ספר שני בסדרה. כמו הראשון, גם כאן העלילה מותחת, מעניינת, אי אפשר להניח מהיד. מאוד אהבתי את השינויים שהדמויות עוברות, את ההתפתחות שלהן. מומלץ ביותר (כמובן עבור מי שקרא את הספר הראשן). רובין הוב במיטבה.

קראתי את הספר הזה בשפת המקור ואני גם מגיעה מאותה יבשת. מאוד מזדהה עם הרקע ההיסטורי והחברתי של העלילה: לחיות בחברה בה הפערים הם עצומים, בה השלטון מתערב בתקשורת ובמערכות הצדק ביד גסה, הפחד של מה יקרה אם תפתח את הפה על הבן אדם הלא נכון ועל מי כן צריך "לפתוח את הפה". זאת מציאות שמי שגדל באזורים האלה מכיר היטב ולא מעוניין בכלל לחיות בה שוב.
הספר כתוב בצורה קצת פשטנית, חסר קצת עומק, אך הוא מאוד קולח, לדעתי שווה קריאה, ולו בשביל להבין מה זה לחיות במציאות כזאת, שאני מקווה שלא נגיע אליה.....

העלילה מספרת על נער מבית פרואני בשכונת "מיראפלורס" בפרו שמתאהב בנערה צ'יליאנית שמופיעה פתאום בסביבה. לאט לאט מתברר שהיא לא בדיוק צ'יליאנית, ובדיוק לא ידוע מי היא ומהיכן היא באה. כמה שנים לאחר מכן הוא פגש אותה במקום שהוא חלם לגור בו: עיר האורות, פריז. הוא מאוהב בה עד עמקי נשמתו ומכאן כל פרק מדלג בין מקומות שונים בעולם תוך כדי שהגברת מדלגת בין גברים שונים ובוגדת גם בהם ובין אחד לשני היא חוזרת אליו והוא לא מוותר על אהבתם.
התפתחות אהבתם מלווה במעבר בין עשורים שונים בהווי וחוויה של כל תקופה: תנועת ה"היפים", הופעת האיידס, תנועות השמאל הקיצוני בדרום אמריקה, ועוד.
אהבתם היא רעילה, פוגענית, נצלנית. הרעה זאת היא: תמיד משקרת, בורחת, בוגדת. אך דבר אחד אפשר לומר בזכותה: אף פעם לא הסתירה זאת מפניו. הוא יודע עם מי יש לו עסק, היא גם אומרת לו את זה, אך עדיין הוא נשאר איתה, מחכה לה.
אותי הספר קצת הרגיז. נכון שהיא כביכול "ילדה רעה" אך מה עם האחריות שלו כלפי עצו? תמיד היא אמרה לך שלא תהיה שלך כי אתה איזה אדם מסכן, אז למה אתה מחכה לה? למה היא הרעה כאן? גם הגברים שהיא קופצת ביניהם לא משהו.
החלוקה של הספר לפרקים נעשית לפי פרקי האהבה ביניהם ומעבר בין מקומות שונים בעולם, ובין לבין גם מכירים כל מני טיפוסים שהוא מתיידד איתם.
הספר זורם, נקראה בקלות, עובר מהר, מסופר בצורה טובה, ועדיין משהו שם הפריעה לי ברמה הרגשית.

ספר מצויין, עמד על המדף זמן רב מאוד, רק הייתי רואה את העובי שלו, הייתי אומרת לעצמי: טוב, נחכה, עד שיהיה לי זמן, אומץ, זמן.....
ואז הגיעה ההחלטה, וזהו, נשאבתי לתוכו. מתחיל בתיאור מאוד ריאלי של המציאות עד שלאט לאט נכנסים לעולם שבו מתערבבת פנטזיה עם מציאות. העלילה מותחת, מעניינת וכמובן יש "פלייליסט" של מוסיקה שמלווה את הספר....
מומלץ

יש משהו בספר הזה ששבה את ליבי, הכתיבה זורמת ויפה, היא זורמת ויש בה יושרה. הכל בגובה העיניים.
בגדול יש בספר שני מוקדים. בראשון הסופר מתמקד בהתפתחותו המקצועית כמאמן בתחומי התנועה והכושר. אני חושבת שהתובנות שניתן לקחת מהחלק הזה הן לא רק לתחום של ההתעמלות אלא לכל תחום בהתפתחות המקצועית בחיינו. לאהוב את מה שאנו עושים, לעבוד מכל הלב ותמיד להמשיך ללמוד, להתפתח, להסתקרן.
החלק השני מתחבר לתחום של גוף ונפש, ולא, לא מדובר פה על ניו אייג' בשקל, הוא עושה את זה בגובה העיניים, בעצם איך אפשר לחבר בין החלק הגשמי לבין החלק הרוחני ברמה היומיומית שלנו, בדרך בה אנו נושמים, מאזינים, מדברים. הוא נותן כל מיני טיפים שאפשר ליישם אותם ביומיום שלנו. יש בסוף פרק בונוס בו הוא מרחיב על הצ'אקרות, שאני באופן אישי ממש אהבתי והשכלתי....
מומלץ מאוד.

זהו ספר היסטורי, קולח, מעניין, מהנה מאוד.
כפי שכתוב בכותרת, הנושא הוא מזרח אירופה היהודית. מה עוד כתוב בכורת? "הלא מספיק זכור" – זאת אומרת, אותם חלקים בהיסטוריה היהודית הפחות מוכרים, לא רק מבחינת ההיסטוריה עצמה, אלא גם על אותם חלקים שאנחנו כן מכירים אבל לא תמיד יודעים את ההקשר שבו הדברים התרחשו.
ועוד משהו.....הבנתי שהמציאות הייתה מורכבת, הרבה יותר ממה שסיפרו לנו. בהיסטוריה, כמו במציאות שאנו חיים, אין רק שחור ולבן, יש גוונים וצבעים שונים ואם רוצים להבין אותה יותר טוב תמיד שווה לקרא אותה מנקודות מבט שלא נחשפנו אליהם.

