כשהייתי צעירה ונלהבת, נהגתי לשוטט בסקרנות יתרה בשדות זרים כדי ללמוד את "עצמי". ועם השנים אני מגלה שאני עושה בדיוק את ההפך. מרבה לשוטט בנבכיי שלי, כדי להטיב וללמוד את "האחר" .
פילוסוף זן היה מנסח את זה כך: אם תרצה לצייר חרצית, הבט בחרצית במשך 10 שנים עד שתיעשה לה בעצמך .
ומה ההגיג הפילוסופי הזה שייך כאן ועכשיו להרמן הסה ?
אז בהקשר של נרקיס וגולדמונד – זה לחזור שוב לאותם הגיבורים שחברתי אליהם בעברי, וללמוד אותם בעיניים של מי שכבר עשתה כברת דרך והביטה עליהם מספיק זמן . ובמילים אחרות - לערוך איתם היכרות מחודשת . איתם ועם עצמי.
הסה - הוא סופר ומשורר גרמני, שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1946. ויצירותיו עוסקות בקונפליקט שבין קולו של השכל מול קולו של הרגש. קולם של התבונה והאיפוק מול תביעותיו של היצר. שני יסודות מנוגדים בתכלית. למעשה אפשר לומר שכתיבתו עוסקת בסיפורי מסע. של בין ההולכים בתלם לבין אלו הבוחרים בחופש. וביצירה הזו שלפנינו, "נרקיס וגולדמונד", הוא קושר לצורך כך בין שתי קצוות– בין נזיר לאומן. נרקיס הוא הנזיר וחברו גולדמונד –"פה זהב"- בגרמנית, הוא האומן. האחד -מחויב לאל, זה שגורלו ידוע ומוכתב מראש, הלוגי המוגן המסודר והקבוע המעניק שלווה ובטחון לכאורה, והשני -חילוני הנודד ממקום למקום שאינו מחויב אלא לעצמו, והחופשי לעשות כרצונו. ההפך ממנו .
הוא בוחר לנטוע את הדמויות שלו בתקופת ימי הביניים בגרמניה. תקופה אפלה שבה עינו הפקוחה של "האח הגדול", הכנסייה והדת, שלטו באורחות החיים של הפרט. טרום, טרום, טרום העידן החילוני שקרם עור וגידים ואפשר לאינדבידואל להשמיע קול. (דרך דמותו של גולדמונד החילונית, הוא מצליח לבטא את המרידה המחשבתית בכנסייה ובאלוהות).
ואני רק יכולה להניח שהסה בחר להקצין את הפערים על מנת לייצר מתח גבוה. קונפליקט חד יותר של תפיסות שונות ודרך חיים. חיי נזירות מול התמקדות ביצרים. חיי הגות מול חיים חושיים. וההקצנה הדיכוטומית הזו יוצרת סוג של בדידות גם אצל האחד וגם אצל האחר.
בן גוריון בזמנו טבע את האמרה ש"החובה צמודה לזכות". אז נגיד שנרקיס חי רק את החובה. את הקיצוניות שבה, ועוד בתוך הבית של האח הגדול... ואילו גולדמונד לוקח לעצמו רק את הזכות חסרת הגבולות. כך או אחרת שניהם נדונים לשלם את המחיר גם אם במודע או שלא ...
אז מה היה לנו פה ? (כמו שהגששים אומרים ...)
הכול מכל .
גילויים ומסעות, גבולות ופריצתם, רוחניות, מסתורין, חברות ותשוקה, דמיון מול מציאות קשה, הרמוניה ודיס הרמוניה בטבע ובאדם, והרבה הרבה קונפליקטים. המון. בין הטוב מול הרע האסור והמותר והרבה יצרים. כבושים ומתפרצים. בקיצור דילמות קיומיות .
וגם אם בסוף הרומן הנהדר הזה, האחד מציל את נפשו של השני, אין בכוחו לשנות את גורלו .
אגב הסה עצמו , עזב לימודים בבית ספר פרוטסטנטי על מנת להיות אומן. ולחזור אליו שוב באמצע החיים זה לעורר את יציריו לחיים ממקום חדש .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
