שאלה מעניינת היא מה המוטיבציה ומה הסיבות של אדם שהולך לקרוא ספרי מתח. כלומר לא סתם ספרי מתח, אלא ספרי אימה. כאילו, אין לך ממה לפחד שאתה קורא במיוחד ספר כדי לפחד? מוזר. עם זאת במקומות שלווים ובטוחים יתכן שחסר לאדם מדי פעם אדרנלין. אלה הולכים ללונה פרק ועולים על רכבת הרים ואלה הולכים לקרוא ספר אימה. יכול להיות. אני אחזור לזה בהמשך.

סקוט סמפסון הוא גבר לבן בן ארבעים וארבע, מתגורר בוירג'יניה, נשוי

כשמרימים מותחן מדף, החשש הכמעט מיידי הוא ליפול למלכודת של כתיבה גנרית, נוסחתית ושטוחה. אלא ש"המשחק האחרון" של <mark>בראד פרקס</mark> מוכיח שמותחן לא חייב להיות כבד כדי להיות חכם, ושקצב מהיר לא חייב לבוא על חשבון אינטליגנציה.
במרכז העלילה עומד רעיון נחמד ביותר: החדרת שחקן תיאטרון אל תא מעצר שמור בתפקיד חייו – לדובב אסיר מסוכן ולהוציא ממנו מידע קריטי. הדינמיקה הזו, שבה אין "קאט", אין חזרות, וכל טעות בקריאת הפרטנ

פעם ספרות מתח הייתה האהובה עליי, אפילו היו לי כמה סופרים מועדפים, כאלה שקראתי כל יצירה שלהם ברגע שהתאפשר לי מיד אחרי שיצאה. עם הזמן הז'אנר הזה נהיה קצת לעוס ומאוס, הכל חזר על עצמו ונהיה לי קשה להתרגש מהתפאורה המותחת המוגזמת או המזויפת.

"אל תגיד כלום" הפתיע אותי לטובה מבחינת הז'אנר ואני מגדירה אותו יותר כספר אימה מאשר סתם ספר מתח. הוא התחיל מאוד צפוי ושבלוני אבל אחרי כמה פרקים בודדים הוא צבר תאו

זה הספר השני של אותו סופר שאני קורא ברצף. גם כאן לשמחתי העלילה מובאת בעיקר בגוף ראשון מפיו של הגיבור, ולסירוגין גם מפיה של אמנדה בת זוגו ודמות משנית נוספת. כרגיל הסופר שוזר בכתיבתו הומור (גם עצמי), לצד מתח וטוויסטים מפתיעים לאורך כל הדרך. על הכריכה כתוב שזה כנראה הספר הטוב ביותר של <mark>בראד פרקס</mark> עד היום, אבל אני לא מסכים. אהבתי יותר את הספר הקודם- קרוב ממה שנדמה. בנוסף, הטוויסט האחרון הרגיש לי לא אמין

אני בד"כ לא חובב מותחנים משפטיים. הם נוטים להיות עמוסי תיאורי דיונים מעייפים ומילים מסובכות. אך לשמחתי הרבה הספר הזה שונה לטובה. קודם כל, הספר כתוב בגוף ראשון כמו שאני אוהב, מרבית הפרקים קצרים וזורמים. הכתיבה מלאה בתיאורים רגשיים ומשכנעים של המשבר, הייסורים והדילמות שעוברים על הגיבור ואפילו תיאור הדיונים המשפטיים מלא במתח ובעניין. וזה עוד בלי לדבר על הסוף המעולה והמפתיע שלגמרי לא הצלחתי לנחש, למרו

#
יש לי כמה (וכמה...) ספרים על ה IPad שאני קוראת כשאני צריכה להמתין בין פגישות, נניח. כמו בכל מה שנוגע לספרים אני לא יודעת איך לא להגזים וצוברת ספרים בלי הכרה. רק מה? במקרה של הספרים האלקטרונים אני לא צריכה לדאוג שהספריות בבית עומדות לקרוס וגם מקומות שאינם ספריות מלאים ספרים עד אפס מקום. כל הספרים נמצאים במכשיר קטן וקל שאני לוקחת אתי לכל מקום. הספר הזה חיכה על המכשיר זמן די רב. והתחלתי לקרוא אותו

#
בניגוד לדימוי שלה, באמריקה יש רוב לאנשים ממעמד הנאבקים לשרוד - כלכלית וגם תרבותית. המרחק בין להיות מעמד בינוני-נמוך או פועל ולהתפרנס, לבין לעבור לגור במכונית הוא קטן ממה שנראה לנו, המושפעים מסרטים המתארים את "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". רוב האזרחים חיים בנורמות שאנחנו, הרגילים למדיניות רווחה איננו מכירים: אין ביטוח בריאות לכל, אין פנסייה, אין הגנה לעובד מפני פיטורים הנעשים בהחלטת המפטר, אין פ

אני אוהבת אותך <mark>בראד פרקס</mark> !!

אם בא לכם ספר מתח מהיר, משעשע לפרקים על אף הנושאים הקשים מאוד שהוא מעלה, כתוב היטב ומהנה - זה הספר!
ממש אהבתי.

חם, חם מאוד. מה זה חם? לוהט. גרם לי לגלים של זעה ולדופק מהיר ומואץ.

מה לעשות? ככה זה הקיץ בישראל...

אז מה עושים בקיץ? לוקחים גלידה טובה, יושבים במרפסת וקוראים איזה ספר מתח טוב, כזה שלא צריך לחשוב בו יותר מדי והוא לא חופר לך במח עם כל מיני תובנות על החיים. בקיצור, לא ספר אמיתי.

מה אהבתי בספר?
• התכל'ס מתחיל מהעמוד הראשון: שופט פדרלי, משפחה אמריקאית מאושרת, צמד תאומים שנחטפים, שיחת טלפון