הרומן "ימים לראות" של <mark>שגית אמת</mark>, כלת הפרסים "זאב" ו"לאה גולדברג", הינו ספר הבכורה שלה לקהל המבוגר.

העלילה מגוללת על ידי דמות מיוחדת ורגישה-סופי. לדמותה המיוחדת של סופי צורפה דמות נוספת – שלומי השכן הנשוי לענת + 2 ילדים ועם פוסט טראומה.

-מה מיוחד בסופי?

סופי נולדה עיוורת! היא לא רואה את מה שאנחנו רואים. היא לא יודעת איך ניראים השמיים, השמש והירח. היא לא יודעת...

הפרק הראשון של הספר מ

קראתי את הספר הזה בכיתה ז', והתרגשתי ממנו מאוד. אני בחרתי לקרוא אותו מכיוון שביסודי בכיתה ו' היתה לנו "סדנת כתיבה יוצרת" עם הסופרת <mark>שגית אמת</mark>. היא היתה באה אלינו פעם אחת בשבוע ומלווה אותנו בתהליך הכתיבה, מאוד אהבתי את הימים האלה כאשר היא היתה באה אלינו לבית הספר.
לכן כשהגעתי לחטיבה לכיתה ז', אני חיפשתי את הספר הזה בספריית בית הספר ולשמחתי הרבה מצאתי אותו. הספר הוא על חייה האמיתיים של <mark>שגית אמת</mark>, היא

"אם אתה יכול להביט, ראה. אם אתה יכול לראות, התבונן." הציטוט היפהפה הזה, מתוך "על העיוורון" של סאראמגו, משקף יפה את רוח הספר. כי הסופרת, שגיא גלית, אישה רואה, מצליחה לא רק לראות אלא גם להביט ולהתבונן אל נבכי נפשה של סופי, גיבורת הספר, עיוורת מלידה, ולבטא במילים נוגעות את הרצון של סופי, שהוא רצונו של כל אדם שסובל מנכות: שיראו אותה כאדם רגיל, לא כחריגה, מוגבלת או עיוורת. שלא יחשבו עליה מה שחשב למשל ה

ספר מדהים !
גאיה, כמו כל ילדה בגיל שלה, מתמודדת עם רגשות שונות, ובעיות שונות, מזווית קצת שונה.
מזווית של ילדה חולה.
<mark>שגית אמת</mark> מתארת בספר הזה, בצורה מעניינת את הסיפור של גאיה, וגם את שלה.
הספר כולו מעניין וכל אחד יכול להזדהות איתו במידה רבה !
חובה לקרוא - אני לא עזבתי אותו, וגם קראתי אותו שוב ושוב אחר כך..
ספר מקסים !

יש ספרים שהעלילה שלהם עושה את הסיפור, בעוד הדמויות קצת נדחקות, מצטנעות, ויש את הספרים שהדמויות הן העושות את הסיפור. הספר הזה שייך לזן האחרון.
גיבורת הסיפור סופי, כל כך מלאה, מוחשית, ונוכחת, שהיא מצטרפת לעוד הרבה דמויות שאני "סוחבת" אתי כבר שנים. (הקשיש מ"החיוך האטרוסקי," ניק מ"דפוק על כל דלת ניק רומנו", האמא מ"למה לא באת לפני המלחמה", האמא מ"פתק לאמא", פישר מ"בית ספר לקסם אישי", ועוד עוד...).

ספר יפהפה, מרגש ונוגע ללב. הכתיבה עשירה וקולחת, ממליצה בחום!
הגיבורה היא סופי, בחורה בת שלושים, עיוורת מלידה. אמה נפטרה ואביה בחו"ל. לאחר שעברה ארוע לא נעים כשגרה בדירה עם שותפים, היא עוברת לגור עם סבתה בדירה קטנה בחולון.
סבתה של סופי דואגת לה כמו שסבתא פולניה יודעת לדאוג ויחד עם זאת מעודדת אותה להיות עצמאית. הקשר בין השתיים ועוצמת האהבה ביניהן הזכירו לי את סבתי ז"ל מצד אמי שאהבתי אותה אהבת נפש

ספר מאוד נעים לקריאה! זה ב<mark>אמת</mark> אחד הספרים שבו הדמות והכתיבה עושים את הספר ולא העלילה עצמה.
צורת הכתיבה מאוד מרגשת וגם מאורגנת יפה. כל פרק מתואר מנקודת מבט של מישהו אחר (אבל עדיין כתוב בגוף שלישי) ויחד כל הפרקים יוצרים פסיפס יפה של פרק בחייה של סופי - בחורה עיוורת הגרה בחולון עם סבתה.
הפרק בחייה עוסק בקשר העמוק שפיתחה עם שלומי - שכן נשוי הסובל מפוסט טראומה לאחר פציעה קשה בצבא.
המפגש בין בחורה עיו

סיפור מקסים ומאוד ישראלי אבל מעינייה של בחורה עיוורת שמספרת איך זה להתמודד עם העולם ועם ישראל מילדותה ועד בגרותה. יש משהו מרתק בללמוד על העולם שלנו דרך עיניים של אחרים, ועל אחד כמה וכמה דרך עיניים שאינן רואות. הקשיים של סופי בהגעה לעבודה (בשני אוטובוסים!) ובהתמודדות עם דעות קדומות של אנשים רואים עליה ועל שכמותה ריתקו אותי וה"קסמים" שביצעה כשהוכיחה לסביבתה שהיא בעצם רואה בדרכה שלה הקסימו אותי.
בני

סיפור עדין על סופי, שהיא עיוורת מלידה, ומערכת היחסים בינה לבין סבתה גניה, אצלה היא גרה. לסיפור מתווסף גם שחקן שלישי שגר בשכנות שחווה הלם קרב בשירותו הצבאי.
סופי מודעת למגבלה שלה ומצליחה לתפקד בעולם בעצמאות גבוהה, ועם זאת מרשה לעצמה להיסחף לסיפור אהבה קצת בלתי אפשרי עם בנם של השכנים החדשים, שעובד עם אביו על המשאית וסוחב הלם קרב מעברו.
הסיפור כתוב ברגישות ומתאר את חייהן של סופי וגניה כך שיכלתי לדמ