“"לנו אין נהרות אדירים וגשם בקיץ
לנו אין בירות אפורות
וכל עשנן -
אבל יש לנו תכלת כל השמיים
אבל יש לנו שמש כל השנה

לנו אין טירות אצילים,
חומות חתומות
לנו אין יערות אפלים
שלכת ענבר -
אבל יש לנו עיינות ותהומות
בביקעה וגם בהר, גם בהר"

כך שוררה נעמי שמר לפני שנים רבות, ו"אגם הצללים" המקסים של רוני גלבפיש הזכיר לי את השיר שלה.
אין הרבה פנטזיה ישראלית, ולמעט שיש אני בדרך כלל לא מתחברת.
לא יודעת אם זו אשמת הספרים או אשמתי, אבל השיר שציטטתי בפתיחה מסביר, אולי, למה קשה לי להתחבר לפנטזיה ישראלית:
יש לי תחושה שפנטזיה זקוקה למצע של יערות אפלים ונהרות אדירים, שהיא צריכה היסטוריה של טירות אצילים, חומות להתגבר עליהן, שהצבעוניות שלה תוססת דווקא על רקע בירות אפלות וכל עשנן, והיא צופנת בתוכה הפתעות ותפניות כמו גשם בקיץ.
כשמנסים לטעת אותה בכאן ובעכשיו של ישראל היא מתנגשת בכוח בערים השגרתיות שלנו, היא חשופה לאור התכלת העזה, לא מוצאת יערות אפלים להחביא בהם סודות, מתייבשת בלי גשם בקיץ.
היא נטע זר, מתנועע באי נוחות, חורק וצורם.
ההישג הגדול של רוני גלבפיש הוא האופן בו היא הצליחה לנטוע את הפנטזיה שלה דווקא בנוף הישראלי, ליצור פנטזיה מלאת קסם, שיש לה שורשים והיסטוריה, והם כולם מכאן, מנופים, היסטוריה, מיתוסים ושירים ישראליים. פנטזיה של תכלת ושמש, עיינות, תהומות ומדבר, והכל משתלב בהרמוניה מקסימה, בלי חריקות ובלי צרימות, ורק רציתי לקרוא עוד קצת מהקסם הזה.

לשם הגילוי הנאות אומר שהילדים, שהם קהל היעד האמיתי של הספר - פחות התלהבו.”

“רציתי להיות הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. אוף.
אני רוצה גם שוקולד. שוקולד זה תמיד טוב. אומנם לא כמו החתולה שוכבת לידי וישנה גם קצה הלשון בחוץ, אבל לא משנה. נחזור לספר, לעניין ולפוקוס. כי עם החום הזה הרבה פוקוס לא יהיה כאן בחודשיים הקרובים, אז אני אנצל את הזמן שיש עכשיו.
כשהייתי בכיתה ה', קצת לפני סוכות (אם אני לא טועה), הלכתי לביה"ס. מפתיע. לא. אבל, באיזשהו שלב ראיתי משפחה לא מוכרת. היה שם ילד עם מכנסי שלושת רבעי וכובע מגניב כזה, כמו של אוליבר טוויסט. היה לו שיער קצר ובלונדיני, והייתי בטוחה שהוא בן.
זה העניין. זו הייתה בת. והיום היא החברה הכי טובה שלי. וכשהכרתי אותה, הכרתי גם את אמא שלה, ואת הספר שאמא שלה כתבה. לאמא שלה קוראים רוני גלבפיש. עכשיו, לספר קוראים אגם הצללים.
וטטטטטטטטטטטטטטצןצ
החתולה נשכבה על המקלדת, וזה כל כך חמוד עד שלא בא לי למחוק את הקשקושים שלה. הורדתי אותה מהמקלדת, אי אפשר לכתוב ככה.
חזרה לספר.
הספר מספר על שתי תאומות, יערה ותמר, ג'ינג'יות בנות שלוש עשרה, שגרות בקהילה קסומה ברמת הגולן. ספר פנטזיה ישראלי טוב זה לא דבר שמוצאים כל יום.
והוא טוב.
אני באמת אוהבת את הספר הזה. אומנם העובדה שהלחשים הם קטעי שירה קצת הציקה לי מדי פעם, אבל זה לא מונע מהספר להיות ספר נהדר.
אני לא אתחיל לפרט למה אני אוהבת אותו. אני גרועה בהסברים. אבל הוא ממש טוב.
ואני צריכה ללכת לקרוא (את אגם הצללים, כמובן) ולקוות שחברה שלי קיבלה את ההודעה ששלחתי לה. אז תישארו עם ביקורת מבולבלת ועם חמישה כוכבים ענקיים ושמנמנים. קיץ נעים!”

