אנחנו עוברים דירה ואנחנו זורקים טונות ספרים שהבית מלא בהם וחלקם לצערי אפילו לא קראתי. ותוך כדי כך נתקלתי בספר הזה שלא הוד ולא הדר לו, איכשהו התחלתי לקרוא בו והוא מאוד מיוחד קודם כל בגלל שהוא מביא אלינו עולם אחר לחלוטין ממה שאנחנו רגילים ומכירים. מדובר בזיכרונות מאוד מסוימים של מיקאל ניאֵמי, שהוא כותב שוודי שגדל כילד ונער באזור סְפָר קרוב מאוד לגבול עם פינלנד ושבו חלק גדול מהתושבים היו בעצם פינים, שהתגלגלו איכשהו לשוודיה. הוא מתאר ילדות כפרית מאוד צפונית של קור, קרח, "זוהר צפוני" ואפיזודות מרתקות שקרו לו ולחבריו שם. הוא עושה זאת עם הרבה הומור וחן שנותנים נופך מיוחד לדברים גם כשקורים שם דברים לא ממש מצחיקים. פה ושם יש משפטים בפינית (שמתורגמים בשוליים כמובן) וגם הם נותנים משהו מהטעם המיוחד של הסֵפֶר הזה. הוא כותב עם המון אהבה וגעגועים לאותן משפחות כפריות של "אנשים פשוטים" ולחבריו הקרובים. מאוד אופייני למשל הקטע לקראת הסיום שבו במסיבת יום הולדת של אדם זקן משתכרים כל הנוכחים בצורה פרועה עד אובדן חושים וגם הכותב וחבריו אינם טומנים את ידם בצלחת... (אלכוהוליזם היא אחת "המחלות" של האזורים הללו) בכל אופן אני מאוד נהניתי מהקריאה בספר וניכר שהמתרגמת הטובה גם "בקיאה בחומר" כשמוזכרים שמות שיש צורך בהסבר לגביהם...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
