רומן היסטורי המתרחש בסין של המאה ה-19,
זהו סיפורה של פרח־שושן, המתבוננת לאחור על חייה ועל הקשר העמוק שנרקם בינה
לבין פרח־שלג - חברות “לאוטונג” שנועדו להיות חברות נפש הקשורות זו לזו לכל החיים.
דרך חילופי מסרים בשפת נשים סודית ("נושו") על גבי מניפה, נפרש סיפור של ילדות,
התבגרות, נישואין ומעמדות חברתיים.
הספר מציע מבט אינטימי על עולמן הסגור של נשים בתקופה זו,
אך גם מעורר שאלות מורכבות על חברות, נאמנות, קנאה, פרשנות שגויה של כוונות
ובעיקר על מעמדן החברתי במשפחה ובכפר...
אחד ההיבטים המטלטלים בספר הוא תיאור קשירת הרגליים - מנהג שבו כפות רגליהן של ילדות
נקשרות ונשברות כדי להתאים לאידיאל יופי נוקשה.
מעבר לכאב הפיזי, זהו סמל למעמדן של נשים בחברה.
מומלץ בחום.

כרגע אנחנו כבר ביום ה37 במלחמת ''שאגת הארי'', כבר 37 ימים שאני במילואים שבמסגרת שירותי הצבאי אני נמצא במגע עם אנשים שאיבדו את עולמם ברגע אחד. איבדו את יקיריהם ורכושם, אבל אין מה לעשות צריך להמשיך לוחיות.
בספר זה המתורגם בלשון ארכאית ומדהימה (כמו שאני אוהב) מדובר על אנשים שנמצאים בפסגת חייהם וברגע אחד מאבדים הכל, את חבריהם, חיי הנוחות וחמור מכך, כמעט גם את צלם האנוש שנותר בהם.
קבוצה של כ 40 אנשים שמטוסם התרסק בפסגת הרי האנדים ובכדי לשרוד עליהם לאכול את חבריהם המתים שגופותיהם נשתמרו בשלג.
סיפור אנושי על כך שרוי האדם חזקה יותר מכל פלדה וגם שרסיס של תיקווה הוא לעיתים כל מה שצריך.
יחד ננצח.

"אפיקורוס בעל כורחו" נכתב לפני 40 שנה. באותן שנים פורסם גם ספרו של אמנון לוי "החרדים". באותה תקופה החברה החרדית הייתה עבור רוב הישראלים מין שבט אקזוטי, משונה ולא מאיים, וההתייחסות אליה הייתה סקרנית, אנתרופולוגית, מציצנית אפילו. כיום מדובר במגזר שהולך וגדל והשפעתו על החברה הישראלית גוברת, וההתייחסות אליו היא פחות מחויכת ויותר חרדה. השבט האקזוטי המוזר משנות השמונים הפך לאתגר ואולי אף לאיום דמוגרפי, חברתי וכלכלי. החוקר שמואל רוזנר כתב לאחרונה ספר עיון שכמדומני עוסק בדיוק בסוגיה הזו - ההשפעה העתידית של החברה החרדית על מדינת ישראל.

יהושע בר יוסף, אפיקורס לא קטן בפני עצמו, לא עוסק בענייני חברה ומדינה, אלא בעולמו של האדם החרדי הפרטי, שהרהורי כפירה ותובענות היצר מייסרים אותו. חוץ מהעלילה עצמה, שמסופרת בצורה קריאה ומושכת, בולטים שני מאפיינים מרכזיים ברומן. הראשון הוא העיסוק המוגבר, כמעט אובססיבי, בסקס. גיבור הרומן, קיבא יונגמן (הוא האפיקורוס בשם הספר) שוכב עם נשים רבות, משל היה כוכב הוליוודי נחשק ולא אברך ירושלמי חיוור, וגם חותנו, הדמות הגברית השניה ברומן, חיים ליבוביץ', לא טומן ידו בצלחת. הארכאיות של המונחים העוסקים במין משעשעת. לדוגמה, כשקיבא חושק באישה ומבקש לבעול אותה, הוא לרוב נתקף בזיקוף, ואם הוא זוכה בסופו של דבר להזדווג עם אותה ריבה, הוא מגיע לאורגאזם. המאפיין השני הוא ההרהורים הפילוסופיים הארוכים שחולפים בראשם של חיים וקיבא, על אמונה וכפירה, על האפקטיביות של קיום מצוות הדת גם עבור מי שאיבד את אמונתו, על האל הבורא לעומת האל המשגיח וכן הלאה מחשבות ושרעפים שאותי, באופן אישי, כאפיקורס ותיק (בעל כורחי או לא בעל כורחי) עייפו ולטעמי אפשר היה לוותר עליהם והרומן היה יוצא נשכר.