הספר מתאר את קורותיה של משפחה ישראלית אשר הבן איתי והאב פרופסור יהודה הרץ נופלים קורבנות לפיגוע טרור. האב מאבד חלק מאצבעות כף רגלו והבן איתי נשאר למעשה פגוע ראש והופך להיות הקליפה של איתי טרם הפיגוע. איתי שאנחנו לא מכירים, אך מבינים מהסיפור שהיה מחונן, מוכשר ומבריק, איתי ההוא נעלם. היום איתי יכול בקושי רב לקרוא טקסט קצר, אין לו סבלנות, הוא בוהה רוב הזמן בטלוויזיה, בז לספרים ולא רוצה כלל ללמוד באקד

לכל אדם יש שתי משפחות, גורסת האמרה החביבה, המשפחה שהוא נולד לתוכה והמשפחה שהוא בוחר להקים לעצמו. האמרה הזו תמיד עוררה בי תהיות בסוגיות הנוגעות לשרירותיות, מקריות, גורל ובחירה. לצערי, אלוהים בושש לשאול אותי לאיזו משפחה ברצוני להיוולד, ואם בכלל חפץ חיים הנני... בעל כורחי הטילני לתוך הרפש הטובעני-תובעני הזה, ועוד ביקש ממני לשחות...

טוב, אם אין לנו שליטה על המשפחה לה אנו נולדים, הרי שיש לנו שליטה

חשבתי על זה הרבה / <mark>טלי וישנה</mark>

הוצאת ידיעות אחרונות

245 עמודים



סיימתי את הספר בשלושה ימים וזה מעיד עליו כמה דברים - הראשון, שהוא קליל-קליל, השני שהשפה מובנת וקולחת והשלישי שהוא פשוט ספר לא רע.

שירה היא הבכורה במשפחת הרץ, יש לה אח צעיר בשם איתי, אבא שהוא פרופסור לפיזיקה ואמא פולניה שחבל-על-הזמן. הרבה דברים, מאוד כבדים ומשמעותיים קורים בזמן קצר - אביה ואחיה נפצעים בפיגוע בבית קפה, מה

ספר מעולה! פשוט תענוג!!!
פעם ראשונה שקראתי ספר כ"כ מהר, הספר פשוט שואב אותך לתוכו... זה נשמע קלישאתי, אבל באמת לא רציתי שייגמר ונהניתי מכל רגע
ספר כ"כ אמיתי, שנוגע בכל קשת הרגשות
והוא ממש לא מתאמץ בשביל להיות כזה..
<mark>טלי וישנה</mark> ממש מוכשרת. (זה הספר הראשון שלה שקראתי ומיד השאלתי גם את הספר הנוסף שכתבה, בציפייה גדולה)
מומלץ בחום רב!

שירה היא גירסה בלונדינית מעודכנת של איוב. הצרות נוחתות עליה בזו אחר זו – פיגוע בו נפצעים אחיה ואביה, אמה חולה בסרטן, בעלה בוגד בה כשהיא בהריון, ועוד ועוד. ולמרות כל אלו שירה מצליחה להתמודד להחזיק מעמד ואפילו לתמוך בכולם.
אז מה יש לנו כאן בעצם? תזכורת לחיים במדינה בה הכל יכול לקרות, מחלה מאיימת, בגידה נוראית. כל הפחדים האפשריים כולם, עטופים בנייר צלופן מרשרש של כתיבה קולחת ומשובחת. בונבוניירה מתוק

גם הספר הזה שייך לקטיגוריית קריאה שניה. שאלתי אותו שוב מהספריה כי ראיתי כאן באתר כמה ביקורות פושרות, שלא לומר קוטלות. ואני דווקא זכרתי שהוא ספר טוב, ולא הבנתי מה פשר הקטילה. אז לקחתי אותו שוב.

מעניין לבדוק למה ביקורת שונה מדעתי כל כך מטרידה אותי. הרי על טעם וריח וכו'. אבל אני חושבת שבמקרה הזה התשובה ברורה - הספר הזה מתחבר כל כך לחוויות שלי, ולכן זה יותר מאשר אהבתי/ לא אהבתי. כל ביקורת עליו נקרא

וואו! איזה ספר מיוחד! זו הפעם הראשונה שאני פותחת ספר
וקוראת אותו עד הסוף (3 שעות).
תוכן עיניינים: אפילוג, חלק א' (בתוכו תת פרקים), חלק ב' (שוב תת פרקים) ופרולוג. הספר מתאים לדעתי לאוהבי הפסיכיאטריה, פסיכופתלוגיה והטבע האנושי. החלק הראשון כתוב בצורה קצת פסיכוטית אבל חזקה ומצמררת, החלק השני לעומת זאת (בהתאמה מושלמת לשינוי בחיי גיבורת הספר)כתוב בצורה מאורגנת יותר- אבל פסיכוטי לא פחות - זה החלק החב

ספר סוחף מאוד. קראתי אותו תוך שעתיים.
צלצול טלפון פתאומי מאמה של שירה משנה את חייה בין רגע.
היא נאלצת לעזוב את בלגיה ולשוב מייד לארץ.
מתבשר לה שאביה ואחיה נפצעו בפיגוע חבלני.
כשהיא מגיעה לארץ היא נאלצת להתמודד עם יקיריה הפצועים.
לאחר זמן קצר היא מגלה שאמה חלתה בסרטן. האם נפטרת ומותירה אחריה עצב רב .
שירה מרגישה שהיא חסרת אונים וישע. אין ביכולתה להתמודד עם מות אמה .
העניינים הולכים ומשתבשים

מה קורה שהכל קורה למשפחה אחת מתחיל במעורבות בפיגוע שמשאיר את הבן והאב פגועים גופנית ונפשית, מחלת סרטן שפוגעת באם וגורמת למותה, בגידה בבת זוג בהריון וה דובדבן שבקצפת דיכאון שלאחר לידה. איך קמים משבר שכזה ??? אבל אצל משפחת האקדמיה צריך הכל להיות במקום, בריחה לארה"ב טיפול באב מדוכא ונכה , אח הוזה ופגוע וגוף שעבר משבר שלאחר לידה, אם צריך לקום אז קמים אין ברירה, יש בת לטפל בה יש בעל המכא על חטא בארץ רח