****





אני מניח שרובכם תדלגו על הספר הזה, ואולי גם על הביקורת הזאת, מהסיבה הפשוטה והמוצדקת למדי שכתוב שם "זומבים". תפטרו את זה כ"שטויות", ותדחקו את זה למשבצת "דיסטופיות" במקרה הטוב או תחת הקטגוריה "פנטזיה אינפנטילית" במקרה הפחות טוב.

אמנם נעשה על בסיס הספר הזה סרט קולנוע לא אינפנטילי בכלל בכיכובו של בראד פיט הידוע לשמצה, בשם World War Z, אבל תרשו לי לציין כאן שהקשר בין הספר הנפלא והלא

הספר הזה, אותו הקדיש הסופר "לאמהות-מכשפות בכל מקום" עושה לך "תרגיל": "מכשפה" בשם הספר מרמז על אגדה, כלומר סיפור לילדים או לנוער. אתה חושב על ספר פנטזיה ומחליט לפי יחסך לז'אנר האם תקרב או תדחה. זו עוד אחת מהדרכים שחשיבה סטיריאוטיפית יכולה להזיק לך: כי אם את/ה בין הרבים המתעבים פנטזיה, תחמיץ את הספר הנפלא הזה.

יום אחד הסתובבה לה מכשפה במעבה היער, ועסקה במה שמכשפות עוסקות: זה לא, מסתבר, הטלת כישופ

אני מאוד אוהב את שגרת חיי ואת ההרגלים האישיים השזורים בה. השגרה נוסכת בי תחושה של יציבות ושל שליטה על חיי, אם כי עמוק בפנים אני יודע היטב כי מדובר באחיזת עיניים ותו לא. כחלק ממסך העשן שאני מציב לעצמי מול עיניי, אני מקפיד לשמור על הרגליי הקבועים. הם לא ממש (ולמעשה, ממש לא) מעניקים יציבות לחיי, אבל גם האשליה, מסתבר, איננה דבר של מה בכך. בין השאר, אני מקפיד לקרוא את אותו סוג של ספרים, מתרחק מז'אנרים

בניגוד לכמה קוראים כאן שספרות "סוף העולם" גורמת להם לחרדות ולאגירת מצרכי יסוד (אהמ... אלון... אהמ..) אצלי התגובה בדיוק הפוכה. ספרים וסרטים אפוקליפטיים מרגיעים אותי ומשכיחים ממני את הצרות היומיומיות השגרתיות יותר, נו, אתם יודעים, ההורים, הילדים, המשכנתא, בלה, בלה, בלה...
תנו לי איזה וירוס קטלני, מתקפת חייזרים מסוכנת, גל קור משתק ועשיתם אותי רגועה ומאושרת כצדפה (אף פעם לא הבנתי באמת את הביטוי הזה).

****


לקרוא את הספר הזה היה בשבילי כמו למצוא שטר של 200 שקל בכיס של מעיל מהשנה שעברה. פשוט כיף. בניגוד למה שאפשר לחשוב על ספר שמתחבא מאחורי כריכת-המותחן-השגרתית הזו, לא תמצאו כאן בלש משטרה מוסקבאי הגון ומיוסר שמנסה לפענח תעלומת רצח בשלג, תוך כדי שהוא מנסה להתחמק מאשתו הגחמנית וממפקדו המושחת. אין פה אפילו תעלומת רצח. הפשע היחיד שיש כאן הוא זה שיצר המעצב הגרפי של הוצאת ידיעות אחרונות שהיה עייף כ

אחד הספרים המשעממים ביותר שיצא לי לקרוא לאחרונה. אם זה רומן מתח פסיכולוגי, אז אני מלכת אנגליה. מכיוון שאני אפילו לא הנסיכה מווילס, זה לא מתקרב להיות רומן מתח פסיכולוגי, אולי פסיכולוגי בגרוש. העלילה צפויה, הדמויות סטריאוטיפיות... עו"ד הבריטי התמים, המנומס והמסכן ומולו נשים רשעיות בלונדיניות וצעירות עם חצאיות המיני שלהן והמגפיים עם העקבים. רחמים! צר לי, לקרוא ספר שלם בו הגיבור הראשי הוא דביל זה פשוט

מלחמת הזומבים הגדולה או למעשה WORLD WAR Z (לא מבינה למה היה צורך לשנות את השם)שבאנגלית מהווה אסוציאציה ברורה נשמעת כמו סרט אימה סוג ז'.
אז זהו שלא!
באופן בסיסי מדובר במלחמה עולמית כוללת נגד מגיפת זומבים שפורצת ממקור לא ידוע ומאיימת לחסל את המין האנושי,יכולת לכתוב פלישת חייזרים/כיבוש נאצי/מגיפת דבר
זה לא ממש משנה ,הסיפור הוא לא על זה.
כ10 שנים אחרי המלחמה הגדולה (אי שם בתחילת המאה ה21 )חוקר מטע

תיוג מיועד לחסוך לנו חשיבה: במקום לחשוב על כל דבר לגופו - עניין מעייף וגוזל המון זמן - אנחנו מקבצים לקבוצות וכשאנחנו נתקלים בפרט מקבוצה, אנחנו יודעים מיד מה אנחנו חושבים ומרגישים כלפיו. זה, כנראה, ההסבר לחלק גדול מקוראי הספר הזה שחשבו שהוא "בזבוז של זמן" או "ספר לא משהו". הם ציפו לקרוא ספר מתח, ומבחינתם הספר הזה לא סיפק את הסחורה שהבטיח. נכון שאין בו גופות ובלשים (הגופה היחידה המתוארת היא בכלל משל

שגיאה גדולה שגה מקס ברוקס כשקבע "זומבים" כ"אויב האנושות" בספרו. כי "זומבים" ירחיקו מהספר את קוראיו הטבעיים - שאינם דווקא חובבי זומבים, אנשי זאב, ערפדים ושאר מפלצות פנטסטיות שהופיעו במחוזותנו בשנים האחרונות. מצד שני אלה שהם חובבי הז'אנר יעיפו את הספר הזה מידם בשאט נפש: הוא לא יספק להם תאורים מעוררי האימה של זומבים בלילות ירח מלא, ויעלה על דעתם ספר עיון (איכס) ורעיונות למחשבה... כך או כך הספר המצוי