“#
אירלנד של שנות הארבעים של המאה העשרים היא מדינה דתית, שיראת הכבוד שרוחשים אנשים לכמרים (יחד עם טינה וכעס כבושים, ודי הרבה פחד גם) מאפשרת לאחרונים מרחב פעילות רב. הם חסינים מביקורת כלשהי ויכולים לעשות דברים ששום מגזר אחר אינו יכול. נשים וילדים פה הם רכוש הבעל והאב וכמעט כל פעולה – גם שהביאה לתוצאות חמורות – אם נעשתה בשם ערכים שמרניים מתקבלת ולא נענשת.

להיות הומוסקסואל באירלנד הזו זה לא רק פלילי. הנ"ל יכול לשלם בחייו ואף אחד לא יתן את הדין על הרצח הזה. ובכן – נשים חוטאות, תינוקות שנולדו להן, הומוסקסואלים, כל מי שמבזה את הדת או לא נותן כבוד למייצגי האל עלי אדמות, זה הנושא בסיפור הזה. הוא מסופר בגוף ראשון על ידי סיריל, שאומץ בינקותו. הוריו המאמצים מקפידים להבהיר לו שהוא אינו בן משפחה אמיתי ואימוצו הוא בכלל צדקה. הוא הומוסקסואל, עלוב ואומלל ומרגיש שהוא אכזבה לכולם ובעיקר לעצמו.

הספר נפתח בסצנה דרמטית: קהילה כפרית באירלנד הדתית-קתולית מכונסת בכנסיה למיסה של יום ראשון. כשהכומר מסיים את הדרשה, הוא פונה לחברי הקהילה וחושף לפניהם את אחת הנערות, בת 16, כמי שהרתה בחטא(!), מטמאת בנוכחותה את משפחתה ואת קהילתה ודורש מהוריה לסלק אותה מביתם. הוא עצמו משליך אותה באלימות מהכנסייה.

בוין יודע לספר סיפור ומצליח לטפל באופן דרמטי ומרתק בנושאים בהם בחר. אבל לא הצלחתי להתחבר לדמויות, מעבר להתעניינות בסיפורים המרתקים. דמותו של סיריל ושאר הדמויות, שחלקן מוזרות ותמהוניות, וחלקן מקוממות לא הצליחו ליצור לי חיבור אליהן. אין לי התנגדות לתיאורי סקס בספרים שאני קוראת, אם הם רלוונטיים לסיפור ואם הסופר יודע לכתוב אותם (לא מובן מאליו). בסיפור הזה יש המון תיאורי סקס של גברים, כולם עלובים ודוחים, ששיעממו אותי כשלא דחו אותי.
רב המכר המפורסם ביותר של בוין "הנער בפיג'מת הפסים" (שלא קראתי ולא אקרא) מראה שאין לו בעייה לכתוב סיפור על השואה, שכל הקשר שלו אליה כאירי יליד 1971, הוא סיפורים שקרא והציתו את דמיונו. חלק מזה זלג גם לספר הזה.

הספר קריא ולא משעמם. אני די בטוחה שבוין מכיר היטב את אירלנד השמרנית (ודאי טוב יותר מאשר את גרמניה הנאצית...) למרות שלכאורה הוא כבר גדל במקום יותר ליברלי מהמקום בו חיו דמויותיו. עדיף היה לספר בן 493 העמודים עורך אגרסיבי יותר, שיקצץ ויגזום את המיותר הרב – זה היה מועיל מאד לספר הזה.”

“סיפור חיים מרגש ומלא אירועיים דרמטיים של גבר הומוסקסואל באירלנד של אמצע המאה ה-20. בסיפורו שזורים סיפורי חיים מרתקים לא פחות של בני משפחתו וחבריו.
להלן המלצה של Copilot:
הספר עוקב אחרי מסע חייו של סיריל אייברי, גבר שנולד בנסיבות לא שגרתיות באירלנד שמרנית, ומנסה להבין מי הוא באמת בעולם שלא תמיד מקבל אותו.
דרך תחנות שונות בחייו, הקורא נחשף לשאלות עמוקות של זהות, אהבה, שייכות ומחיר הסודות.
בוין משלב הומור דק לצד רגעים מטלטלים, ויוצר דמויות חיות ומלאות מורכבות.
בלי לחשוף יותר מדי – הסיפור נוגע בקשרים אנושיים בלתי צפויים, בבחירות שמשנות גורלות, ובכוחם של רגשות שמכסים אותם לאורך שנים.
זהו ספר רחב יריעה שמסופר בקול ייחודי, עם קפיצות זמן שמעשירות את העלילה ומוסיפות לה עומק.
הוא מצליח להיות אישי מאוד ובו בזמן גם להאיר תקופה והקשרים חברתיים באופן חד ומדויק.
זה רומן מרגש, חכם ולעיתים גם כואב, שמצליח להישאר איתך הרבה אחרי סיום הקריאה.
מי שמחפש ספר שגורם לחשוב, להרגיש, ואפילו לחייך לרגעים בתוך סיפור לא פשוט – זה ספר שכדאי מאוד להכיר.”

“סיריל הגרביל נולד מחוץ לנישואין באירלנד הקתולית שנוהלה ע"י כמרים מתחסדים ,נמסר לאימוץ ועובר ילדות עשוקה .
משיכתו לבני מינו נחשבת עברה פלילית לפיכך נעשית במחשכים .
גון בוין מטיב לתאר את הכמורה הקתולית באירלנד ,התקופה ,בלפסט ,האי אר אי חוסר הסובלנות כלפי הפרוטסטנטים וההומוסקסואלים מאבק של סירל לגלות מיהו.
ו גם לגלות את אמסטרדם
לא אהבתי את המציצנות לפרטי חיי המין ההומוסקסואלים ,ותאורי מין בוטה המתוארים בפרוט יתר
.
פגישה אצל ד"ר דוריש ע"מ 182 "אין הומוסקסואלים באירלנד"
"העניין הוא דוקטור שלא התפתחתי בדיוק כמו שהייתי אמור להתפתח ...ראשית אמר ד"ר דוריש אל תחשוב שאתה יחיד במינך .הרבה מאוד גברים הרגישו כמוך לאורך הדורות ,מיוון העתיקה ועד ימינו. סוטים מנוונים וחולים קיימים משחר הזמנים ,אז אל תחשוב לרגע שזה משהוא מיוחד. יש מקומות שבהם אפשר לחיות ככה בלי שאף אחד יניד עפעף. אבל מה שחשוב לזכור הוא שאסור לך לממש את הדחפים המגעילים האלה .אתה בחור קתולי טוב והגון...זה נכון הוא המשיך שיש הומוסקסואלים בעולם באנגליה יש הרבה ,צרפת מלאה בהם. באמריקה לא הייתי אבל אני מתאר לעצמי שגם שם יש לא מעט. יש להניח שזה לא נפוץ כל כך ברוסיה או באוסטרליה אבל להם יש סטיות אחרות.
וזה מה שאתה צריך לזכור :אין הומוסקסואלים באירלנד"
סיריל עוזב לאמסטרדם .
סירל בורח לניו יורק HIV ומאבד את אישו
סירל חוזר לאירלנד
ספר שווה קריאה”