“קניתי אותו עכשיו עם המבצעים של סטמצקי.
אין כמו ספר פנטסיה בתקופה של מבחנים ומבחני מה'ט.
איזה ספר מקסים. הספר מספר על כפר פיות הנמצא על יד טבריה, ולמלכתם יש זוג תאומות. יום אחד הכל משתבש.
התאומות יערה ותמר רבות ערב קודם, תמר תמיד הייתה שונה מיערה. יערה הייתה כמו כולם, כמו שציפו ממנה לעומתה יערה היתה אוהבת לעשות תעלולים, תמיד היו לה שריטות וכל מיני חפצים מוזרים וחצי שבורים.
יערה פתאום באמצע שיעור שומעת את תמר בראשה כשהיא צועקת "אני עפה". בגיל שלהן, גיל 13, הן לא אמורות לעוף....
מתברר שתמר נחטפת... ומה שקורה לה צריך לקרוא.
בהתחלה יערה כועסת אבל אחרי כשעה, כשהיא יוצאת לחפש אותה היא מתחילה לדאוג למרות הכעס.
מה קורה להן... למה כל אחת מתנהגת שונה... הכל צריך לקרוא.
יש בספר כמה נקודות מעניינות מעבר לעלילת הפנטסיה, שזה ספר נחמד ונוער במיוחד לבנות... בספר מספרים עלינו בני האדם, שנקראים תמימים, בני הפיות יכולים לתעתע בנו, ואנחנו עושים נזק לטבע.
כאן יש נקודה חשובה לדעתי, איך אנחנו מנצלים את הטבע, ומלכלכים אותו, איך אנחנו מתעללים בחיות, איך אנחנו הורסים,....
לפעמים ספרים שלא קשורים לדברים רגילים שמים לנו מראה בפנים ומראים לנו כמה אנחנו אסון לכדור הארץ שלנו.
ממליצה על הספר. לאוהבי פנטסיה, שידעו שבעיקרון הספר מיועד לנוער ולדעתי במיוחד לבנות יותר, אבל נחמד.
וכמו שכתבתי בהתחלה, הוא ספר מצויין בתקופה של מבחנים שרוצים לקרוא ולהינות בלי הרבה מחשבה למה.... כמו סרטי קיץ כייפיים.”

“איזה ספר נהדר! אין היום הרבה ספרי פנטזיה כמוהו. העלילה קצת מסתורית. בהתחלה לא ברור מי הן תמר ויערה ואיפה הן חיות. לאט לאט הכל נפרם כמו קשר ומתגלה סיפור מאוד רחב יריעה ועשיר. אהבתי את זה שבני סהר משתמשים בציטוטים מוכרים ללחשים שלהם - "כי סערת עלי-" לחש סערה...
היחסים המשפחתיים של הדמויות הראשיות - האחים תמר, יערה ואייר - אמינים ונוגעים ללב מאוד.
ועוד דבר שקסם לי. איזה עוד ספר פנטזיה יש שמתרחש ממש בישראל? התיאורים היפים של הכינרת וים המלח וכל מה שביניהם. אפשר ללכת למקומות שבהם הכל 'התרחש' ולהגיד "כאן". ממש כיף. וזה שלדמויות יש שמות עברים גם מצא חן בעיני. כל הכבוד לרוני גלבפיש, שאם אני לא טועה נמצאת די בתחילת דרכה... הלוואי שתכתבי עוד ספרים!”