ובכן, בזמן האחרון אני מחפש לקרוא על מדיטציה. נתקלתי בספר הזה והתרגשתי, יצחק נבון, האיש החנון הזה שהיה נשיא לפני מלא זמן, לפני עידן ועידנים, כותב יומן אישי ואינטימי, ועוד על מדיטציה בבורמה, ועוד בזמן שהיה עם בן גוריון, נשמע כמו הזיה בדיונית חח
אז קראתי, ספר קצר ולא מעמיק כמו שחשבתי, אבל בהחלט מפתיע לטובה. כל זמן הקריאה לא הפסקתי להעריך את האומץ שהיה ליצחק ואת הראש הפתוח. מסתבר שאנשים רוחניים תמיד היו ותמיד ישנם ותמיד יהיו. כן ירבו כמותם בישראל ובעולם.
אז לא הייתי הכי ממליץ לקרוא, אלא אם כן אתם נהנים ממסמכים היסטוריים.
בכל אופן, אני די נהניתי..

"אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי. ואת התבונה בין השניים".
מי שרוצה להבין את התפילה הזו, המוכרת בכל העולם, שיקרא את עצותיו הפשוטות והגאוניות של ספר קצר ונהדר זה.

פעם מזמן, פגשתי בחורה שהגיע מרוסיה, היא התחילה לדבר איתי פתאום על איזה אשה אחת, כאילו מהאגדות, שהיא חיה ביער ברוסיה, יש לה עניינים עם עצי ארז, והיא קשורה לחיים רוחניים טבעיים תמימיים ומסתוריים. מאז פגשתי עוד כמה אנשים ממוצא רוסי שסיפרו אותו סיפור. ששאלתי אחד מהם על אנסטסיה, בזמן שקראתי את הספר, הוא ממש התלהב וכמעט התחיל לקפוץ במקום ואמר לי "מאיפה אתה מכיר אותה? איך שמעת עליה"...
האשה הזאת, אנסטסיה, ממה שקראתי עליה בספר היא ממש מיוחדת, לא יודע אם זה אגדה או אמת לאמיתה, אבל אני מאמין שקיימים אנשים כאלה, כי זה דיבר לי למקום הכי אמיתי, פשוט וחכם.
כתוב ממש בהתחלה שמומלץ מאוד, לטענת אנסטסיה, לקרוא את הספר בטבע, בלי צלילים מלאכותיים. זה תורם לתפיסה טובה יותר של המסרים. כך עשיתי חלק מהזמן.
יש לאנסטסיה ידע רב על איך לחיות, חקלאות, חינוך ילדים, אהבה, חוצנים, טכנולוגיה ועוד. אפשר לומר שהיא "מוארת" וצאצאית למוארים מאז ומתמיד.
אני למדתי הרבה מהקריאה, הרגשתי באמת התעלות רוחנית ותקווה לידע חדש. גיליתי חכמה ואהבת החוכמה. ובעיקר פשטות וכנות.
תהנו...
ניתן להשיג את הספר ברשת.

ערב ישנוני אחד, הייתי אחראי לילה במרכז גמילה, חיפשתי משהו לקרוא, מין דחף, כאילו אני מנסה לאתר משהו, הייתי בטוח שיש משהו שם שמחכה לי כדי להעביר את הלילה בנעימים. מצאתי בקומת הקרקע שתי ספרים, אחד על סיפור של כומר מיוחד מניו-יורק שעוזר לנוער במצוקה וכל חוויותיו, מאוד נהניתי מהספר הזה והוא נתן לי לדעת שבאמת יש כזה כח שנקרא אמונה והרגשתי שהכח הזה מחפש אותי. הספר השני היה ספר מוזר, קרוע ועזוב, ללא כריכה, ללא שם, רק היה כתוב "סיפורי מעשיות", אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, אני אוהב מעשיות וגם אין לי משהו אחר לקרוא. באמצא הסיפור הראשון הרגשתי כאילו אני קורא משהו לא מהעולם הזה, ממש הופתעתי, לכאורה ספר עלוב של מעשיות, אבל יש איזה עומק על גבול המיסטי, כתיבה מתוחכמת, עשירה, רומזת, מפולפלת ובקיצור, יש פה משהו מיוחד, בשבילי ובכלל. אני אמנם לא דתי, אבל רבי נחמן הוא כמעט הדתי היחיד שאני אוהב ומרגיש קשר אמיתי וחי איתו. רוצו לקרוא ולהתרשם מספר לא דתי עם עוצמות.
ניתן למצוא ברשת את הספר חדש לגמרי במחירי עלות, למשל ב"קרן רבי ישראל דב אודסר".

