היינליין בשיאו.

ספר עמוק, חכם, גדוש בפילוסופיה הרדיקאלית של המחבר על חופש, על נורמות חברתיות, על שלטון ומשטר.

הספר מתובל בביטויים משפות רבות (רוסית, ספרדית, צרפתית, גרמנית, שבדית [!!!], בטח יש עוד שלא שמתי לב אפילו) כדי לייצג את הקוסמופוליטיוּת של זירת ההתחרשות - הירח.
בספר הירח הוא מושבת עונשין אליו מוגלים פושעים מכל העולם. חלקם עובדים בעבודות כפייה, אך רובם, למעשה, פשוט נמצאים שם ולא ממש מסוגלים, או רוצים, לחזור.

קודי ההתנהגות שונים לגמרי. אף על פי שאין שום חוק - אנשים נוהגים בדרכים מסויימות ולא סוטים ממנה (היחס לנשים, לדוגמה) - מתוך ידיעה ברורה שהם או יחוסלו, או פשוט יתעלמו מהם (נידוי חברתי).
ההתפתחות הטבעית של הנורמות מקבילה לרעיון האנארכיסטי. גם בהעדר חוקים, בני אדם ידעו להסתדר, וימצאו את החוקים שלהם.

מעבר לזה, הספר גם מלא בהתפלספויות הנוגעות בהפיכה. התיאוריות, התכנונים והיישום - פשוט גרמו לי להתמוגג.

פן נוסף מאוד משעשע בסיפור (ששיעשע אותי גם במקומות אחרים) הוא הרובוט ה"אנושי". המחשב המרכזי בסיפור (זכרו, הסיפור נכתב ב 1961) הוא כל כך חזק ומשופר שהוא הצליח לפתר רגשות, והוא מנסה להבין את חוש ההומור האנושי. הוא גם מלא בתעוזה וחוצפה משעשעת.

זה סיפור יחסית כבד, לא בהכרח יתאים למי שיש לו מצב רוח למשהו קליל. ומן הסתם, כמו תמיד, מוצמדת תווית האזהרה : "זהירות, מדע בדיוני לפניך".
אבל זה בהחלט שווה את זה. לדעתי :)

