כששמעתי שיוצא ספר חדש של אלכס מיכאלידס התרגשתי מאוד וציפיתי בכליון עיניים ועוד באותו יום שנחת בחנויות כבר היה בידיי עותק חם ישר מהתנור. הספר הראשון שלו "המטופלת השקטה" הוא אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בחיי, ואני קורא המון. את הספר השני "הבתולות" פחות אהבתי, אבל עדיין זכרתי לו חסד נעורים. הפעם, הספר תפס אותי מהמילה הראשונה ונשאבתי ישר לעלילה. קודם כל, שמחתי לגלות שהעלילה מובאת בגוף ראשון, בדיוק כמו ב"מטופלת השקטה" ולא בגוף שלישי כמו ב"הבתולות". העלילה מסופרת מפיו של מחזאי ולכן מובאת בחמש מערכות. הטוויסטים מגיעים אחד אחרי השני ללא הפסקה. אני מודה שלפעמים העלילה הרגישה לי כמו טלנובלה זולה, אך עם זאת ממכרת שאתה פשוט לא רוצה שתיגמר ולכן האטתי את קצב הקריאה לקראת הסוף וניסיתי למשוך כמה שיותר. לאלכס יש כישרון נדיר לאבחנות מדויקות בנוגע לנפש האדם וזו פעם ראשונה שמצאתי את עצמי ממרקר משפט (בספר הדיגיטלי כמובן). אהבתי גם את הקריצות לשני הספרים הקודמים שלו. ועכשיו למה שלא אהבתי- הצלחתי לגלות את זהות הרוצח/ת כבר באמצע הספר וכ"כ קיוויתי שאתבדה אבל לצערי זה לא קרה וזה עיצבן אותי ממש. למה? תקראו ותגלו.
לסיכום, למרות הטוויסט המעצבן בסוף ולמרות ש"המטופלת השקטה" הוא עדיין הכי טוב, נהניתי מאוד ואני כבר לא יכול לחכות לספר הרביעי שלו.
מומלץ בחום רב מאוד!!!!!


















