החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו).

השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר.

כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

ציטוט מתוך הספר: הוא כרע על ברכיו לפני אחד הכיסאות הריקים, עצם עיניו ולחש אל תוך שבכת הוידויים: רבונו של עולם, ראה מה היה לי. באתי משוט בעולם והייתי לאיש ריק ורע. כל שנות עלומי פיזרתי , הוצאתי לבטלה, ואך מעט נשארו לי. רצחתי, גנבתי, נאפתי, הלכתי בטל ולחם זרים אכלתי. אלי הטוב, מדוע כה בראת אותנו, למה תוליכנו בדרכים כאלה? האין אנחנו בנים לך? האין קדושים ומלאכים להנחותנו את הדרך בה נלך? או אמנם כל אלה הן אגדות נאות, סיפורים לילדים שהכהנים בעצמם שוחקים עליהן? התחלתי להטיל בכך ספק, אבי שבשמיים, ברעה יצרת את העולם ובדרך רעה תנחה אותו. ראיתי בתים ורחובות מלאי פגרי מתים, ראיתי את העשירים שהתבצרו בבתיהם או נמלטו על נפשם ואת העניים עוזבים את אחיהם ללא קבורה, ראיתי שכולם חשדו איש ברעהו ואת היהודים כצאן טבחו. ראיתי צדיקים רבים כל כך אובדים ורשעים רבים טובלים בחיי תענוגות. האומנם שכחתנן ועזבתנו, הקצה נפשך ביצירתך, התחפוץ לראות באובדן כולנו?
בחרתי הפעם במקום לכתוב סקירה על הספר, פשוט להביא ציטוט מדהים שנוגע במקצת הנושאים שנידונים בספר זה, כגון: אקזיסטנציאליזם, מוות, תובנות מתורותו של קרל יונג וכמובן אקטואלי להיום מגיפת המוות השחור.
תודה ל- "מחשבות" שבעקבות ביקרות שכתב על הספר הנ"ל לא מזמן, נחשפתי אל הסופר הרמן הסה.
חמישה כוכבים. מומלץ מאוד.

רומן מתח מרתק המשרטט תמונה מצמררת של רדיפת היהודים בפורטוגל של המאה ה-16, תוך כדי הצצה לעולם המסתורין של תורת הקבלה היהודית.
הספר כתוב בסגנון עשיר המשקף את צורת הדיבור המקובלת באותם ימים.
בהערת אגב אוסיף,אשמח מאוד אם יש למישהו המלצה על ספר נוסף שעוסק בתקופה זו ובייחוד באינקוויזיציה.

לא ממש ברור לי למה הספר הזה לא נמצא במדור של ספרי ילדים? או לכל הפחות נוער?
זה ספר הרפתקאות קלאסי שהייתי יכול להנות ממנו בתקופה שקראתי ספרים של ז'ול וורן, או את אי המטמון של סטיבנסון וכדומה. במרכז העלילה ישנו קפטן בריטי שמרן ומאופק, שנוטל חלק במלחמה הכוללת בין ספרד לאנגליה בראשית המאה ה-19, כשלאורך הדרך הפקודות המתקבלות מהארמון מאלצות את הקפטן, המסור לארצו, להחליף צד שוב ושוב באופן שאצל אדם נורמטיבי היה יכול להוות תשתית לפיצול אישיות.
בהמשך המסע, הקפטן חווה התחבטויות באשר לטבעו כג'נטלמן בריטי אופייני כאשר אל הספינה מצטרפת אישה שנונה ופיקחית המעמידה אותו במבוכה כמו איזה נער בתיכון ללא ניסיון עם בנות.
העלילה מאוד בנאלית, את סצנות הקרב הסופר בוחר לקפל במשפט או שניים, ונותן תיעדוף לתחושת הנחיתות של הקפטן ולפרטים משעמים מחיי הספינה.