בחוגי המדע הבדיוני שבהם אני מסתובב, נחשב הסופר רוברט היינליין לאחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים בכל הזמנים. הוא כתב ספרים רבים, שחלק גדול מהם תורגם לעברית. שני הספרים המשמעותיים ביותר שלו הם "עריצה היא הלבנה", ו"גר בארץ נוכרייה". היינליין ידוע גם בדעותיו הקיצוניות ותפיסת העולם המוזרה שלו, והוא נוהג בספריו לפרטט עם אנרכיזם ופאשיזם.
בספר הנוכחי, "עריצה היא הלבנה", הוא מתחבר אל האנרכיסט שבו. הסיפור מתרחש בעתיד הרחוק. כדור הארץ סובל מפיצוץ אוכלוסין, ושלוש המעצמות הגדולות – ארצות הברית, רוסיה וסין, מחליטות להגלות פושעים ועבריינים אל מושבותיהן שעל הירח. כך מתפתח לו על פני הירח עם, שמהווה מעין כור היתוך של כל העמים והגזעים שעל פני כדור הארץ, ודובר שפה שהיא בליל של אנגלית, רוסית ושפות נוספות. הם מכנים את הירח "לונה" ואת עצמם "לונאים". אין חוק במושבות האלו, מלבד קוד חברתי פשוט וברור שזהה לקוד החברתי הקיים בעולם הפשע – תן כבוד לאחרים, אחרת פשוט יחסלו אותך.
הירח הוא הכלא הפתוח היעיל ביותר. אין בו כמעט שומרים. מי שחי על פני הירח מעבר לפרק זמן מסוים, עובר שינוי בגופו עקב כוח הכבידה הנמוך שקיים בו, ומאותו רגע הוא פשוט לא יכול לחזור לכדור הארץ, כיוון שגופו לא יסתדר עם תנאי הכבידה השונים.
גיבור הספר, מני, הוא בן להורים מוגלים, ונולד על הירח. הוא טכנאי מחשבים גידם – זרועו נקטעה בתאונת עבודה, ובמקומה יש לו סט של זרועות מכאניות שונות – אחת לקידוח, אחת לעבודות תחזוקה, ואחת, חזקה במיוחד, למקרה שאנשים מעצבנים אותו. חלק מעבודתו כוללת לספק תמיכה טכנית למחשב על בשם מייק. להפתעתו, מייק מפתח מודעות עצמית (וגם חוש הומור פרוע למדי) והשניים נהיים חברים. כשמייק המחשב מספר למני כי לפי חישוביו המשאבים הטבעיים של הירח עומדים להיגמר בעוד שבע שנים, עקב ניצול אדיר של כדור הארץ את פני הירח, נותרת רק מסקנה אחת – להפוך את הירח למדינה עצמאית, ולהתנתק מהתלות הכלכלית בכדור הארץ.
מני ומייק חוברים לפרופסור אנרכיסט וחובב מהפיכות, ולצעירה בלונדינית כריזמטית בעלת השפעה רבה על בני המין הגברי, ויחד הם מקימים ארגון טרור שמטרתו לגרום לכדור הארץ להניח לירח ולאפשר לו להפוך למדינת לונה העצמאית.
אז איך שלושה מיליון פרחחים עניים יצליחו לגבור על כדור הארץ, המונה 11 מיליארד בני אדם, ויש לו פצצות מימן, ספינות חלל וצבאות ענק? מסתבר שכשיש הרבה נחישות ומחשב על לצדך, השמיים הם הגבול.
היינליין משתמש בסיפור כדי להעביר את רעיונותיו בנוגע לאופן שבו על כולנו לחיות – משוחררים מחוקים שכובלים אותנו, ונאמנים אך ורק לאחריות האישית של כל אחד מאיתנו. הספר סובל מבעיה ממנה סובלים כמעט כל ספרי המדע הבדיוני הישנים (נכתב בשנות הששים) – פשוט מיושנים מדי, גם מבחינת ההתנהגות של הדמויות, הסלנג, ההערות הסקסיסטיות, וכלה בטכנולוגיה שחלק ממנה מיושן למדי עבור הקורא בן המאה ה- 21.
חסרון נוסף של הספר, הוא שהיינליין מעמיס על הקורא פרטים רבים מאוד. אני מניח שהוא עושה זאת בכדי להעביר את רעיונותיו הפילוסופיים, וזה טוב ויפה – מדע בדיוני הוא דרך נפלאה להעביר מסרים אוניברסליים, רק שבדרך הוא שוכח שהוא גם מספר לנו סיפור.
אך מלבד ההערות הללו, הספר מומלץ ומעניין, ואף על פי שנכתב לפני יותר מארבעים שנה, עדיין מצליח להיות מקורי. בקיצור – "יחי לונה החופשית!"

נפתח באזהרה - הדעות של הספר הם... בוא נגיד שלא ממש קונבנציונליות. משהו בין היינלין הוא פסיכי מטורף עד לרמת ברוסיה הסובייטית הוא היה מאבד את חייו בתאונה מקרית. באופן כללי, היינלין היה סופר מדע בדיוני מפורסם מאוד, שכתב ספרים רבים וטובים אשר חלקם הגדול עוסקים בנושאים פוליטיים רבים ומגוונים, ולרוב תומכים בפאשיזם או באנרכיזם. היינלין הגדיר את עצמו כאנרכיסט רציונלי, ובספר זה שטח חלק ממשנתו האנרכיסטית.
כמו כן, יש את החיסרון הרגיל של ספרי מד"ב, ואני אביא דוגמא מספר אחר - יכול להיות אמצעי אחסון אלקטרוני נהדר שמסוגל לאחסן את כל המידע על היקום, אבל הוא יהיה דיסקט. כאילו, זה קצת צורם... גם בספר הזה יש את החיסרון הזה, כאשר מחשב על עובד עם נייר כדי לקבל פקודות תכנות. העולם טיפה התקדם מאז תקופת התוכנות על נייר...

