“בסוף מלחמת העולם השניה, ימים אחדים לפני פלישת בעלות הברית, תא של המחתרת הצרפתית בפיקודה של סוכנת בריטית שעשויה ללא חת, עומדת לפוצץ מרכזיה ראשית שאחראית על העברת קווים מצרפת לגרמניה הנאצית.

יוצא נגד הסוכנת הנ"ל במלוא כוחו קצין לשעבר בצבא הנאצי ועתה חוקר עם שיטות עינויים שטרם שמענו כמוהן לרוע וזוועה. מטרתו היא על ידי תפיסתה להגיע למה שיותר תאי מחתרת בצרפת הכבושה ולקעקע אותם.

הספר כולו משחקי חתול ועכבר, אם אפשר לקרוא להרג בלתי נגמר כך.

יפה מצד קן פולט להפקיד את הפיקוד ואת הביצוע של המחתרת בידי נשים, לא רבים עשו כמותו.

ספר שאי אפשר להניח אותו מהיד.”

“מאז שנחשפתי לקן פולט הפכתי למכור.
כל ספר פנינה וכל פנינה באה מעולם אחר ותקופה אחרת אבל כול העולמות מרתקים סוחפים ובמיוחד כל כך אמינים שבסיום הספר הקורא נשאר תלוש ופגיע כי הוא חוזר ללא רצון לעולם העכשוי אבל נפשו עדיין שם..
בספר זה התודעתי למחתרת הצרפתית לקראת פלישת בנות הברית,איזה דרמה איזה מתח אני הייתי שם יחד עם העורבות.

קן פולט שיחקת אותה בגדול ,אני שקוע כבר בדרמה חדשה מבית היוצר שלך.”

“אחד מהרומנים ההיסטורים הטובים והאמינים ביותר שנכתבו על מלחמת העולם השנייה. לכאורה סיפור מתח, בפועל סיפור המבוסס על עובדות היסטוריות בדוקות ומאומתות. מומלץ בחום!”

“הפלישה לנורמנדי היא נושא שמרתק את סופרי המתח. הדבר נובע ככל הנראה מן עובדה שמבצע זה הכריע במובנים רבים את גורל המלחמה. זה לא מזיק שמדובר בקרב קשה ודרמטי במיוחד. זה מסביר מדוע עלילות ספרים בולטים בז'אנר ובהם"הנשרים פשטו עם שחר" מאת מקלין, "המרגל שלא ייאמן" מאת סילבה, "קולד הארבור" המצוין של היגינס ואחרים מתרחשות בשנה זו. בהקשר זה הספר "עורבות" (הוצאת מודן, 2004) מאת קן פולט, מחברם של ספרי ריגול והיסטוריה רבים, הינו ספר מתח טוב מאוד. בעוד שחלק מן הדמויות והאירועים המדויקים עשויים להיות דמיוניים, הספר מבוסס על אירועים אמיתיים מאוד.
 
אביב 1944. יום הפלישה מתקרב. הגרמנים אינם יודעים היכן ומתי, אך הם יודעים שזה יקרה בקרוב. רב־סרן פליסיטי "פליק" קלרה "עבדה בשירות ארגון סודי, אגף המבצעים המיוחדים, שהיה אחראי למעשי חבלה מאחורי קווי האויב. בת 28, היא היתה מהסוכנות הבכירות ביותר" (עמוד 10). בעלה, מישל, הוא "מנהיג תא מחתרת שהיה קרוי בולנז'ה" (עמוד 11). השניים יודעים כי יכולתם של הגרמנים לסכל את מתקפתן של בעלות־הברית תלויה בקווי התקשורת שלהם, ובימים שלפני הפלישה אין מטרה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה יותר ממרכזת הטלפונים הגדולה באירופה. הם וחבריהם לתא המחתרת הצרפתית נכשלים בניסיונם להשמיד מרכזת טלפונים גרמנית בנורמנדי, האמונה על העברת מידע בין המפקדות השונות של הצבא הגרמני הפרוס לאורך רצועת החוף, במתקפה חזיתית. הקבוצה בהנהגת מישל ו"פליק" נכשלת בניסיונה לחבל במרכזת הטלפונים ומרבית אנשיו נהרגים.
 
