"כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" בראשית ח, כא

הפסוק הזה עבר לי בראש כל זמן שקראתי את ספינת העבדים.
אם יש משהו שהוא כנראה גרוע יותר מלרצוח אדם או עם, הוא יהיה לרצוח את נשמתו של אדם או עם – לשעבד אותו ולבטל את אנושיותו.

אני מוקף באנשים טובים, חלקם נפלאים אפילו, ואני יודע שיש המון שכאלה, אבל יש משהו באנושות, בביחד הזה שהופך אותה לרוע.
קארל צ'אפק תיאר את זה כל כך יפה, חד ואכזרי - "כל א

רבים מאיתנו קראו את ספר המופת אוהל הדוד תום. רבים גם קראו את ספרו של אלכס היילי שורשים ( אני מאוד אהבתי), אבל השנה יצא ספר חדש בנושא תעשיית העבדים של המאות ה-16 עד לחיסולה במלחמת האזרחים האמריקנית 1860-1865.
יש לציין שבכוונה המחבר מכנה את עידן העבדות ״ ראשית העידן התעשייתי״ כאשר אוניית העבדים משמשת מכשיר תעשייתי בלהפוך בני אדם חופשיים , או חופשיים למחצה ליצורים אומללים ששימשו אך ורק כמכשירים בידי

כשאומרים עבדים תמיד עלתה בדעתי תמונה של ארה"ב, מדינות הדרום, כותנה. הסיפור היה אחר: מושבות של המעצמות האירופיות, בעיקר האיים הקריביים ומרכז אמריקה, הפכו למקום הגידול של סוכר ושל טבק עבור השווקים האירופיים. הבוננזה דרשה כמויות אדירות של כוח אדם שמסוגל לעמוד בתנאים הקשים של מטעי הסוכר. המשאבים האנושיים "נמצאו": מערב אפריקה, שם ניתן היה לקנות עבדים ממוכרים מקומיים. התוצאה היא יצירת עולם חדש של מסחר ת

ספר חשוב ביותר, ולא רק עבור נקודת מבט היסטורית אל עבר היחס של האדון לעבד בסחר העבדים האנושיים. מרקוס רדיקר אולי לא חשב על כך כשכתב את הספר, אך הוא מציג תמונת ראי היסטורית למאבק הנוכחי לשחרור עבדים, עבדות בעלי החיים. יחסי הכוחות והאינטראקציות בין סוחרי עבדים מול פעילים למען שחרור עבדים, כמו גם היחס עצמו לעבדים ומכבסת המילים בה משתמשים בהצגת הסחר לציבור, הרי שמדובר באותו הסיפור בדיוק, ורדיקר מביא לנ