אז אחרי כל ההקדמות, הספר מגניב. זו הדרך הכי פשוטה לתאר אותו, וכנראה גם הכי נכונה, כי איך אפשר להגדיר אחרת ספר שמכיל מתכון למהפכה ( מתכון טיפה יותר מורכב מ3 כוסות קמח, 2 כוסות מים, כף שמרים וכפית מלח, אבלל בכל זאת מתכון די מפורט ), מחשב עם פסיכוזות קשות, ואיש חינוך לא חינוכי בעליל?
אבל בנוסף לעובדה שזה ספר מגניב, הוא נוגע בשאלות מהותיות וקצת יותר כבדות. הממשל על לונה מזכיר את הממשל הבריטי על המושבות האמריקאיות ( כמו כן, יש כמה וכמה השוואות במהלך הספר ) משטר מגביל, שנוא, שלא טוב לתושבים. רוב תושבי לונה מכורים כבדים להימורים, אלכוהול, ובמידת האפשר גם לנשים. ללונאי הממוצע לא אכפת ממה שקורה סביבו אם זה לא נוגע אליו. כל אזרחי לונה פושעים או צאצאים של פושעים שהוגלו מכדור הארץ. עולם זה מכיל שני עקרונות חברתיים עיקריים:
א. אכדכאח - אין כזה דבר כמו ארוחות חינם
ב. אבולוציה חברתית פשוטה - יש מנהגים פשוטים, מי שלא ינהג לפיהם יגמור מפוזר על הירח. מי שלא יתאים את עצמו למציאות, פשוט לא ישרוד, וזה לא משנה כמה הוא מוכשר / מוצלח / חזק. גם אם תגיע משפחת פשע ללונה, ככל הנראה היא לא תשרוד יותר מדי זמן אם היא לא תרגיל את עצמה לסביבה.
עולם כזה הוא כבר עילה ליצירת ספר מעולה, מרובה קונפליקטים ושאלות. אבל מה קורה כשבעולם הזה, אדם רגיל מן השורה מצטרף בטעות למרד שנועד להקים ממשלה חדשה טובה יותר?
איך זה בטעות? מנואל, אדם גידם עם כשרונות ואיברים מיוחדים מפתח קשרי חברות עם מחשב גאון ששולח אותו למקום הלא נכון. אבל רק רגע, איך אפשר להיות חבר של מחשב? מייק הוא מחשב בעל בינה מלאכותית וחוש הומור כושל ( הכנס רפרנס מצחיק שלא שמעתי מאף אחד על הסיפור הקצר "הבדחן" - Jokester של אייזיק אסימוב ) עם בעיות נפשיות. מייק הוא נחשב היחיד מסוגו, ונאלץ לסבול עולם של מטומטמים ומפגרים שלא מבינים אותו ולא מתייחסים אליו כמו שצריך ( כן, כן, שמעתי גם בני אדם שטוענים את זה. אבל הוא באמת יחיד בעולם ). בתחילה מייק מתייחס למרד כבדיחה אחת גדולה, בעל חשיבות נמוכה ממחקר שהוא עושה על ההומור האנושי. מייק הוא גם מנהל המרד, מעלה רעיונות איך לנצח, מפתח תורת לחימה ובאופן כללי משגיח על המרד שיעבוד כמו שצריך ( קצת כמו אריק מ "מצרפי המקרים" ).
בנוסף למייק יש עוד דמות חשובה - פרופ'. פרופ' הוא איש חינוך עם רעיונות לא קונבנציונליים במיוחד, אבל רעיונות מעניינים. הוא תומך במרד מההתחלה, עוזר בניהולו, ודואג לדברים רבים. פרופ' גורם בסופו של דבר למהפכה המלאה על לונה, ושומר על קשרים עם ארץ על מנת להשאיר את תוצאות המהפכה כמו שהן.
שאלה מעניינת חשובה בה נוגע הספר - הייתה הפיכה, בסדר. מה עכשיו? מה אם השלטון החדש? האם הוא יהיה טוב יותר? איך הוא יטפל בכל הבעיות? רוברט היינלין בתור "אנרכיסט רציונלי" עובר בשאלות אלה בחצי השני של הספר. אנרכיה מוחלטת הרי בלתי אפשרית, צריך שיהיה סדר כלשהו, אבל איך זה יקרה? והאם הוא יהיה טוב יותר?
לסיכום, אני מאוד נהנתי מקריאת הספר ומהרעיונות המוצגים בו. אני ממליץ על קריאת הספר, רצוי בביקורתיות רבה כלפי הרעיונות שלו.