כשאני מחפש ספר שובר שגרה, משהו שיחרוג מרשימת הקריאה השרירותית שלי, זה לרוב נגמר בספר מתח כלשהו ולפעמים ספר מז'אנר של פנטזיה כדוגמת הארי פוטר, משחקי הכס, שר הטבעות וכו', אך מעולם לא נמשכתי לז'אנר של מדע בדיוני. כל זה היה נכון עד שנתקלתי בספר הזה. קודם כל הוא משלב קומדיה עם מדע בדיוני, שזה חורג מהתסריט הקבוע של החייזרים והרובוטים שמנסים לכבוש את כדור הארץ, ומתנשאים כלפי היצור האנושי הנחות וחסר היכולת המכונה- בן אדם(עיין ערך: ווסטוורלד, הנוסע השמיני ועוד רשימה ארוכה). הסופר, בחן רב ובכישרון ייחודי, מרכיב עלילה שבמרכזה נמצא תושב כדור הארץ שמתלווה לתושב מכוכב לכת אחר, בניסיון להשיג טרמפ ולהתיישב בכוכב אחר בגלקסיה, לאחר שכדור הארץ נחרב. לאורך המסלול הם נעזרים במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מדריך מלא הומור וסרקזם מוסווה על המין האנושי.
העלילה כשלעצמה נשמעת די מדע בדיוני קלאסי, הייחודיות של הספר היא בעיקר בהומור המדעי של הסופר, שעוסק לאורך הספר בנושאים כדוגמת: משמעות החיים, אבולוציה, מכניזם ועוד.
הספר כשלעצמו קליל לקריאה ולא ארוך. מומלץ מאוד.

כמעריץ נלהב של פסיכולוגיה בכלל ותורתו של פרויד בפרט, נהניתי מאוד מהספר. הסופר סטפן צוויג הושפע רבות מפרויד ואף הכיר אותו באופן אישי, בעת גלותם של השניים בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה.
מרי אנטואנט היא ללא ספק דמות ידועה לשמצה שמעלה אסוציאציות בכל הנוגע לציניות שלטונית, בזבזנות, ניתוק מהמציאות וחוסר אחריות. ספר זה לא מנסה ללמד זכות או לשפוט דמות מורכבת זו, אלא להאיר את ההשפעה הפסיכולוגית של מעמד המלוכה תוך שימת דגש על מערכת היחסים האינטימית והמורכבת שקיימה עם המלך לואי ה-16 וכוחות הנפש שעיצבו את אישיותה. ככל שהסופר מרחיב ומעמיק לנבכי הנפש של מלכה טראגית זו, התמונה המתקבלת נהיית רחבה ועשירה ומאפשרת לבחון דמות זו באופן שונה. חשוב לציין, שהסקירה הפסיכולוגית איננה באה על חשבון תיאורים ועובדות היסטוריות שנחוצים אף הם להבנת המציאות שהתרחשה בצרפת בימים ההם. כאן לדעתי ניכר כוחו של הסופר הכל כך נפלא הזה, שרתם את הכישרון הספרותי שניחן בו, לכתיבה של ספר עם מוטיבים נפשיים מרתקים ובכך הוסיף ספר איכותי לז'אנר של "פסיכוביוגרפיה".
אני מעריץ גדול של הסופר, כך שיצא לי לקרוא ספרים רבים שלו שמאופיינים אף הם בשילוב מרתק זה.

יכולת התיאור של הסופר היא פנומנלית . כל מילה מוטעמת ומשולבת מתוך מטרה להחיות את הדמויות והרקע בצורה יוצאת מהכלל .לצד הכתיבה המדהימה עלילת הספר חושפת את הקורא להשקפותיו של הסופר בשלל נושאים , סוציאליזם , מערכת המשפט וכו ' . אך לא פחות ישנה דעה מוסוות לאורך הספר על מעמד האישה ותפקידה במרקם המשפחתי , דעה שמשקפת מדוע הנשים מכונות המין החזק , ובצדק .