אין זה ספר קריאה במשמעותו הרגילה ואין זה רומן.
זהו ספר הגות על האלימות הבלתי מתפשרת והמתחשבת, השמדת העמים והגזעים ה"נחותים", ממש כמו שמסלקים עשבים שוטים, כדי לתת לעץ או גידול "חיובי" להתפתח.
העניין הוא שמדובר באימפריאליזם כלכלי של המעצמות במאה ה-19 ובראשן אנגליה, גרמניה ובלגיה. מעניין שהולנד אינה מופיעה ברשימה.
הכותב, סוון לינדקוויסט, יוצא למסע בדרכי העבדות וההשמדה באפריקה, ובתוך כך הוא יורד לשורשי האלימות הנפשית של היחידים ושל הקבוצות כמו משפחה, שכבה שלטת ועם.
לינדקוויסט משלב ביטוי לתפיסה זאת גם ממבטו של השולט כפי שמתבטא אצל הסופר הגרמני קרל מאי, על השמדת האינדיאנים באמריקה, או הרפתקאותיו של וינטו יד הנפץ במזרח התיכון. בתוך כל זה הוא מביא את המוטיב הביקורתי כמו שמופיע אצל הסופר הפולני ג'וזף קונרד, בעיקר בספרו בלב המאפליה.
המנוע העיקרי להשמדה עם הוא כלכלי. הבלגים שלטו בקונגו תקופה ארוכה בשופי ונחת. הם לא היו חסידי אומות העולם ביחסם לילידים, אבל שמרו על ריחוק ועליונות "סבירים".
הדבר משתנה עם המצאת צמיג הגומי לכלי רכב על ידי דאנלופ. ברגע זה "מגוייסים" כל התושבים של קונגו להגדלת תפוקת הגומי, בין השאר, בהיתר של המלך ליאופולד, לכריתת ידיים של כל יליד על כל עבירת משמעת. הדבר מתורגם ל"מכסת" ידיים כרותות, כדי להוכיח משמעת, או ביצירת מצב של חוסר משמעת בדרום אפריקה, כדי שמייסד הצופים, באדן באדן, יוכל להוכיח את "נוכחותו".
מכאן מתפצל המחבר לשני כיוונים: המקור לאלימות בגרעין המשפחתי, בבחינת "חושך שבטו שונא בנו", והתפתחות תיאורית "מרחב המחיה" של הלאום, כפי שהתבטא אצל הגרמנים והטורקים. השמדת הנחותים, כפי שציינתי, היא חלק מ"צורך" זה.
הספר מציין כי היתה בעיה לוגית "קטנה" עם היהודים, כי הם לא היו נחותים, אבל היא " נפתרה", והסדר חזר אל
כנו. כמה מוזר, שגם בתקופה ההיא היה לתקשורת, לאקדמיה ולמערכת המשפט תפקיד חשוב בהאדרת מגמות אלו.
לדוגמה, סטנלי נלחם בסודן במהדי ו"הציל" את אמין פאשה (שהתגלה כסוחר יהודי), מתקבל, למרות הביזיון של פעולתו, בכבוד מלכים, תרתי משמע, על ידי האצולה האנגלית, העיתונות וקבלת שרשרת תארים אקדמיים ואחרים. בתוך כך, נשכחה העובדה כי נטבחו כמה אלפי ילידים והתוצאות היו עלובות (המהדי כבש את חרטום). זה נתן לקיצ'נר הזדמנות ל"שחרר" את חרטום ולקבל צל"שים, על פי עקרון הצל"שים המוכר.
הספר אינו קל לקריאה. כדאי לעיין בו ולקבל מושג על יסודות האלימות שרווחים גם בדורנו, כמו היפנים במלחמת העולם השנייה, דאעש, שהרציונל שלו מתואר יפה סביב תופעת המהדי באסלאם, וכלה בסוריה שבה מותר לשפוך חומרים רעילים בכמויות מסחריות על אזרחי המדינה למען שלטון.


