זה אחד הספרים שהשאיר אותי עם פה פעור. הוא לא שגרתי, לא רגיל. זה משהו אחר, משהו מיוחד. העלילה: אישה נשארת לבד באזור הררי משום שקיר מפריד בינה לבין העולם החיצון. מי כן נשאר איתה: כלב, חתולה, פרה וחיות הבר של הסביבה.
מבחינת העלילה, מתוארת ההתמודדות שלה עם עצמה, עם החיות שאיתה ועם כוחות הטבע. היא לומדת לשרוד, לאט לאט מבינה את הקצב של הטבע ועונות השנה ולפי זה היא בונה לעצמה שגרה, וזאת אישה עירונית לגברי, לא ממש בעלת רקע בעבודות השדה, אבל לא מוותרת. מאוד אהבתי את היחס שלה לבעלי החיים שאיתה, איך היא מתאימה את עצמה לקצב החיים שלהם ונעזרת בהם אבל בלי לפגוע באופיים.
אופן הכתיבה הוא מיוחד, הכל נכתב ללא פרקים, זה כמעט כמו שמישהו מספר משהו בנשימה עצורה, ככה היא מתארת את מה שעבר עליה בשנים הללו בהר. היא גם מספרת את הלך הדברים כאשר מחשבותיה שזורות בתוך הסיפורים עצמם. כתיבה מאוד מיוחדת שגרמה גם לי לקרא את הספר בנשימה אחת.
יש מסר, הוא פמיניסטי, אישה, מתמודדת עם העולם לבד ועושה עבודות שחלקן מאוד "גבריות" ומצליחה לשרוד. המסר הזה מתחדד בסוף, כאשר מתברר מה קרה לכלב ולשור. בכלל, קצת נותן לנו הבנה על מה חשוב באמת בעולם, על הטבע שסביבנו, היחס שלנו לבעלי החיים.
אבל....לא חייבים לקרא בגלל המסר....אפשר לקרא את הספר גם כי הוא יפהפה, מיוחד, הסיפור מעולה וכתוב מצויין.

סיימתי את כל הטרילוגיה, למרות שלא לזה התכוון ה"משורר". כתבתי גם על ספר הראשון והשני בעבר, אבל עכשיו אני אכתוב על כולם כיחידה....
"שר הטבעות" – ספר מופת. חד משמעית. הקריאה שלו הייתה הנאה צרופה עבורי.
מעבר לפנטזיה יש כאן עולם אנושי מיוחד, יחסים שנרקמים, חברויות....לכל דמות יש משמעות, עומק, כל אחת משתנה בדרכה ולכל אחת יש תפקיד חשוב, גם לדמויות המרשעות.
כמובן שמרכז הספר הוא על הנזק שגובה הרצון העז לשליטה....אבל עולים בו ערכים רבים נוספים: יחסים בין עמים שונים, שיתוף פעולה, אורך רוח, שלום (כן, המילה הזו שכל כך מוזרה לנו היום), מלחמה (כן, מה לעשות, לפעמים אין ברירה),לתת מקום גם לאלה שנראים לנו הכי לא משמעותיים (מי בסוף עשו את המסע הקשה ביותר אם לא איזה שני הוביטים קטנים ולא מרשימים במיוחד?), להעריך כל אדם (מי בסוף נהיה מלך אם לא איזה משוטט חסר בית ...)
מאוד התחבר לי למצבים שאנחנו עוברים היום בארץ היפה שלנו....ובכלל מה קורה לעולם שאנחנו לא ממש יודעים לשמור עליו...כי טולקין מתייחס לזה, גם העצים גובים את מחירם כאשר אנחנו לא מכבדים אותם.
בקיצור, ספר מעולה. נכון, צריך סבלנות עד שנכנסים ל"בפנוכו" שלו אבל שווה בהחלט, גם בפן של ההנאה וגם בפן האנושי.

הגעתי לספר הזה כי חיפשתי רומנים היסטוריים שמתמקדים במלחמת העולם הראשונה. אז זהו, שהספר מחולק לשני חלקים. הראשון, שהוא בערך רק שלישי מהספר, מתמקד על החיים בצפון צרפת בצל הכיבוש הגרמני באותה תקופה. החלק השני והארוך יותר מתמקד בלונדון, בתקופה שלנו, על חייה של ליב, אלמנה צעירה שמתקשה להמשיך אלאה בחייה.
שני החלקים מתחברים דרך יצירת אמנות, יש סיפור אהבה יפה, מתח...נחמד.
באופן אישי מאוד אהבתי את החלק הראשון (שזה בעצם מה שחיפשתי), כי הוא מתאר את החיים של הנשים באותה תקופה, אותן בנות שנשארו בכפר בעוד שהגברים יצאו ללחימה.
החלק השני הוא יותר רומן חמוד, מותח, מאוד נחמד, לא מעבר לזה.
סתם קוריאוז: סיפרתי את זה לחברה טובה והיא אמרה לי: "טוב, נו, מה את רוצה, זה ג'וג'ו מויס!" (כאילה דהההה....מה ציפית????), טוב, אז מודה, לא הכרתי את הסופרת לפני זה....
אבל ברצינות, בסך הכל ספר מאוד קריא, אולי לתקופה הזו זה מה שצריך בשביל לברוח מהמציאות....עניין אישי.