ספר נפלא. מלא תמימות ואהבה. וילי וונקה הוא מבוגר שלא שכח את הילד שבו. אני ממש נרגעתי בקוראי את הספר הפשוט הזה. ספר מלא בערכים חשובים כמו הערכה של היש, צניעות, ענווה, תקווה, אמונה, נתינה, קריאת ספרים (כן מפתיע, כתוב במפורש באחד השירים בפנים), דמיון, ראש פתוח וביטחון בעצמנו וכנראה עוד.. מומלץ לכל מי שיש בו עדיין ילד, ורוצה לתת לו חיבוק גדול.

כרגע סיימתי ללמוד, לחוות, להתרגש, להפנים, לעצור רגע, לנשום, לשמוח, להתחרט, להחליט להיות שונה, לקנא, להתבלבל, אבל בעיקר ליהנות מהספר המופלא הזה. מומלץ בעיקר לנשים. מומלץ בעיקר לגברים. מומלץ לבני אדם באשר הם או הן. אין לי מספיק כח או מילים או מגוון רגשות כרגע בשביל לדייק ולהאריך בביקורת שלי, הלוואי והיה לי יכולת כתיבה מיוחדת, ואני בסדר עם זה, בכל מקרה - למדתי על נשים, על החיים, על עצמי. שבאמת הכל בסדר, אני בדרך טובה, שיש עוד לאן לשאוף, שלא הכל ברור ורק לשמור על ראש פתוח. הספר מסיים בסיפור של אשה דתייה שמלא חוכמה ואושר, מעט מידיי לבטים לטעמי. בעברי הייתי חוזר בתשובה ועד היום זה מקום שנוי במחלוקת. מקווה ומאחל לי ולכולן ולכולם שנהיה אמיתיים מספיק ונלך לקראת הנאה בכל המקומות, בעיקר במיניות. א מ ן...

היי חברים, תולעי ספרים, רגישים ורגישים פחות, אנשים כלבבי. בזמן שקראתי את הספרון המתוק, הפשוט, התמים והענוו הייתי ממש מרחף בנעימות אינאלקטואלית רגשית חמימה. ממש כותבת כמו חברה ותיקה, מנסיונה, מכוחה ותקוותה. אני טיפ טיפה יותר חכם ומאושר מאשר לפני הקריאה. קראתי, ואימצתי בעדינות את העצות שלה ללב, כי, משום מה, אני סומך עליה, היא פשוט מותק. מאדאם דו שאטלֵה, כפרה עליה.

כרגע גמרתי, סליחה סיימתי את הספר הטוב ביותר כמעט שקראתי. מדע בדיוני, מסתבר, זה יותר סיפור על עומק נפש האדם. זה לא המדב הראשון שלי, אולי השלישי ואני כבר מכור. הספר הזה מדהים, גאוני, מותח, מטלטל, כנה ואמיתי. אין לי מה להוסיף, באמת, ממליץ לכל מי שנפשו חשובה לו, לכל מי שאוהב מחשבות כנות ורגשות עמוקים ורעיונות גדולים. ובעיקר מי שנמשך למדעי החברה, הרוח, החומר, מדע, סוציולוגיה ועוד.
תודה לסנונית על ההמלצה..

אני ממש מתרגש מהסיום העוצמתי ברמות שהרבה זמן לא חוויתי. מדובר על רומן הומוסקסואלי, ברובו קיטשי ולא מתוחכם, אבל משהו כל כך לא רגיל וללא פשרות עשו לי את זה. לגבי איך הגעתי לקרוא את הספר המקסים הזה - התחלתי לאחרונה לגעת בפחד ישן שיש לי, הפחד מהפנטזיות המיניות ההומואיות שלי, זה ממש מבלבל ולא נוח. אז אחת הדרכים שלי לעזרה עצמית היא לקרוא על זה. אז חיפשתי ספרים רומנטים בכלל וחד מיניים בפרט, ומצאתי הרבה המלצות, בינהם התבלט והתנוצץ הספר הזה. אז אזרתי אומץ וקניתי ישירות מהמחברת (שלשימחתי חתמה על הספר לפני ששלחה בדואר). אז, היה לי קצת קשה לעכל אהבה וסקס בצורה הכי פשוטה וכנה בין גברים. זה שחרר אותי מהפחד, כן זה הצליח. אני לא אומר שעכשיו הכל ברור, אבל למדתי המון על אהבה וקבלת האחר.