת אליו אז אל, איך אומרים
once you go GODIVA...
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
את כותבת נפלא ומסמר הוא האיש הכי נפלא כאן. אם הוא יכתוב ספר עם חלקים קשים ואכזריים? מסופקני.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תעשו טובה ותכנסו: https://www.pitria.com/dad-makes-fun-of-daughter

אני נחנקת. XD
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מה זה גודייבה?
וונדי פן (לפני שבוע וחצי)
יופי, עכשיו מתחשק לי גודייבה!

ביקורת חתלתולית מעולה! שורטת ומתחנחנת.
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
שונרא החתול, עם כל הכבוד לרצונות שלך העולם הוא לא שחור לבן. 99% העולם הוא גוונים של צבעים שונים.
לא קראתי עדיין את הספר, כך שאני לא יכולה להביע עליו דעה, אבל מהיכרות עם החיים ברור לי שלכל אדם יש תכונות רבות ושונות ולעיתים תכונות מסויימות הפוכות אחת לשניה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
אני ביניהם. [יאללה, שונרא, אם את רוצה.. אפשר לסדר לך איזה מקום טוב בביקורת הנבחרת אם איזה שוחד נחמד (;] [וטובות הנאה!]

והתעריף: מיליון שקל!
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
מי הם העורכים ומה התעריף המקובל לשוחד בחירות העורכים?
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
בסדר. אין בעיה. כוורן, למה לא? אם הביקורת תמצא חן בעיני אחד העורכים אז ייתכן ואתה תוכל להיות בביקורת הנבחרת. מה שכן, אתה בביקורות האהובות, זה גם משהו...

וכוורן, התעלם בבקשה מההודעה ששלחתי לך. לא חשבתי שהספקת לקרוא את הכתוב כאן חח
הכוורן (לפני שבוע וחצי)
שונרא , תודה . סקאוט , הכל בצחוק . אבל בכל זאת, כנראה אני כבר לא אגיע לביקורת הנבחרת ...
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
תודה, סקאוט וכוורן.
סקאוט, הניסוח של כוורן מצחיק ושנון ומתאים לסיטואציה שבה הוא נכתב. אני מציעה לך להרפות קצת.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
הכוורן, אני חושבת שהבדיחה שלך מזמן סר טעמה. בהתחלה זה היה בסדר אבל עכשיו זה כבר די מעיק. אולי זו רק אני אבל יש לי הרגשה שאתה צוחק על חשבוני.
הכוורן (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעולה ( ובכלל לא מהולה )
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
שונרא! אין על מסמר! אין! גם עלייך אין. (: נראה לי שזו בקשה קצת קשה מדי לבקש ממסמר לכתוב ספר שהרע הוא רע, מכיוון שכפי שאמרת, הוא אדם מכיל ומבין וקשה לי לתאר שהוא יכול לכתוב על דמות רעה!

ושונרא, הינה הזמן להתוודות: אני חייזר!

סתם, לא, עכשיו באמת: אני לא חייזר ולא קראתי את הספר של דן..אבל זה בר תיקון!! אני אתקן את השגיאה החמורה! יום יבוא!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