מהו המתכון לספר הרפתקאות (סטייל אינדיאנה ג'ונס) מוצלח?

המצרכים:
נושא שמצית את הדמיון - אלכסנדר הגדול/ גביע הקדוש/ אטלנטיס/ טמפלרים

גיבור ראשי עם נטייה אקדמית - ארכיאולוג/ פרופסור לסימבולוגיה/ היסטוריון.
*במידה ואין במלאי ניתן להחליף בסוכן FBI או סוכנות פדרלית פיקטיבית כלשהו, אך אז עליו להיות גברי, אך רגיש. בוכה בסרטים, אך יכול לנפץ גולגולת בהנף אגרוף.

סייד קיק נשית - אריכואולוגית/ מפענח

מרתק מבחינת הסטוריה, ארכיאולוגיה ומתח, הדמויות בנויות היטב באופן שאין "רעים" ו"טובים". עם זאת חרה לי אי דיוקים, במיוחד במקומות שבהם מוזכרים היהודים (מגילות ים המלח ממש לא קשורות לאלכסנדר מוקדון וליהודי השומרון שמסתתרים במערות מהמוקדונים) וגם הסוף הקיטשי. רציתי למען האמת שהמוקדונים יביאו את אלכסנדר למוקדוניה והוא אכן יהפוך לנכס לאומי (סליחה על הספוילר) אבל אם אתם חובבי מתח בסגנון אינדיאנה גונס תקרא

קודם כל, באתי עם המון ציפיות, סדינים ושמיכות לספר הזה, ולא קיבלתי אפילו כרית נוי זעירה כדי להלביש אותן עליה.
למרות שלא קיבלתי המלצה לגביו אלא סתם נפלתי עליו במקרה – היו לי ציפיות.
קודם כל, השם: הצופן האלכסנדרוני. תודו שזה נשמע כמו צופן דה וינצ'י.
דבר שני: הסטוריה. אני מתה עליה. לבבי מתרחב אם בגב כתוב שהספר עוסק בדברים שקרו פעם. כמה שיותר פעם יותר טוב.
דבר שלישי: לא זוכרת. אבל היה לי אחד.
אה

אני זוכר לטובה את סדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס" – ה-"אקשן" העשוי-היטב בניחוח ארכיאולוגיה, מיתוסים עתיקים ואוצרות שלא היו מביישים שום טייקון. "הצופן האלכסנדרוני" הוא מעין מקבילה ספרותית לסרט "אינדיאנה ג'ונס": יצירה לא עמוקה במיוחד, סיפור עלילה אמין כמו אידי, דמויות גדולות מן החיים. ועם כל זאת – בילוי חביב למספר שעות.

הספר גרם לי לקרוא מעט על דמותו של אלכסנדר הגדול והופתעתי לגלות איזו השפעה אדירה הי

ויל אדמס צריך לשקול לעשות הסבה לענף הבנייה , כי למרוח ולטייח הוא יודע יפה מאוד והיות וגם אינו יודע לבנות מתח אז אולי הוא יצליח לבנות משהו אחר !
כמו בספר שלו , צופן הפרעונים , גם כאן הסופר כותב מספר אירועים בכל פרק ושוזר אותם במהלך העלילה , הבעיה שרוב האירועים אינם מעניינים ו/או סוחפים מה שגורם לך לתהות לא פעם במהלך הקריאה מה יש עכשיו בטלוויזיה !

אני אוהבת ספרי מתח ואני אוהבת היסטוריה. אלה שני דברים שאך טבעי שיתחברו יחד.
אבל אני לא אוהבת ספרים שמנסים להיות "צופן דה וינצ'י". זה משעמם, זה מיותר ואף אחד לא נופל בזה.
"הצופן האלכסנדרוני" מספר על ארכיאולוג שבורח מכולם תוך כדי שארכיאולוגים עמיתים מגלים תגלית גדולה על אלכסנדר מוקדון. כמובן שעד הסוף אנחנו לא יודעים ממה הוא ברח, כמובן שיש ארכיאולוגית בסיפור, שלא יודעת את כל האמת וכמובן שיש את הbad

כשראיתי את השם של הספר, הייתי בטוח שזה ספר מתמטי כל שהוא. כמו ספר על עולם המספרים או על קריפטוגרפיה. כשהתחלתי לקרוא הבנתי שאני בתוך ספר שנקרא בדיוק כמו שצופים בסרט פעולה מותח על כל המרכיבים הטובים והרעים שישנם בסרטים כאלו.
אבל למרות האכזבה שזה לא ספר כזה מורכב המשכתי לקרוא אותו כי העלילה די מסודרת בצורה מותחת ועל זה אין לי ויכוח.
קצת הפריע לי הקלילות שבה מצאו לפתע את הקבר לקראת סוף הסיפור. כאי

"הצופן האלכסנדרוני" הוא ספר מתח סוחף
על קבוצת ארכיאולגים המחפשים את קברו
של אלכסנדר מוקדון במצרים. לספר יש את כל
המאפיינים של מותחן היסטורי טוב בעיניי:
סיפור רקע בנוי היטב, דמויות אמיצות
ונועזות, זוג אוהבים וסוף צפוי למדי.

ספר טוב וקליל להעביר איתו את הסופ"ש.

ולכל המשווים בין ויל אדמס ודן בראון,
אין כאן מקום להשוואה בכלל. ויל אדמס
לחוד ודן בראון לחוד ...

הצופן האלכסנדרוני, ויל אדמס
סוגה: מותחן בגרוש
במילה אחת: עדיף לקרוא על אלכסנדר מוקדון בויקיפדיה
דירוג: 2 כוכבים

בקצרה: "העניין היה שמאז ילדותו קיננה בו מעין תחושה של שליחות גורל: יום אחד ימלא תפקיד חשוב בחשיפת קברו של אלכסנדר. והבוקר, כששכב ער במיטתו, חזרה אליו התחושה ההיא, אמונה עמוקה שזמנו הגיע." -- 318 לפני הספירה: אלכסנדר מוקדון נקבר בכבוד השמור לאלים בקטקומבה שאולמותיה הענקיים גדושים ב