החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו). השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר. כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.