#
אירלנד של שנות הארבעים של המאה העשרים היא מדינה דתית, שיראת הכבוד שרוחשים אנשים לכמרים (יחד עם טינה וכעס כבושים, ודי הרבה פחד גם) מאפשרת לאחרונים מרחב פעילות רב. הם חסינים מביקורת כלשהי ויכולים לעשות דברים ששום מגזר אחר אינו יכול. נשים וילדים פה הם רכוש הבעל והאב וכמעט כל פעולה – גם שהביאה לתוצאות חמורות – אם נעשתה בשם ערכים שמרניים מתקבלת ולא נענשת.

להיות הומוסקסואל באירלנד הזו זה לא רק פ

ברונו בן התשע חוזר מבית-הספר ומגלה שחפציו נארזים בארבע תיבות עץ גדולות. כאן מתחיל סיפורו המרתק של ילד גרמני סקרן וחובב תגליות, אשר נשלח הרחק מביתו הגדול שבברלין אל אזור מבודד כאשר אביו מקבל קידום בעבודתו המסתורית. ברונו לא יודע במה אביו עוסק בדיוק, הוא יודע רק ש"לנאצירר יש תכניות גדולות בשבילו". הוא יודע רק שהוא רוצה להישאר.

בגוף שלישי, דרך עיניו התוהות של ילד שובב, מתאר <mark>ג'ון בוין</mark> את אחת התקופו

הספרים עדיין בארגזים ולי אין את כוחות הנפש להתחיל לפשפש ולבחור בקפידה. אימצתי לי את המודל של שליפה באקראי וכמו שאומרים, מה שיוצא אני מרוצה.

אני עוצמת עיניים ומקווה מאוד שייצא ספר שיקלע לטעמי, שלא אצטרך להתחיל להסתבך יותר מידי בחיפושים ואז המחשבות צצות ואיזה ספר ולמה דווקא עכשיו ואז אני מתחילה להתמהמה בבחירה (גם ככה אני אדם שלא קל לו לקבל החלטות) בבקשה שהגורל יחליט טוב בשבילי!

ברונו, ילד הח

סיפור חיים מרגש ומלא אירועיים דרמטיים של גבר הומוסקסואל באירלנד של אמצע המאה ה-20. בסיפורו שזורים סיפורי חיים מרתקים לא פחות של בני משפחתו וחבריו.
להלן המלצה של Copilot:
הספר עוקב אחרי מסע חייו של סיריל אייברי, גבר שנולד בנסיבות לא שגרתיות באירלנד שמרנית, ומנסה להבין מי הוא באמת בעולם שלא תמיד מקבל אותו.
דרך תחנות שונות בחייו, הקורא נחשף לשאלות עמוקות של זהות, אהבה, שייכות ומחיר הסודות.
<mark>בוין</mark> משלב

וואו איזה ספר קראתי אותו ביומים, אין לי מילים לתאר את הספר הזה פשוט מדהים, הספר מספר על ילד בשם ברונו שעובר לגור ליד מחנה ההשמדה ושם פוגש את שמואל ילד יהודי שניי' הילדים בתחברים ונהפכים חברים, למרות שהם לא נפגשו ממש, רק מאחורי גדר התייל שמפרידה בניהם, הספר מסופר מנקודת מבטו של ברונו ילד בן תשע, מומלץ בחום לא רק לילדים

מכירים את זה שמרוב שמשהו עד כדי כך טוב אתה מפחד לתאר אותו כדי שהמילים לא יהרסו? זה בדיוק מה שקרה לי עם "הנער בפיג'מת הפסים".
סיימתי את הספר לפני שבוע ואני עדיין מוצאת את עצמי חושבת עליו. הוא השאיר עליי כזה רושם עצום ,שקשה לתאר אותו במילים.הרגשתי כ"כ טעונה רגשית אחרי שקראתי אותו ודווקא בגלל השפה הילדותית והתמימות העצומה שגובלת בניתוק מהמציאות. אולי דווקא בגלל זה מבוגרים יכולים למצוא את עצמם נשבי

הרגשתי צורך לכתוב כמה מילים על השואה. איכשהו נפלתי על הספר הזה. כך שהסקירה לא תהיה עליו ספציפית, אלא על כל הנושא בכללות.

אחד מקרובי המשפחה שלי מתנדב בארגון וולנטרי גדול, שכולכם וודאי מכירים אותו. זה ארגון שבעיקר משאיל ציוד רפואי לזקוקים לו, ומפאת הצורך הגדול בציוד רפואי, היוקר של ציוד כזה וותיקותו של הארגון – יש לו המון סניפים, מדורים, מחלקות וראשי צוות.
ראש הצוות של הקרוב שלי היא אישה גרמנייה

אביו של ברונו הוא קצין אס.אס. נאצי המקודם לתפקיד
מפקד מחנה עבודה והשמדה, לשם עוברים הוא ובני
משפחתו.
הם מתכוונים לחיות חיים נורמליים ככל משפחה.
אך את האמת אף אחד מהם לא יודע לא אשתו, לא
שני ילדיו. הבית בו גרים משמש גם כמפקדת המחנה.
בבית חי גם העוזר של מפקד המחנה קצין צעיר
שבמהותו גלום הנאצי הקלאסי הרומס והאכזר
וגם אסיר יהודי שהיה בעברו רופא והיום כאסיר
כעובד כפיה במחנה משמש כשרת עושה

השעיית אימון. קוראים לזה. זה מה שקורא נדרש לו בקריאה של ספר, כי קורים בעלילה כל מיני צירופי מקרים, דברים שמסתדרים יחד או סתם בלתי ייאמנו. בכל עלילה. גם בזאת שמתיימרת להיות מציאותית לחלוטין.

מידת השעיית האימון שנדרשים לו בספר הזה היא גבוהה מאוד. נתחיל מההתחלה. ברנבי ברוקט נולד והתחיל לרחף. הוא לא הצליח להישאר בתחומי כוח הכבידה של כדור הארץ, אלא אם החזיקו אותו, חגרו אותו, או הכבידו עליו במשקולות