“כשהייתי קטן,אחד הסרטים האהובים עליי ועל אח שלי היה "ספר הג'ונגל".אני אהבתי את חיות היער-הזאבים,הנחש,הפנתר והטיגריס (שבצורה מעצבנת משום מה תמיד בעברית מתרגמים טיגריס לנמר,למרות שזה שתי חיות שונות לחלוטין).ואח שלי תמיד אהב את הפילים. אני בטוח שלכל מי שיש ילדים,בטוח זוכר את הסצנה בספר הג'ונגל בו יש את מצעד הפילים.אח שלי היה אובססיבי לגבי החלק הזה,וברגע שנשמע התו הראשון של השיר,הוא היה קם,עומד ליד הטלוויזיה ומתחיל לצעוד יחד עם הפילים.
קים,הילד הנצחי,הזכיר לי קצת את מוגלי מספר הג'ונגל.מעניין לעשות את ההשוואה הזאתי,כי מגלים הרבה נקודות דמיון.קים,כמו מוגלי,הוא ילד הרפתקן,יתום,ואם נחליף את חיות היער בזרמים והכתות שמרכיבים את החברה ההודית,נקבל כמעט תמונת מראה בין שני הסיפורים.אבל קים הוא גם ספר התבגרות,על איך נער שובב,"חבר של כל העולם",הופך לגבר בוגר.כל זאת תוך למידה בבית ספר והתערבות בעניינים פוליטיים בין בריטניה ורוסיה,שנראה שלחלוטין לא מתאימים לו.
קיפלינג מצליח ליצור פה תמונה של החברה ההודית על כל גווניה-מוסלמים,הינדים ושאר הזרמים שאפילו אי אפשר לבטא ובחיים לא שמעתי עליהם.כל זאת בתוספת תיאור צבעוני של הודו,על שווקיה,נהרותיה והריה.לרגע אפשר ממש לשכוח שמדובר במדינת עולם שלישי שורצת מחלות וזוהמה,ולהתענג על היופי האקזוטי של הודו.הערות השוליים מוסיפות במיוחד ומבארות ניואנסים ביצירה שלא מובנים לקורא הישראלי המודרני.”
