“וואו איזה ספר,

אני אוהבת ספרים שיש להם מתכונים, אני לא בשלנית ולא מתיימרת, אני בצד של האוכלים, וכשמשהו נראה וואו, מעבירה בד"כ לאמא שלי שתעשה לנו.
הספר מתחיל כשטאני מריה שהיא כותבת בעיתון מקומי, כל מיני מתכונים..... אבל אז, מחויבת לענות למכתבים לבעיות בענייני הלב... מפה ומשם היא תמיד תכניס גם מתכון שיביא פתרון לכותב עם בעיות הלב.

וכמו שהסופרת סאלי אנדרו כתבה בתודות, זה ספר שמושפע מפתרון מקרה רצח לפי אגתה כריסטי...
הספר מתחיל במכתב שטאני מריה מקבלת והכותבת היא אישה שמסתמן שהיא אישה מוכה, וגם חברתה שאוהבת אותה מאוד רוצה שתעזוב את בעלה... מפה לשם האישה נרצחת... ואני לא מגלה סודות זה כבר בהתחלה....

מכאן הכל מסתבך, ואיך העלילה הולכת וגם החקירה זה מאוד מעניין, בין לבין יש את המכתבים שטאני מריה מקבלת ואת המתכונים שהיא ממליצה בשביל לפתור את הבעיות מהלב.. אנחנו גם מתוודעים לעברה של טאני מריה ואיך משפיע על התנהלותה.

קראתי את הספר שעיקרו מתנהל בקארו של דרום אפריקה הרגשתי את החום וריח האוכל...
הוא כבר מחכה שאביא לאמא שלי שתעשה משם כמובן.. אחד המתוקים, ...
אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר הוא מאוד מיוחד, וגם מציג לנו את ההתנהלות באזורים אחרים שאנחנו בארץ בד"כ לא מכירים. תקראו ותיהנו.”

“לקחתי את הספר בעקבות המלצות החמות...ולא אהבתי בכלל. כל כך לא אהבתי שהחלטתי להפסיק בקריאתו.
לא אהבתי את סגנון הכתיבה ותוכנו (לחזור שוב ושוב ושוב עד כמה העוגת שוקולד היתה נהדרת וכמה חתיכות אכל, רצה לאכול, נאכל?).
לא אהבתי שילוב מילים באפריקנאס ללא תרגום/פירוש. בכלל, לא אוהבת שמנסים "לפתור" בעיות על ידי מתכון, בושם, חינה וכדומה.
כאילו החיים כל כך פשוטים שרק מתכון טוב, בושם טוב או ציור חינה טוב יסדרו את הבעיה. קצת ילדותי, פטתי.
לגבי המתכונים, אוכל הוא בהחלט חלק מתרבות, אך צריך לדעת לשלבם כך שיתרמו לעלילה ולא ישבשוה.
בסוף הספר נמצאים המתכונים (או לפחות חלקם). מתוך סקרנות עיינתי בהם. מה אומר? מתכון עם רשימת חומרים בלתי נדלית, וחומרים שלא נמצאים בכל בית...
ממש לא תורם כלום, בטח לא היום בעידן האינטרנט המוצף מתכונים מכל סוג, צבע, ריח וטעם!
ובין בליל המתכונים ומילות צהלה עד כמה המתכון טעים/מעולה/אדיר/עושה טוב ומרפא...יש תעלומת רצח...וואי?! וגם אותה פותרים בעזרת אוכל (לפי שהבנתי מחברה לאתר).
אז לסיכום, בעיני הספר היה לא קליל, לא חמוד ומתובל יותר מדי אפריקנאס ותבלינים. מה שאומר...לא לסובלים מאולקוס!”

