הביקורת האהובה של ציפור
שום גמדים לא יבואו
סיימתי לקרוא את הספר ולמרות שהרשת מוצפת בסקירות עליו – בכל זאת, הספר יצא בשנת 2005 וזכה בפרס ספיר, ולא סתם – עדיין הרגשתי צורך להעביר את חוויית הקריאה שלי.
׳שום גמדים לא יבואו׳ הוא ספר סיפורת על חיי משפחה, חיבור, כאב ואובדן. על החוויה הישראלית הכואבת תחת איומי האויבים שסביב וכל זאת אצל משפחה אחת, מהמעמד הנמוך, בכפר שכוח־אל. משפחה שלמה שלאחר אובדן האב, מאבדת את השמחה והאחדות המשפחתית.
העלילה מתרחשת ביום אחד, וקולותיהם של בני המשפחה מספרים לנו אחד לאחר השני את העובר עליהם באותו יום קשה, ומשלימים יחד סיפור עגול ומלא של משפחה פשוטה משש השנים שעברו עליהם מאז מות האב בפתאומיות ועד ליום הספר, כאשר אף לא אחד מבני המשפחה הרפה מאבלו.
הם מספרים בקולות שלהם עצמם איך ולאן הוביל כל אחד את עצמו בשנים אלו, על העול הכבד של האבל והעוני וגם על התאומים, מההיריון שהפתיע להתגלות מיד לאחר מות האב, שלהם אין קול לספר על חוויותיהם מאז ולכן גם לא מביעים עצמם מול הקורא וסיפורם מסופר לקורא באלמנט ספרותי מבריק.
הספר פותח בקולה של האם, היא מספרת על האבל שלה על אהובה, אך גם על שלה עצמה – על אובדן יופייה וחיותה. היא מספרת במילים כבדות ומסורבלות בעברית של עולה חדשה את העובר עליה, את הגעגועים, את הדאגה ואת הרצון העז שלה להיפטר מהעולם הזה ולחזור לחיק בן זוגה שאבד לה.
בהמשך קוראים את קולם של צמד האחים, על השוני וההתמודדות שמוסיפים עוד נדבכים של רגש אל הסיפור.
ואז קולו של בכור המשפחה מגיע ומפתיע במידע חדש ובצורה השונה בה הוא רואה את עולמם.
הספר מסתיים עם קולה של המתבגרת, היא סוגרת בעברית גבוהה ובהירה, ביחס לשאר בני המשפחה, את סופו של אותו היום בו מתרחש הסיפור.
הכתיבה בספר כל כך פשוטה ועממית, שממש אפשר לשמוע את קולותיהם ולהריח ולראות את העיירה, את דוכן הפלאפל מהזיכרונות, את האקונומיקה מהניקיונות ואת ריחות הטיטולים במעון בו האם עובדת. אפשר ממש כמעט לשמוע את קולות המכונות במפעל בו הבכור עובד ואפילו את ׳האישה מהרדיו׳, מהטרנזיסטור של המתבגרת, דרכה היא לומדת עברית.
וכמובן, יופי של בחירת שם לספר!
השפה שכתובה בלשון עממית ומלאה ב'טעויות' הגייה לא מפחיתה מערך הספר, אלא להפך – מספרת את הסיפור האמיתי של הדמויות. ולמרות שהלשון אינה עשירה, היא מובנת לחלוטין.
היה לי מעט קשה הרעיון שהסופרת נותנת לנו להתחבר לדמות אחת ולאחר מכן עוזבת אותה לגמרי ופותחת באחרת.
אבל ככל שהמשכתי לקרוא התחושה שהעלימו לי את הדמות הלכה ונעלמה והתגלה שגם הוא נעשה באלמנט ספרותי מעולה.
סיפור כואב, אך יפהפה, אמיתי וכן. ממליצה ממש.