"פליק" נמלטת בחזרה לאנגליה, שם היא מדווחת למפקדה באגף המבצעים המיוחדים של הביון הבריטי במלחמת העולם השנייה (ה־S.O.E), הקולונל פרסי תווייט, "שזכה בעיטורים רבים במלחמת־העולם הראשונה" (עמוד 51). תווייט ו"פליק" מוצאים עצמם בלב מאבק סמכויות ושליטה בתוך הביון הבריטי ומגלים כי מפקדיהם אינם עוד בטוחים ביכולתם להשלים את המשימה. או אז נכנס לתמונה רב־סרן פול צ'נסלור, שלישו של מפקד כוחות היבשה בפלישה העתידית לצרפת, הגנרל ברנרד לו "מונטי" מונטגומרי, ואמון על תכנון הפלישה. קודם לכן צבר "ניסיון בעבודה חשאית. הוא עבד עם הלשכה לשירותים אסטרטגיים, הסוכנות החשאית האמריקנית, ושירת כסוכן סמוי בצרפת ובצפון־אפריקה דוברת הצרפתית. (בילדותו גר בפאריז, כשאביו היה נספח צבאי בשגרירות האמריקנית). פול נפצע שישה חודשים קודם לכן בתקרית ירי עם הגסטאפו במרסיי. כדור אחד קטע את רוב אוזנו השמאלית אבל לא פגע במאום למעט מראהו. הכדור השני ריסק את פיקת הברך שלו, שלעולם לא תשוב לאיתנה, וזהו היתה הסיבה האמיתית שבגינה נשלח לעבודה משרדית" (עמוד 55).
 
גנרל מונטגומרי הורה לצ'נסלור כי עליו לוודא "שמרכזת הטלפונים הזו תיהרס, גם אם יהיה זה הדבר היחיד שתעשה במלחמה הזו" (עמוד 102), והוא נחוש לבצע את המשימה. צ'נסלור שמע על פליסיטי קלרה "שמה היה לאגדה בקרב הקבוצה הקטנה שידעה את סודות המלחמה החשאית שניהלו בעלות־הברית. היא שרדה כסוכנת סמויה בצרפת זמן רב יותר מכל סוכן אחר. שם הצופן שלה היה "נמרה", ואנשים אמרו שהסתובבה ברחובות צרפת הכבושה בפסיעות החרישיות של טורף מסוכן ממשפחת החתוליים. אמרו גם שהיא נערה יפה עם לב של אבן. היא הרגה לא פעם" (עמוד 59). הוא מסייע ל"פליק" להקים צוות קומנדו שכולו נשים, ששם הצופן שלו הוא "עורבות", שמטרתו להסתנן למרכזת מתחת לאפם של הגרמנים. "פליק" מכשירה את צוותה, שאף אחת מהנשים החברות בו אינה אשת מבצעים מיומנת, ובמקביל מוצאת עצמה מתאהבת ברב־סרן צ'נסלור.
 
הצוות מוחדר לצרפת, אבל הגרמנים, ובראשם דיטר, קצין ביון נגדי מוכשר וחסר מעצורים, כבר מוכנים כעת, והיא אינה יודעת מה תוכניותיהם ועד כמה חשוף המבצע לנגד עיניהם. אחד הרגעים הדרמטיים בספר הוא זה בו מתברר לצ'נסלור כי סייען המחתרת הצרפתית שנועד לתמוך בקבוצה "נלכד, ושהגסטאפו מפעיל את מכשיר האלחוט שלו" (עמוד 272). נוכח ההתפתחות הבלתי צפויה מחליט צ'נסלור, למרות ברכו הפגועה, לצאת לצרפת במטרה להציל את פליק ואת המבצע. "בשעות המוקדמות של יום ראשון בבוקר צנח פול צ'נסלור לשדה תפוחי־אדמה ליד הכפר לארוק, ממערב לריימס, בלי להיעזר – או להסתכן – בוועדת קבלת פנים" (עמוד 282). בשיאו של הספר תוקפת קבוצת ה"עורבות" את מרכזת הטלפונים. "פליק" והאחרות מסתננות לבסיס המרכזייה וצ'נסלור מאבטח אותן מבחוץ. "בידיו של פול הופיע רובה. הוא כיוון מבעד לגדר. נשמעו שתי יריות ושני השומרים צנחו" (עמוד 356).”