“ספר קליל, חמוד, מתובל בניחוח בישולים, רומנטיקה וקצת מתח. ספר שמתאים לקרוא בחופשה או בטיסה. ממליצה בחום!
טאני מריה היא אלמנה. יש לה המון חברות במקום עבודתה אבל אהבה אין לה. האוכל הוא ההנאה הגדולה שלה בחיים. היא אוהבת מאד לאכול אך באותה מידה היא אוהבת לבשל לה ולכל הסובבים אותה.
לטאני יש מדור מתכונים בעיתון אבל במערכת חושבים שהקוראים מעדיפים עצות בענייני אהבה ולכן רוצים להפסיק את עבודתה. חברתה הטובה מנסה לשכנע את טאני שתשלב מתכונים עם עצות בענייני הלב וכך תשמור על משרתה שהיא אחד הדברים המספקים בחייה. טאני מתלבטת ובסוף נענית להצעה.
מאותו רגע טאני מקבלת מכתבים מסקרנים שאחד מהם הוא מאישה מוכה שחייה בסכנה. טאני מזדהה עם המקרה שכן בעלה היה אלים ונישואיה היו מאד לא מאושרים. היא תעשה הכל כדי לעזור לאותה אישה.
בהמשך טאני מוצאת את עצמה מעורבת בחקירת מקרה רצח מורכב. היא וחברותיה מתערבות בחקירה למורת רוחו של השוטר האחראי. הן חוקרות בעצמן, מסכנות את חייהן בכדי לגלות את זהות הרוצח. במהלך החקירה טאני מגלה שאף פעם לא מאוחר מדי לאהבה גם בשביל עצמה.
בסוף הספר מרוכזים המתכונים המוזכרים בסיפור. ספר חביב, מהנה וטעים!”

“מלבד כתיבת מתכונים לציבור הרחב, טאני מריה משודרגת לרמת גורו עצות ומתכונים והיא מוצאת עצמה מייעצת בענייני הלב והנפש ומשלבת את העצות שלה עם מתכון שיכול לבוא לעזר, זאת במסגרת שבועית בעיתון המקומי של העיירה בה היא מתגוררת. השינוי הקל הזה בהגדרת תפקידה מכניס את טאני מריה לתסבוכת משטרתית לא פשוטה אשר מערערת את יציבותה היומיומית ואת השגרה השלווה והנינוחה שלה.

טאני מריה היא אישה נעימת הליכות, שהתאלמנה מבעלה ומוצאת שאוכל ועשייתו הינם כלל עולמה. בנוסף היא מגלה שהיא דווקא די בסדר במתן עצות לאנשים אחרים ומוצאת עצמה עוזרת לזה לזכות באהבתו מזה זמן מה ולשנייה למצוא חברים חדשים ולאחר לפגוש חברה לחיים והכל בעזרת קורטוב של אכפתיות וביטחון בכך שאוכל הינו הפתרון לכל תחלואות העולם.
יום אחד היא מקבלת לידיה מכתב מאחת העוקבות שלה בו היא מתארת כיצד היא חיה חיי גיהנום בשל האלימות שבעלה מפעיל כלפיה ומבקשת עצה כיצד לרצות את הבעל מצד אחד בעזרת מתכון טוב וכיצד להתמודד עם העניין באופן כללי מהצד שני. טאני מריה לא יכולה שלא להזדהות עם האישה המסכנה, שכן היא מתארת כיצד גם היא עצמה חייתה תחת משטר האימים של בעלה לאורך שנים רבות וכיצד מותו הפתאומי הביא לה הקלה ונחת בחייה. לכן, על מנת לעזור לה היא מייד עצה לה לאזור אומץ ולעזוב אותו ומצרפת לכם מתכון משובח לפאי שישביע אותו לבנתיים. רק שהיא איננה מתארת לעצמה שמכאן הכל הולך להדרדר ולהפוך לסאגה בלתי נגמרת.

טאני מריה וחברותייה לחיים ולמערכת העיתון נגררות לשתי רציחות אלימות ולרצון של כולם להביא את הרוצח לדין. כל כך הרבה חשודים, כל כך הרבה תעלומות לא פתורות שהספר נקרא בנשימה עצורה. היופי בספר הזה שהוא אומנם מופרך מעבר לכל ספק סביר (כותבת מתכונים שעוזרת לפענח רצח ואפילו שתיים, בחייאת...) אך הוא כל כך חביב ורגיש שפשוט כיף לקרוא אותו והוא מושך אותנו לתוכו מבלי ששמנו לכך לב.

הדבר היחיד שהפריע לי לקריאה הזורמת בספר הוא הביטויים והמילים באפריקנאס שמתובלים בספר מידי פעם בפעם, חלקם מתורגמים במשפט שלאחר מכן אבל אחרים פשוט שם וזה גורם ללשון להישבר ולמוח לעצור בקריאה. מעבר לכך, מומלץ במיוחד למזג אוויר סגרירי כזה, שכן בסוף הספר גם יש בונוס של מתכונים מצורפים שאפשר להכין בכיף תוך כדי קריאה שיחממו לכם את הלב.”