פעם מזמן, פגשתי בחורה שהגיע מרוסיה, היא התחילה לדבר איתי פתאום על איזה אשה אחת, כאילו מהאגדות, שהיא חיה ביער ברוסיה, יש לה עניינים עם עצי ארז, והיא קשורה לחיים רוחניים טבעיים תמימיים ומסתוריים. מאז פגשתי עוד כמה אנשים ממוצא רוסי שסיפרו אותו סיפור. ששאלתי אחד מהם על אנסטסיה, בזמן שקראתי את הספר, הוא ממש התלהב וכמעט התחיל לקפוץ במקום ואמר לי "מאיפה אתה מכיר אותה? איך שמעת עליה"... האשה הזאת, אנסטסיה, ממה שקראתי עליה בספר היא ממש מיוחדת, לא יודע אם זה אגדה או אמת לאמיתה, אבל אני מאמין שקיימים אנשים כאלה, כי זה דיבר לי למקום הכי אמיתי, פשוט וחכם. כתוב ממש בהתחלה שמומלץ מאוד, לטענת אנסטסיה, לקרוא את הספר בטבע, בלי צלילים מלאכותיים. זה תורם לתפיסה טובה יותר של המסרים. כך עשיתי חלק מהזמן. יש לאנסטסיה ידע רב על איך לחיות, חקלאות, חינוך ילדים, אהבה, חוצנים, טכנולוגיה ועוד. אפשר לומר שהיא "מוארת" וצאצאית למוארים מאז ומתמיד. אני למדתי הרבה מהקריאה, הרגשתי באמת התעלות רוחנית ותקווה לידע חדש. גיליתי חכמה ואהבת החוכמה. ובעיקר פשטות וכנות. תהנו... ניתן להשיג את הספר ברשת.

בטח יש עוד כמה שלא קראו את הספר הגדול מהחיים הזה, בטח שיש, אני בטוח שקבעתם עם עצמכם לקרוא ברגע שמתפנה זמן איכות. בטח יש כמה מכם שאוהבים סוצולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמת, חשיבה, חשיבה על חשיבה. הספר הזה טלטל אותי בכל רמח איבריי, הזיז כל תא במוח, העיר אותי לאמת גבוהה סוציולוגית. מה אגיד ומה אומר, אני בחור רגשי פנימי, אז קשה לתאר לי את החוויה כמו שהייתי רוצה לתאר עבורכם. מבחינתי העלילה היא מותחת ולא נותנת מנוח ונהדרת, אבל מה שבאמת עניין אותי הם הקטעים הרציניים יותר, מעיין ציטוט מספר מהפכני על החברה בה אנו חיים, האמת הסודית ולפי דעתי הנכונה ביותר. אני ממש התרשמתי מאורוול, ממש גאה בעצמי שקראתי עם המון סבלנות ועיון ורגש את הספר המתוחכם והפיוטי הזה.

לכל "המחפשים" שבינינו, זהו הספר בשבילכם. זה הספר הראשון של צוויג שאני קורא, הייתי יכול כמעט להישבע שזה ספר ניו-אייג, במוחי הקודח חשתי אכזבה או זלזול או פליאה רצינית. איך צוויג, שקראתי עליו מילים מלאות ציפיות. ולמרות שאני בעצמי "מחפש" די רציני והניו-אייג מאוד עושה לי את זה, ונהנתי מהקריאה וקיבלתי מסר חיובי ופילוסופי נהדר וחם, עדיין חשתי קצת מרומה. בקיצור, אני לא יודע מה לעשות עם ציפיות גבוהות או פשוט ציפיות בכיוון הלא נכון, אולי לשים בכריות? חחחח הספר מדבר על תחושת האשמה שאנו סובלים ממנה והניסיון להמנע ממנה, ועל דוגמה שבמעשה שמשפיע, ועל הדרך לאושר. נהדר ומחמם את הלב והמוח. תהנו....

רבותיי, עצרו הכל, טוב לא הכל, אבל תקשיבו, יש ספר אחד בעולם, שיכול לפתוח לכם את הלב, הדמיון, והרצון להיות....מי שאתם באמת, אנשים מופלאים, יצירתיים ויפים ועוד הרבה יותר. ממליץ בחום גבוה. לא מתאים לכולם! רק לגברים ונשים שהאמת על מי שהם בוערת. אני מתרגש, גם לכם מגיע. אוהב. אייל

לכל "המחפשים" שבינינו, זהו הספר בשבילכם. זה הספר הראשון של צוויג שאני קורא, הייתי יכול כמעט להישבע שזה ספר ניו-אייג, במוחי הקודח חשתי אכזבה או זלזול או פליאה רצינית. איך צוויג, שקראתי עליו מילים מלאות ציפיות. ולמרות שאני בעצמי "מחפש" די רציני והניו-אייג מאוד עושה לי את זה, ונהנתי מהקריאה וקיבלתי מסר חיובי ופילוסופי נהדר וחם, עדיין חשתי קצת מרומה. בקיצור, אני לא יודע מה לעשות עם ציפיות גבוהות או פשוט ציפיות בכיוון הלא נכון, אולי לשים בכריות? חחחח הספר מדבר על תחושת האשמה שאנו סובלים ממנה והניסיון להמנע ממנה, ועל דוגמה שבמעשה שמשפיע, ועל הדרך לאושר. נהדר ומחמם את הלב והמוח. תהנו....

תמיד הרגשתי כמוהו, זר, כן, תמיד, מין עב"ם, מנותק ובוהה, מסתובב בעולם מתבונן מחוץ למציאות, לא מבין, שום דבר לא נוגע לי באמת, חשתי בודד בתחושה הזאת, עד שקראתי את הזר של אלבר קאמי הנפלא, ספר שנחשב לאחת מיצירות המופת, אז כנראה שהזרות הזאת נוגעת לרבים וטובים, אבל צרת רבים לא מנחמת אותי, אולי קצת, אולי יותר מקצת, טוב, קצת מנחמת, מודה. היום, הזרות הזאת צריכה להיפסק, המציאות קוראת לי לשוב, כי אני מבין שאני לא מיוחד, לא מרכז העולם, לא רוצה להישאר מאחור. הספר הזה מתאר אותי במאבקי ובמאבק של רבים על שפיותינו, על הצורך בשחרור מכבלי ההזנחה ארוכת השנים, הגיע הזמן לומר למציאות, כמו שהיא, שלום.