רוברט היינלין לוקח את רעיון המהפיכה ומשליך אותו אל המרחב המדע הבדיוני. לונה, הירח, היא מושבת עונשין. תושבי הירח חיים במערות ומרחבים אטומים שבהם זורם אויר מלאכותי. אחרי כמה חודשים של שהות בכבידה נמוכה עוברים שינויים פיסיולוגיים כך שקשה מאוד לחזור לכדור הארץ. הירח הוא, איפוא, מתקן כליאה ללא גדרות. מי שסיים את עונשו או אף נולד בירח כאדם חופשי נאלץ להשאר בה כתושב.
השלטון המרכזי, הסוהר, הוא שלטון שרירותי ומנוהל באורח מטופש. תושבי הירח ממורמרים על רקע מחירי המים הגבוהים שהם משלמים לעומת הרווח הזעום מייצור חיטה במחילות הירח, המיוצאת לכדור הארץ.
את המהפכה מנהלים פרופסור דה פז, המאמין באנרכיזם לוגי, כלומר בוחל בכל דרך שלטון אבל מבין, בהגיונו, שאין מנוס ממנו. מנואל גרסיה או'קלי דייויס, טכנאי ואיש המעשה של המהפכה, שהוא גם המספר של הספר. וויאומינג נוט, סופרוומן, סוג של גיבורה המופיע בעוד ספרים של היינלין, ואדאם סאלאן, המנהיג.
פרופסור דה פז מנתח את עניין המהפכות בצורה שיטתית עד שהספר הופך מעין 'מדריך מעשי למהפכה'. החברה האידאלית, על פי הספר, היא זו שאין בה לא משטרה, לא חוקים כתובים, לא מסים ולא מגבלות. האנשים בירח מנומסים להפליא, למרות שזו מושבת עבריינים, מהסיבה הפשוטה שאם תנהג באורח פוגעני, עלולים לזרוק אותך לחלל הפתוח דרך פתח המנעל הקרוב. כמו במערב הפרוע. הכלכלה האידאלית מתמצית בביטוי 'אין ארוחות חינם', כלכלה ליברלית של אנשים חופשיים ללא ניצול וללא אוכלי חינם וכנראה גם ללא עוני קיצוני.
תושבי הירח באו מכל כדה"א מהווים תמהיל תרבותי מעניין. אנגלית, ספרדית ורוסית מתערבבות ויש נוכחות גדולה של סיניים. כולם לומדים מכולם ומתערבבים ללא דעות קדומות.
מיעוט הנשים בירח יוצר מספר תופעות. אסור לגבר להציע הצעות מגונות לנשים ואסור להשתמש נגדן באלימות. לנשים מותר הכל. יש משפחות בהן לנשים מספר בעלים ויש משפחות 'טוריות' שבה כל צד יכול להביא עוד בן או בת זוג ונוצר מצרף של גברים ונשים שבו כולם חלק מאותה משפחה או משק בית.
ומי גונב את ההצגה? לא ילד ולא חיית מחמד אלא מחשב שפיתח תודעה. יש עוד מחשבים מדברים בסוגה הזו אבל זהו המחשב המעניין ביותר שקראתי אודותיו. 'מייק', המחשב, מבקש, לא פחות ולא יותר, לחמוד לצון. איך מלמדים מחשב לספר בדיחות?
העלילה זורמת, מפתיעה, מצחיקה, ממציאה מצבים בכשרון כתיבה אדיר. ספר המדע הבדיוני הטוב שקראתי !

ספר שקשה להפסיק לקרוא

העלילה רצה בקצב מהיר וסוחף,
אבל בניגוד לספרים אחרים גם גורמת לך לחשוב ומעבירה חלק מהמשנה של היינליין (גם בלוחמי החלל הוא עושה את זה מעולה)

בקיצור מהנה ומעורר מחשבה
מומלץ בחום

מדע בדיוני. ספר זורם, עלילה טובה, הומור.
יש התייחסות מדעית למצב של מגורים על הירח (מנעלי אוויר, חציבה לתוך האדמה וכו').
יש גם התייחסויות חברתית ופילוסופיות לגבי המשטר (מידה מסוימת של אנארכיה, אבל מושכלת) מבנה המשפחה (פוליגמיה), התמודדות חיובית עם נכות ועוד.
בתוך כל כך מעט ספר יש כל כך הרבה נגיעות מדע, חברה ועלילה, והכל משולב יפה ולפעמים גם בהומור. ממליץ בחום.

סיפור חביב אבל שיטחי משהו על הדמוקרטיה/אנרכיזם/דיקטטורה.
האומות המאוחדות החליטו לשלוח אסירים לגלות על הירח.
כמה דורות לאחר מכן נולדו שם אנשים שלא ידעו את אמא אדמה.
השתלשלות העניינים הובילה למסקנה שבעוד שנים אחדות, אם לא יחול שינוי, יהיה רעב וקניבליזם... הגיבור, היפה, הפרופ' והמכונה יוצאים לעצור את שפיכות הדמים ואולי אף לזכות בחופש המיוחל.