השעה שלוש בלילה. אם הייתי ערה, העולם החשוך מחוץ לחלון היה מעורר בי פליאה. החושך בשעות הללו מרגיש שונה מאשר בשעה עשר, או אפילו שעת חצות. זה חושך שקט, שמדגדג בעור. אם הייתי מודעת לחושך בחוץ, הייתי מתעטפת בהרגשה הזאת, למרות שהיא מעוררת בי צמרמורת.
אבל לא הייתי ערה, לא באמת, ולכן לא חשתי בחושך מציץ לי מעבר לכתף, מסמן לי שהגיע הזמן לעצום עיניים. המודעות שלי הוחזקה כשבויה בין דפים. אחזתי ספר, וחלמתי.

אבא: "לא קראת את זה כבר?"
אני: "כן, כנראה שכן".
אבא: "מה, זה כזה טוב?"
אני: "מאוד."
אבא: "אז אולי גם אני אקרא אותו".
אני (מגחכת): "אבא, אתה לא נוגע בפנטזיה. או בספרים שלי באופן כללי, כי כולם נראים לך נגועים בדרקונים."
אבא: "למה את ככה, קראתי את משחקי הרעב".
אני: "נכון, ואפילו נהנית. ואז סירבת לקחת מהספריה את הספר השני."
אבא: "אבל לי צ'יילד ובאלאדצ'י וג'יימס פיטרסון ופיטר ג'יימס וג'יימס-פיט

זה הספר השביעי של <mark>רובין הוב</mark> שיצא לי לקרוא ולמרות זאת, הוא תפס אותי בהפתעה. היכה בי כמו גל עצום ומקציף, עוקר אותי ממקומי באלימות ומשאיר אותי מבוססת במים הרדודים, כושלת, המומה, בעניים צורבות ממלח...
רוח מפרשי הוויוואסיה מילאה והפיחה את לבי. התאהבתי בווינטרו, בבראשן ובאטה- ובעצם כל דמות, אפילו קניט, מצאה מקום מיוחד בלבי.
שוב ושוב אתהה בלי יכולת לדעת, איך הסופרת המדהימה הזו מצליחה לתאר באופן חד, אמי

מכירים את זה כשאתם קוראים לפני השינה וצריכים לקום ממש מוקדם אז אתם מבטיחים לעצמכם "עוד חצי שעה ולישון!"
ובפעם הבאה שאתם מרימים את הראש לשעון כבר עברו 40 דקות!
ו"נו... עוד 10 דקות... וזהו זהו זהו!"
ואז עוברת עוד חצי שעה! ואז כבר 1:30 בלילה! כשצריך לקום ב6:00
ואז.. "רק עד סוף העמוד" וכבר 3:00 בלילה..
ברגע זה אתם מבינים.. שזהו..זה כבר מעבר לשליטה עצמית..
ורק שזה יגמר זה יגמר... ותזכו בחי

"סוחרי הספינות החיות" זאת הטרילוגיה השנייה של הסדרה. הספר הראשון (עליו אני כותבת עכשיו) הוא "ספינת הקסם". מתרחש באותו עולם של "הרואים למרחק" אך באזור אחר.
הספר מתחיל בהתעוררותם של נחשים ממעמקי הים. מיד לאחר מכן מתחילה העלילה של בני האדם. בעולם של ספנות ובו משפחות סוחרים, משפחות חדשות וישנות, עיר עם התנהלות "דמוקרטית" ועיר ובה שליט נהנתן ומושחת. בין לבין ישנם הפירטים. המוקדים הם רבים ולכל מוקד גי

שמעתי הרבה על הספרים של <mark>רובין הוב</mark> ושמחתי מאוד כשהגיעו לספרייה בבת אחת שישה ספרים שלה, שתי הטרילוגיות הראשונות.
אבל הטרילוגיה הראשונה, טרילוגיית הרואים למרחוק, אכזבה אותי. כן, <mark>רובין הוב</mark> טוותה עולם מורכב ועשיר. היא כותבת סבלנית עם אורך נשימה, מתכוננת למירוץ למרחקים ארוכים, לקצוות הכי רחוקים של העולם. העלילה טווה קסם מורכב ופוליטיקה מורכבת לא פחות לכדי עולם שלם שאפשר לשקוע בו. אי אפשר שלא להעריץ אות

<mark>רובין הוב</mark> היא סופרת פנטזיה נחשבת ומוערכת מאוד. עברו יותר משלוש שנים מאז שרציתי לקרוא את "שוליית הרוצח", ולא שכחתי את הספר. התחלתי לקרוא אותו פעם ועזבתי, ולאחרונה חזרתי לקרוא אותו מההתחלה עד הסוף.
<mark>רובין הוב</mark> יצרה עולם בדיוני, ובו היא מתארת התרחשויות וסיפורים לאורך לא פחות מ-12 ספרים (ארוכים, יש לציין). טרילוגיית "הרואים למרחק" היא על אזור ב"שש הדוכסיות", על שושלת המלוכה של עולם זה שנקראת "שושלת הר

אין לי מילים לתאר את האושר הזה שבקריאת המילים הסוחפות של <mark>רובין הוב</mark>.
היא סופרת כל כך מוכשרת. 850 עמודים קראתי כמעט ללא הפסקה, לא יכולתי להניח את הספר הזה מהיד.
ללא קטעים משעממים, סיפור סוחף, דמויות מרתקות.
הסופרת הזו זכתה במתת אלוהים. עוד לא נתקלתי בסופרת כל כך מוכשרת.
אין לי הרבה מה להגיד על העלילה, אני לא מאלה שאוהבים לראות טריילר לפני שצופים בסרט, לכן גם אף מילה שאגיד על העלילה לא תוכל באמת

רכנתי מעל הכיור, חצי מובסת מול ערימת כלים מוכתמת בשוקולד, בזמן שהילדים התגודדו על הרצפה סביב מאגדת מנגה ישנה שלנו. 'תגידי', שאלה אמא שלהם מעל לכוס הקפה שלה, 'מה הסיפור עם הליצן המקריפ?'. הסתובבתי לאחור לכיוון כוננית הספרים שלנו, מצמצמת מבט וכמעט מצפה למצוא עותק של 'זה' שאני יודעת שאין לי בבית. הליצן המקריפ? אין לי בבית עותק של הליצן המקריפ. בכלל, אני מאוד נזהרת עם הספרים של סטיבן קינג שנכנסים הבית